שיעור היסטוריה: 5 טיולים בטעם של פעם
את סוף השבוע האחרון של החופש הגדול, אפשר ורצוי לנצל לטיול עם ערך מוסף בטעם של פעם. אספנו 5 מהאתרים הארכיאולוגיים הנחבאים ביערות ובפארקים באזור המרכז
שרידי אמאוס בפארק איילון
מלבד קרקעות פוריות ומעיינות, עמק איילון הוא גם בעל מיקום אסטרטגי, על אם הדרך ממישור החוף לירושלים. במקום התרחשו במהלך המאות לא מעט קרבות. אחד המפורסמים שבהם הוא הקרב של יהושע במלכי הכנענים והקריאה המפורסמת: "שמש בגבעון דום וירח בעמק איילון" (יהושע י' 12).
תל איילון היתה עיר בנחלת שבט דן (יהושע יט 42) הנזכרת, בין השאר, במכתבי אל-עמארנה מהמאה ה-14 לפנה"ס שנמצאו במצרים. לפיהם, בנה המלך רחבעם במקום את אחת הערים המבוצרות סביב יהודה. היום תמצאו במקום שרידי מבצר צלבני שנבנה בראשית המאה ה-12. למרגלות התל - טראסות ובוסתנים.
לתל איילון מגיעים מדרך התמר המסומנת בשחור, שיוצאת מהדרך הסלולה המקיפה את עמק המעיינות - עמק באורך כקילומטר וחצי, שלאורכו שרידי מערכת המים של העיר הרומאית אמאוס. שתי אמות המים במקום נבנו בתקופה הרומית המאוחרת (מאה 3-4 לספירה). לאורך מסלול ההליכה תמצאו שרידי אחוזת קבר משפחתית, גתות חצובות בסלע, עצי תאנה, זית, רימון וגפן. המסלול מסתיים במעיין התמרים (עין ניני), הנובע מנקבה חצובה, ששימשה להשקייה, כנראה מהתקופה הביזנטית.
משרידי אמאוס (צילום: יעקב שקולניק)
במקום נמצא קברו של המצביא המוסלמי אבן ג'בל, שככל הנראה מצא את מותו במגיפה שפרצה באמאוס בשנת 639 לספירה. המבנה הוקם על ידי מנכורש, המושל הממלוכי של מצודת ירושלים, בשנת 1288 לספירה. מכאן יש תצפית מרהיבה לעבר מישור החוף. ליד הכניסה לפארק תמצאו מבנה בית מרחץ מהתקופה הרומאית. שמו הערבי של המקום הוא שיח' עוביד, על שם המצביא המוסלמי, שמת גם הוא במגפת אמאוס. הכניסה לבית המרחץ אסורה.
שרידי העיר אמאוס, שהיתה סמל לתענוגות הגוף והנפש, נמצאים בתחומי פארק איילון, משני צדי הכביש. מאז המאה השלישית לספירה נקראה העיר ניקופוליס (על שם אלת הניצחון). מחוץ לפארק שרידי כנסיות מהתקופה הביזנטית ומהתקופה הצלבנית.
פארק איילון-קנדה משתרע על פני כ-7,000 דונם, מצפון לכביש ירושלים-תל אביב, בין מושב שואבה ללטרון. הפארק עשיר ביערות נטע אדם ועצי בוסתן. מגיעים לכאן מכביש מס' 1 ופונים בצומת לטרון לכיוון מבוא חורון ורמאללה (כביש 3). פארק איילון נמצא משני צדי הכביש, כקילומטר מהצומת.
חורבת חנות ביער מטע
הכביש היורד מצור הדסה לעמק האלה (כביש מס' 375) עובר בנופי יער ואתרים קדומים, על תוואי דרך רומית עתיקה, שעלתה מאשקלון לירושלים. חורבת חנות (ח'ירבת אל-ח'אן) נמצאת כקילומטר ממערב למושב מטע. במקום מבנה ששימש אכסנייה לעוברים מעזה דרך בית גוברין לירושלים בתקופה הממלוכית, עד שנעזב בתקופה העות'מאנית.
האכסנייה נבנתה על יסודות כנסייה ביזנטית, עם רצפת פסיפס מרהיבה, שבה השתמרו כתובת הקדשה ותיאורי בעלי חיים וצמחים. היום מכוסה הרצפה בחול כדי להגן עליה. סמוך למבנה התגלו בריכת אגירה חצובה ומטויחת וגת גדולה ובה משטח דריכה עם רצפת פסיפס לבנה. ביער האורנים הסמוך יש חניון לפיקניק.
