אני מתבייש
מי שמתיימר לחנך לאהבת ישראל אינו יכול לנהוג באפליה כלפי ילדים אתיופים, ומי שמגדירים עצמם כבתי ספר דתיים מחויבים לערכים שלהם הם מחנכים ומטיפים
אני מתבייש. כבן גאה של הציונות הדתית אני מתבייש במה שמתרחש במספר קטן של בתי ספר דתיים בפתח תקווה.
אני מתבייש, דווקא מכיוון שאנחנו מתגאים בפירות החינוך הציוני דתי, בבוגרים המשולבים בצבא ובשאר מערכות החיים. בחינוך לערכים שאותו אנחנו מקנים לילדינו, בחינוך להקרבה, לאהבת הארץ לאהבת התורה ולאהבת עם ישראל.
אני מתבייש משום שמי שמתיימר לחנך לאהבת ישראל אינו יכול לנהוג באפליה ותהיינה סיבותיו מוצדקות ככל שתהיינה (יתכן שיש סיבות שונות להתנהלות הנהלות בתי הספר, אבל הדברים היו חייבים לבוא לידי פתרון מזמן, ובשום אופן לא על ידי הדרת בני הקהילה האתיופית).
אני מתבייש בשם ההורים של בתי הספר שאינם מוחים ומבהירים להנהלות בתי הספר שמעשים אלו הם בניגוד לערכים שעל ברכיהם הם מצפים שיחנכו את בניהם.
בהיותי ילד נסעתי יום אחד באוטובוס. התיישבתי במושב פנוי כשסביבי יושבים ילדים רבים. כשהתמלא האוטובוס נעמדה לידי אשה מבוגרת ואמרה בשאט נפש, משפט שנחרת בזכרוני כמכוות אש: "דתי ולא קם לאשה מבוגרת". קמתי בבעתה ונתתי לה לשבת, אבל לא הבנתי למה האשה הזו כעסה רק עלי?.
בדיעבד, היום אני גאה במעשה שעשתה, ובכך שהעמידה אותי על מקומי. התברר לי שכאשר אני נושא כיפה על ראשי שוב איני אדם פרטי אני גם מייצג, ומצפים ממני להתנהגות שונה.
אדם שמקבל עליו עול מצוות בלי להכריז על כך ברבים, הוא עורך את חשבונו בינו לבין אלוקיו. המצוות שהוא עושה או חלילה העבירות שלו, נזקפות לזכותו או לחובתו, ועליהן יבוא למשפט, אנחנו זוכרים זאת דווקא בימים אלו, ימי חודש אלול, ימי הרחמים והסליחות.
אבל, אדם החובש כיפה, אינו מסתפק בקיום המצוות, הוא מכריז קבל עם ועולם שהוא מחויב לתרי"ג מצוות. הוא מודיע לכולם אני בחרתי להיות דתי ולקיים את מצוות השולחן ערוך הכוללות גם מצוות שבין אדם למקום כמו שבת והנחת תפילין, אבל גם את כל מצוות שבין אדם לחברו, ומצוות אלו כוללות כללי התנהגות ברחוב ובמקום העבודה, אבל גם את מצוות אהבת הגר היתום והאלמנה, ויחס מיוחד לחלקים החלשים בחברה, בפרט אלו הנראים שונים ומשתוקקים להשתלב בתוכנו.
מעבר לכך אדם החובש כיפה הוא מייצג. הוא מודיע שהוא שייך לקבוצת התייחסות מסוימת קבוצה המכריזה שהיא מחויבת לערכי אהבה לעם ולארץ.
מעל כל זה האדם הדתי מייצג כביכול את בורא עולם, וכשאינו מתנהג כיאות הוא מחלל שם שמים ברבים. האמוראים בגמרא במסכת יומא מביאים דוגמאות לכך. רב (גדול הדור כ-200 שנה אחרי החורבן) אומר, שאם הוא יילך לשוק לקנות בשר ולא ישלם מיד זה יהיה חילול ה'. אביי אומר שפירוש הפסוק "ואהבת את ה' אלהיך" הוא, "שמי שמשאו ומתנו באמונה, ודבורו בנחת עם הבריות גורם לקידוש ה', ואם אין משאו ומתנו באמונה שם שמים מתחלל על ידו"
התקשורת החרדית מתרעמת מדוע התקשורת ה'חילונית' מדגישה את היותה של ה"אם המרעיבה" חרדית, ומדוע בכל מקרה חריג בחברה החרדית, מדגישים את ההשתייכות החברתית, ומאידך התקשורת לא מציינת 'חילוני שמאלני רצח את בתו'. אני סבור שכך אכן ראוי. מי שמציג עצמו כלפי חוץ כדתי או חרדי הוא מודיע לעולם כולו שאסור לו לגנוב ולשקר לא רק מכח החוק של מדינת ישראל, אלא מכח יראת השמים שהוא מחויב לה, שכן כך הוא מכריז לכל הפחות על פי מראהו החיצוני.
כך גם לגבי בתי הספר הדתיים בפתח תקווה. בעצם העובדה שהם מגדירים עצמכם כבתי ספר דתיים הם קודם כל מחויבים לערכים שאליהם אתם מחנכים ומטיפים. כאשר הם מדירים חלקים מעם ישראל ולא מוכנים לקבלם לשורותיהם, ותהינה הסיבות לכך אשר תהיינה, הם אינם מצדיקות בשום אופן את חילול ה' שמעשה זה גרם.
הפגנה של יוצאי אתיופיה
צילום: דודי ועקנין
מומלצים
