עף בכוחות עצמו: שלדג לבן-חזה שב לטבע

 

הכלוב אומנם שקט מרעשים, אך השלדג הצעיר דאג למלא את החלל בקריאותיו הרמות. השלדג לבן-חזה ממשפחת השלדגיים, הוא השלדג הנפוץ בישראל ובשנה שעברה הפסיד לדוכיפת בתחרות "בחירת הציפור הלאומית של ישראל", אך חתם את הטבלה במקום העשירי והמכובד.

 

תפוצת הקינון העיקרית של השלדג לבן-החזה היא במרכז ובמזרח אסיה בהודו, תאילנד והפיליפינים, וכן במזרח-התיכון ובטורקיה. עד אמצע המאה ה-20 הוא דגר בישראל באזור הכינרת והירדן בלבד, אך מאז התפשט. כיום הוא יציב ונפוץ למדי בצפון הארץ ובמרכזה.

 

השלדג לבן החזה, בדומה לעמיתו, השלדג הגמדי, ניזון מדגים, אך בתפריט הקולינרי שלו מככבים גם חרקים, מכרסמים, סרטנים, דו-חיים, זוחלים וגם ציפורי שיר קטנות.

 

הפציינט התחזק והבריא. השלדג המטובע (צילום: רועי תורג'מן)

 

לאחר מספר ימי אישפוז, בבית החולים הבחינו כי מצבו של השלדג השתפר. הוא העלה מעט במשקלו ל-84.5 גרם והחל להתעופף בכלוב האישפוז הקטן תוך קריאות רמות לכל עבר. בשבוע שעבר, לנדאו לקח אותו אחר כבוד למרפאת בית החולים, בכדי לבדוק האם הוא כשיר להשבה בחזרה לטבע.

 

"אין לנו כל סיבה להחזיק חיה בריאה בשבי", הוא מסביר. "אחת הבדיקות החשובות היא לוודא כי השלדג מצליח לצוד את מזונו לבד ולא סובל מפגיעות אחרות. תוך זמן קצר, הוא הצליח לצוד ולאכול את כל הזחלים החיים שפיזרנו לו בכלוב".

 

בתום הבדיקה, לנדאו מצמיד לרגלו הימנית של השלדג טבעת זיהוי קטנה. הטבעת בעלת מספר ייחודי היא למעשה תעודת הזהות של השלדג, שתאפשר לחוקרים ולצפרים לדעת באיזו מדינה הוא טובע.

 

מאחר שמדובר בפרט צעיר, אחד הסימנים הבולטים בגופו הוא שהחזה שלו עדיין מכיל סהרונים כהים וכשיתבגר, החזה שלו יהפוך ללבן לחלוטין, כיאה לשמו.

 

רגע לפני השיחרור (צילום: רועי תורג'מן)

 

לנדאו משחרר תחילה את השלדג בכלוב אישפוז גדול בכדי לוודא כי בעל הכנף מיטיב לעוף. "הוא נראה חזק ובריא", קובע לנדאו בחיוך ומכניס את הציפור לשקית בד, בה יוכל לשהות ברוגע עד לשיחרור המיוחל.

 

כשהשניים מגיעים אל קירבת האגם בגן הלאומי באפק, מוציא לנדאו את השלדג מהמסתור הזמני ומשחרר אותו לחופשי. השלדג פורש כנפיים וממריא אל-על, עד שנעלם בין העצים. "הוא עדיין צעיר ושובב", מסכם לנדאו. "הענקנו לו את הטיפול הרפואי שהוא הזדקק לו ומקווים שהוא יצליח לשרוד בטבע".