רצפת הפסיפס (צילום: יעקב שקולניק)
"דרך הקיסר" היא שביל טיול המתחיל בחורבת חנות, חוצה את כביש 375, ממשיך מדרום לו וחוזר אליו שוב. זהו קטע משביל ישראל (סימון כחול-לבן-כתום) שאורכו כשלושה קילומטר. הקטע העליון שלו עובר דרך מדרגות חצובות בסלע ונסלל בשנת 130 לספירה לקראת ביקורו של הקיסר אדריאנוס. אגב, בעקבות ביקור זה החל מרד בר כוכבא.
סמוך למפגש עם הכביש - בור מים ריבועי, חצוב מתחת לפני הקרקע. תקרת הבור נתמכת על ידי עמוד עגול ובחלק מהדפנות נותר הטיח המקורי. בצדו השני של הכביש קטע מדרגות נוסף שחצוב בסלע. בחלקו השני של השביל מוטלים לצד הדרך חמישה שברים של עמודים גדולים ועגולים, ששימשו אבני מיל לסימון מרחקים. בהמשך בית בד קדום. השביל מסתיים ברחבה גדולה בצד הכביש.
מחורבת חנות יורד שביל קצר צפונה (סימון שביל ישראל) לעין מטע. ליד המעיין מבני חורבת תנור, ככל הנראה חווה חקלאית או מנזר מהתקופה הצלבנית, עם בית אבן גדול בעל קירות גבוהים וחלונות מקושתים. האגדה מספרת שכאן היה תנורו של נוח, שטבע בים בזמן המבול.
סמוך למסעדת "בר בהר" בצומת בר גיורא, יש מוקד מידע למטיילים, מפות והצעות למסלולי טיול באזור. מגיעים מכביש 375, ליד סימן ק"מ 11. רחבת החנייה ל"דרך הקיסר" נמצאת בצד כביש 375, בין סימני ק"מ 8-9.
חורבת קובי בפארק בגין
עין קובי הוא מעיין נסתר בגיא קטן שיורד לנחל רפאים, היובל הראשי של נחל שורק. למרגלות בריכת המעיין, בתוך יער נטוע וחורש טבעי, הוכשר חניון, שוקמו המדרגות החקלאיות וניטעו עצי בוסתן במגמה להחזיר עטרה ליושנה. בימי המקרא שכן כאן, ככל הנראה, היישוב כבון שבנחלת יהודה (יהושע טו 39), מהיישובים שכבש סנחריב מלך אשור בדרכו מלכיש לירושלים. בתקופת המשנה כונה המקום "קובי".
שרידי היישוב הקדום נמצאים בחורבת קובי, מצפון למעיין. במקום שרידי מבנים קדומים, מערות קבורה ומתקנים חקלאיים חצובים בסלע, לצד שרידי הכפר הערבי אל-קאבו, שנעזב במלחמת העצמאות. עין קובי הוא אחד ממעיינות הנקבה היפים בהרי ירושלים, אך למרבה הצער הוא חרב לגמרי. המעיין נובע מתחת לפני הקרקע ונקבה שאורכה כ-12 מטרים מוליכה את המים לבריכת איגום תת קרקעית גדולה, שאליה אפשר לרדת בגרם מדרגות. מהבריכה יוצאת נקבה צרה באורך כ-17 מטר לבריכת אגירה פתוחה ומשם זרמו המים לחלקות המעובדות.
בנקבת קובי (צילום: יעקב שקולניק)
סמוך לבריכת האיגום, על יסודות מבנים מהתקופה הרומית או הביזנטית, תמצאו שרידי מבנה מהתקופה העות'מאנית, שהפך למקום תפילה על שמו של שיח' מוחמד אל-עג'מי. ליד המעיין התגלו גם שרידי כנסייה מהתקופה הצלבנית. במקום התגלה גם פרסקו מרשים (ציור על טיח לח), שכוסה כדי שלא ייפגע.
פארק בגין, לזכרו של ראש ממשלת ישראל מנחם בגין, משתרע על פני כ-8,000 דונם סביב נחל רפאים, מצפון ליישוב מבוא בית"ר. קק"ל סימנה ושילטה את דרכי הנוף והאתרים שביער, ביניהן עין יואל והר גיורא. מגיעים ממבוא בית"ר, נוסעים כ- 700 מטר מזרחה (כביש 375) ופונים צפונה (שמאלה) בכביש שהופך לדרך עפר (סימון ירוק). הדרך, באורך כשני קילומטרים, עבירה לכל רכב.
חורבת עתרי בפארק מערות עדולם
חורבת עתרי שוכנת בראש גבעה בגובה 406 מ'. במקום שרידי ישוב יהודי מימי בית שני, שהתקיים כאן עד ימי מרד בר כוכבא. נמצאו כאן מחילות מסתור תת-קרקעיות, מערכות לאיסוף מי גשם, שלושה מקוואות טהרה, מטבעות מימי המרד הגדול, נרות מעוטרים וכלי חרס המעידים על ישוב יהודי שהתקיים מחקלאות ומרעה. היישוב הגיע לשיאו במאה הראשונה לספירה, נפגע על ידי הרומאים במהלך המרד הגדול (69 לספירה) ושרד עד מרד בר כוכבא, בשנת 132 לספירה.
