חיים בים המוות

נכון שעוד לא זכינו, אבל עצם העובדה ש ים המלח העפיל לגמר תחרות שבעת פלאי תבל החדשים מעשה ידי הטבע הייתה סיבה מצוינת לצאת לדרך, לכיוון המקום הנמוך בעולם.

למרות שהעובדות היבשות היו מוכרות לנו היטב, ואופוריית הבחירה הפוטנציאלית מעט סחררה את ראשינו, האמת שנחתה בפרצופנו הכתה בנו בלי רחמים.

אולי זה משהו שקשור ליצר שלנו להרס עצמי. מצד אחד מדינת קסמים, שכנגד כל הסיכויים מצליחה ליצור בחצי יובל יש מאין. אבל מצד שני בחובבנות ורשלנות אוכלת, בועטת, הורסת ומשחיתה את האוצר הכי גדול שלה. ועם כל הכבוד למורשת בת 3,000 שנה, אוצר הטבע הגדול ביותר שלנו לא נמצא למרגלות הר הבית - אלא בליבו של השבר הסורי-אפריקאי. שם, במקום הכי נמוך בעולם, נצנץ לו בשלווה ים המלח.

ים קסום בלב המדבר (צילום: רויטרס)

בתחילת הדרך עוד לקחנו את הדודים מאמריקה לטיול בארץ המובטחת, והשווצנו בים היפה שיש לנו בלב המדבר, ובקיבוצים החלוציים שהתיישבו בעקבותיו על המצוק. אחרי שהם טיפסו אל מרומי המצדה בשביל הנחש (אף אחד עוד לא חלם אז על רכבל), לקחנו אותם לצוף בים המלח, שירפא עבורם את כל תחלואי הגולה.

גם הפעם רצינו לקחת את הדודים איתנו, כי הרי באמת יש סיבה למסיבה, אבל פשוט פחדנו לאבד אותם באחד הבולענים. אז יצאנו לדרך לבד. וכשעמדנו מול שרידי האידוי שלו, שרשרת כעורה של בתי מלון הסתירה לנו את הרי מואב. אז המשכנו עוד קצת צפונה וגילינו שהשביל המוביל אל הים התארך. מאוד. והיה חם ובדרך אל הים נפערו בורות מאיימים שאיימו לבלוע אותנו.

מי בולען של אמא? (צילום באדיבות משמר המפלס) 

על מספרים ואנשים

היינו צריכים לרדת 421 מטרים מתחת לפני הים, כדי לגלות שאיבדנו את הדבר הכי יפה שהיה לנו. אפילו זיכרונות הילדות מהנסיעה לעין פשחה לא הועילו. שתי דקות לפני שהכריזו עלינו כמדינה, אורכו של הים מלח הגיע ל-78 קילומטרים, ממש עד לפאתי הר סדום. רוחבו היה אז כמעט 18 קילומטרים. בסך הכל 1,038 קילומטרים רבועים של משאב טבע, של אוצר גלום.

אבל תסמכו עלינו שנדע לשנות את המציאות. עד תחילת המילניום השלישי כבר הצלחנו לצמצם אותו ביותר משליש! שטחו התכווץ ל-650 קילומטרים רבועים ואנחנו דאגנו להפוך אותו למקום העוד יותר נמוך בעולם, כשכיסחנו מהמפלס שלו עוד 26 מטרים. אתם יודעים, רק כדי שלא יהיו כאן אי הבנות איפה באמת נמצא המקום הכי נמוך בעולם. ואל תדאגו, אנחנו עוד נשבור את השיא של עצמנו, ונהפוך אותו למקום עוד יותר נמוך בעולם, כי מדי שנה אנחנו דואגים להוריד לו את המפלס בעוד 1.1 מטר (או יותר).

אבל יש לנו גם מלא הסברים, בנוסף לאידוי הטבעי - בדרך היה המוביל הארצי, וכמה שנות בצורת, והרבה מאוד מפעלי ים המלח, ואנחנו הרי מדינה מתפתחת שחייבת לדאוג לתעשייה שלה. אז תעשיית התיירות, המשאב הכי רציני שיש למדינה הזאת, התכווצה מבוישת למרגלות ברכות האידוי והרכינה את ראשה השפוף ממילא, לטובת המסועים שעלו מהמקום הכי נמוך, עד לאחד העם בתל אביב.

