מיסוי האלכוהול חוזר במסווה של מלחמה באלימות

כיום מחושב המס על משקאות אלכוהוליים הן על פי המחיר הסיטונאי של המשקאות והן על פי אחוז האלכוהול שבהם. על משקאות זולים (עד 5 דולרים לליטר) מוטל מס של 45% אם הם מכילים פחות מ־17% אלכוהול, ומס של 75% אם שיעור האלכוהול בהם גבוה מ־17%. על משקאות שעולים יותר מ־5 דולרים לליטר מוטל מס אחיד של 120%, ללא קשר לאחוז האלכוהול.

מס אחיד לכל ליטר אלכוהול אינו מבדיל בין משקאות זולים כמו וודקה, שבהם אחוז האלכוהול גבוה אך המחיר נמוך, לבין משקאות כמו וויסקי, שמחירם גבוה בהרבה. מס כזה צפוי להעלות במידה משמעותית את מחירם של המשקאות הזולים שבהם אחוז האלכוהול גבוה, קטגוריה שבה פועלים כיום מרבית היצרנים המקומיים, ולהפחית את מחירי האלכוהול המיובא, הנחשב יקר.

הניסיון להטיל מס אחיד על אלכוהול במסגרת חוק ההסדרים נכשל בעקבות לחץ שהופעל מצד התעשיינים המקומיים, ארגון לשכות המסחר ומפעילי הדיוטי פרי. בעקבות הלחץ שוּנה מתווה ההצעה למס אחיד של 15 שקל לכל ליטר משקה, ועוד תוספת של 50% מערך המשקה. מתווה זה אמור היה להוזיל במעט את המשקאות המיובאים, ובמקביל לא לייקר במידה משמעותית את המשקאות המיוצרים בישראל - אך גם הוא לא התקבל על הצדדים.

השגרירות האמריקאית, האנגלית ושגרירות האיחוד האירופי, מצידן, מפעילות לחץ על ממשלת ישראל להעביר את הרפורמה ולקבוע מס אחיד על אלכוהול, בדומה לנעשה בעולם. לטענתן, שיטת המיסוי הנוכחית מובילה להעדפה של אלכוהול מייצור מקומי, בניגוד להסכמי הסחר העולמיים.

לאחר שהוצאה הרפורמה מחוק ההסדרים ישבו הצדדים למשא ומתן שנמשך שבועות רבים, בניסיון להגיע להסכמות. ברשות המסים כועסים על אי־ההתקדמות במגעים, ומחפשים בימים אלו דרכים אחרות לקדם את הרפורמה. אף שברשות רצו להגיע לחקיקה בנושא במסגרת של הסכמות, עתה הוחלט לעקוף את המתנגדים ולפעול גם ללא הסכמתם.

ברשות המסים טוענים כי לאור חשיבות הנושא בתקופה האחרונה, ובגלל המחויבויות הבינלאומיות שישראל אינה עומדת בהן, הגיעה השעה לקדם את הנושא בחקיקה. לטענת הרשות, הרפורמה תצמצם את הפער בין יבוא לייצור מקומי, תשווה את שיטת המיסוי הישראלית לזו במדינות המערב וגם תמזער את נזקי השתייה.