לאחר מרד בר כוכבא, נותר היישוב שומם. בסביבות שנת 200 התיישבו כאן, ככל הנראה, יוצאי הצבא הרומאי ושיקמו חלק מהמבנים. משער הכניסה לאתר יש שביל מתון מתקופה זו, שמגיע למבני המגורים מימי בית שני, שננטשו בימי המרד הגדול. השביל מגיע למקווה טהרה גדול חצוב בסלע וממשיך למערה קטנה, ששימשה למסתור ובהמשך נחצבו בה שלושה כוכי קבורה.
שרידי היישוב הקדום (צילום: יעקב שקולניק)
השביל מסתיים בנקודת תצפית טובה על מרכז הכפר. בכניסה לרחוב הראשי, מימין, שרידי מקווה טהרה, שבו נמצאו עצמותיהם של 15 אנשים שנקברו עם רכושם. במרכז יש מבנה ציבורי ובחצר שלמרגלות המבנה ספסל, ששימש, ככל הנראה, את בית הכנסת הקדום. באחת מפינות המבנה מדרגות חצובות היורדות למחילה באורך כ-40 מטר, ששימשה למסתור. ניתן לעבור בה עם פנס. בקצה הדרומי של האתר יש גם גת חצובה.
פארק מערות עדולם שבשפלת יהודה משתרע על פני כ-40 אלף דונם, בין עמק האלה לבית גוברין. מלבד מטעים וכרמים, באזור יש שפע של שרידים ארכיאולוגיים ושבילי טיול. מגיעים לכאן מצומת האלה וממשיכים דרומה (כביש 38). כ-500 מטר מדרום לכניסה לגבעת ישעיהו פונים בדרך סלולה מזרחה (סימון שחור) לחורבת עתרי. לאחר 2.4 קילומטרים חולפים על פני הפנייה לחורבת מדרס וממשיכים שמאלה עם הסימון הירוק לאורך 3.4 קילומטרים עד לצומת T. פונים ימינה ולאחר כחצי קילומטר, ליד שדרת ברושים, פונים שמאלה (סימון כחול). לאחר כקילומטר מגיעים לרחבת החנייה של חורבת עתרי.
מערת עמוד בפארק עדולם (צילום: מיכל קטורזה)
מצודת שוני בפארק ז'בוטינסקי
מצודת שוני, על אם הדרך מבנימינה לזכרון יעקב, טובלת בכרמי גפנים ויקבים הפזורים באזור. סביבה הוקם פארק לזכרו של זאב ז'בוטינסקי ובו 150 דונם של מדשאות ושולחנות פיקניק. על פי ההיסטוריונים, במקום שכן כפר המוזכר בתלמוד הירושלמי. בתקופה הרומית (מאות 2-3 לספירה) התפרסם המקום בשל אמת המים שהובילה מים לקיסריה, חגיגות המים שנודעו כעליזות ומתירניות והמעיינות שעליהם סיפרו שבכוחם לרפא נשים עקרות.
בשוני תמצאו גם תיאטרון מהתקופה הרומאית ושרידי בריכות מים גדולות ומרוצפות בפסיפס. לאחר התקופה הרומית נהרסו מושבי התיאטרון ונבנה במקום בית בד גדול. החומה, שכוללת את הבמה, והמבנה שנמצא היום במקום, הוקמו רק במאה ה-18, בתקופה העות'מאנית. בשנת 1912 רכשה את המקום חברת יק"א, שניהלה את מושבות הברון רוטשילד ושנתיים לאחר מכן התיישבו כאן הגדעונים, בני איכרים מזיכרון יעקב, ממקימי ניל"י. מאוחר יותר, ב-1940, התיישבו כאן אנשי "תל צור" מארגון בית"ר. במקום המבודד הזה התקיימו קורסים לשימוש בנשק ולאימון יחידות האצ"ל.
בשני האולמות באמבולטריום של התיאטרון מוצגים ממצאים שנמצאו באתר, בהם פסלים, כלי זכוכית, בקבוקי שמנים ובשמים, אוסף מקטרות, נרות שמן וכלי רפואה. באתר מוצגים גם פסליו של האמן אחיעם שושני, שתרם לקק"ל 90 מפסליו.
האתר פתוח בימי א'-ה' בין השעות 16.00-9.00 ובימי שבת וחג בין 16:00-9:00. בימי שישי וערב חג - בתיאום מראש. הביקור לא כרוך בתשלום.
לפנייה לכתב/ת 