ואז הגה המוח היהודי את "תעלת הימים" שתציל את ים המלח. הרעיון הפשוט של כריית תעלה שתוביל מים מהים האדום לים המלח ואגב כך תגביר את שיתוף הפעולה עם השכנים ממזרח, נגנזה באותה מהירות שבה היא עלתה. אז נכון שלפני שנתיים החליטו לבחון אותה מחדש, אבל תסמכו על השכנים הירדנים שלנו, שבסוף הם יתייאשו מהביורוקרטיה של הציונים ויעשו את זה לבד. איזה מזל שהאפשרות שים המלח באמת יהפוך לאחד משבעת פלאי עולם היא פוטנציאל כלכלי שאינו בלעדי לנו אלא משותף גם לירדנים ולפלסטינים.

לנו נותר רק לטפס למרומי המצדה, להשקיף אל עבר מה שהיה פעם ים והפך לגיגית אידוי, ולבכות.

נסים במדבר

אחרי ששפכנו את ים הדמעות שלנו אל עבר ברכות האידוי, חיפשנו מקום להניח בו את הראש ולנוח מעט. נכון שיש המון אפשרויות בשפך זוהר, אבל הרעיון של היותנו בני ערובה במלון הנבחר לא קסמה לנו במיוחד. הבעיה עם המלונות בשפך זוהר, היא המלחמה שלהם אחד בשני. חצי פנסיון, הכל כלול, יש גם ספא, חביבי, בחרת?! אנחנו כבר נדאג שלא תזוז מהמלון שלנו. אתה תאכל כאן, תישן כאן, תקבל מסאז' כאן וכל שקל שיש לך בכיס, תוציא רק אצלנו. וכך, במקום ששפך זוהר יהפוך למרכז תיירותי שוקק חיים ועניין, עם טיילת פעילה, מרכז מסחרי שהוא משהו מעבר לפיל לבן, חצי עזוב ועצוב, עם הופעות ג'אז לקראת השקיעה, זה הפך למתחם בטון, של מעוזים מסוגרים. וכאלו, תסלחו לי, יש לנו מלא ליד הבית במרכז.

אז המשכנו עוד צפונה, ועלינו למצוא מעט שלווה ונחמה בקיבוץ עין גדי.

מי אמר שאין נסים? בדיוק בשלב שבו הייאוש איים לכלות כל פינה טובה, מצאנו נחמה למרגלות עצי הבאובב. הפלא שנגלה לעינינו, החל לקרום שתילים ושיחים לפני חמישים שנה. ככה, בלב המדבר, בין נחל דוד לנחל ערוגות, החלו חברי הקיבוץ שבחרו לבנות את ביתם במקום הנמוך בעולם, לטעת שתילים ומיני צמחים שיתאימו לאופיו חסר הרחמים של האקלים באזור.

הגן הבוטני של עין גדי (צילום: אבישג איילון ושרה אלבר)

נדמה שכל פרט בקיבוץ נבנה ונעשה מתוך התחשבות בטבע - אקט די נדיר במדינת "הקודם נעשה אחר כך נחשוב", שבה אנחנו מתנהלים. ועם גישה כזאת, זה לא מפליא, שהנמר הקשיש ממדבר יהודה עוד שוטט לו בין שביל המשק עד לפני מספר שנים.

הצוות שהיה אחראי על פינת הנוי מצא את עצמו מטפח גן בוטני של ממש (שבמקרה גרים בתוכו גם כמה תושבים). במרחבי הקיבוץ תמצאו כיום כאלף מיני צמחים מכל העולם, כולם זנים טרופיים יובשנים, המסוגלים לשרוד את הקיץ המדברי. הגן מקבל תמיכה והדרכה מקצועית מצוות הגן הבוטני של האוניברסיטה העברית בגבעת רם.

אפשר פשוט לצאת ולטייל ברחבי הקיבוץ, אולם מומלץ לבחור בסיור מודרך. "בעקבות הנסיך הקטן" הוא טיול בין כל עצי הבאובב הפזורים ברחבי הקיבוץ, כולל אגדות שונות שנקשרו באופיו הייחודי של העץ. שלושה מתוך 40 העצים בקיבוץ הנם בני 50, והם מתנשאים לגובה מדהים. אז נכון שעדיין אי אפשר ליצור בגזע שלהם פאב אוסטרלי, אבל כבר דרושים לא מעט ילדים כדי להקיף את הגזע הרחב.

• גן בוטני ותחנת מידע - 08-6584444. אורחי המלון מוזמנים לסיור בחינם. אורחים מבחוץ משלמים 26 שקלים לאדם או 20 שקלים לילדים וגמלאים.
  

באובב בעין גדי (צילום: אמיר פלג)

זה בדיוק הזמן לשדרג

המיקום של מלון עין גדי הוא אחד המרהיבים שיש לנו בארץ. ממש על המצוק המתנשא מעל לנחל, שרועה שורת חדרים, בלי להטריד יותר מדי את הנוף המדברי. למרות שמדובר בחדרים נוחים ונעימים, אין ספק שאם היו כאן כמה סוויטות מפנקות, עם מרפסת עץ פרטית הפונה אל המדבר וג'קוזי זוגי המשקיף אל עבר שפני הסלע, התפוסה השנתית שלהן הייתה מובטחת.

כיום מוצעות בקיבוץ שלוש רמות אירוח, עם חדרים הנטועים בליבו של הגן בוטני, חדרי המדבר וחדרי ערוגות, הפונים אל נחל ערוגות. בסך הכל 153 חדרים ברמות מחיר שונות (טלפון: 08-6594222).

באזור שבו הטמפרטורה הממוצעת נושקת ל-40, בריכה היא אביזר הישרדותי. בעין גדי, הבריכה צופה אל עבר ים המלח, כאילו נשפכת אל עבר הירדן. מי שצריך צל ימצא כזה בשפע, מתחת לעצי פיקוס המתמרים לגובה של גורד שחקים ממוצע.

זה הזמן לפצל כוחות: טיפול הווטסו שלי נקבע לשעה 8 בבוקר, כשהבריכה עוד הייתה ריקה מרוחצים. ווטסו זה כנראה קיצור של" ווט-סו-אבר"- מותק, את תיהני. כי במים מחכה עופר (יצור מתוק בגיל המתאים), שיחבק אותך ויזיז אותך בתוך המים במעין מסאז' תנועתי כזה, שמייד ישכיח ממך את כל צרות הצלוליטיס. לפחות לשעה קלה תצליחי להרגיש כמו בר רפאלי (רק בלי הבלונד ועם בגד ים קצת אחר).

מי שחייב את ים המלח ובוץ ובריכות גופרית וטיפולים טרמו-מינרליים, יכול לוותר על עופר ולרדת לספא של הקיבוץ, הנמצא ממש על הכביש המוביל אל עין גדי (טלפון: 08-6594813).

מה עושים עם הבעל והילד אתם שואלים, מודאגים? הם יצאו לטיול בוקר בנחל דוד, התרחצו במפל, ראו שפני סלע, ואפילו נהנו. נפגשנו בארוחת הבוקר, החלפנו חוויות. אני השארתי את עופר בבריכה, אבל בעלי חזר מהסיור עם תיירת איטלקייה. זה היה סיכון מקצועי שהייתי חייבת לקחת.

נחל דוד (צילום: אריאל כרמון)

לקיבוץ היו פעם מטעי תמרים, שנעלמו תודות לבולענים. מאז, תיירות היא אחד המשאבים הרציניים שלהם, ונדמה שהם יודעים למצות אותם עד תום. בנוסף לסיורים בגן הבוטני, ביום או בלילה, יש סיורי ליל ירח בחווארי המצדה, סיורים בנחלי האזור ובבית הכנסת העתיק, ופעילויות תרבות המתרחשות בטבע, על רקע ההרים והעצים המיוחדים של עין גדי. בחודשים הקרובים תבצע מקהלת שטוטגארט את האורטוריה "שאול" למרגלות עצי הבאובב, ובמהלך סוכות יתארחו במקום זמרים ישראלים במופעי אנפלאגד שונים, לקראת השקיעה.

סוף טוב? עכשיו נותר רק לחכות לנסיך הקטן. שיופיע מתוך המדבר, ואולי יציל את מה שנותר מהאוצר הכי גדול שהיה לנו כאן – ים המלח.