האם באמת תאהב אותי ככה, בדיוק כמו שאני?
גם אם אני לא יודעת להכין תבשילים ובקושי פסטה אם היא לא ברוטב עגבניות? גם אם אני מרימה את הקול כשאני מתעצבנת? גם אם אצפה שתבין את הדברים שאני אומרת בלי ממש להגיד?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי גם אם אתנתק ממך כי אהיה זקוקה לרגע לעצמי? גם אם אני מרימה את הקול כשאני מתעצבנת? גם אם לא אהיה מוכנה לוותר על האימונים שלי ועל התחביבים שלי ועל הרצונות שלי לפעמים, או בדרך כלל?
תאהב אותי גם אם אלגלג עליך שאתה אוכל מלא ג'אנק פוד? גם אם אשנא את זה שאתה מעשן? גם אם אשנא את זה שאתה לא מתאמן? גם אם אשכנע אותך כל הזמן שתפסיק עם האחד ותתחיל עם האחר כי אז תרגיש ותיראה ותהיה הרבה יותר טוב? גם אם אהיה כל הזמן משוכנעת שיחמיא לך הרבה יותר שיער קצר, זקן צרפתי, עיניים כחולות?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי גם כשאהיה עקשנית, גם כשאהיה מרדנית, גם כשאשתמש במילים גבוהות כשאני עצבנית, גם כשאחשוב שאתה פחות חכם ממני או מוצלח ממני למרות שאתה לא ואני סתם חושבת ככה בשביל לחפות על חוסר הביטחון שלי?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי גם כשאתעקש שנלך למסעדה שאני אוהבת, לסרט שאני רוצה לראות, להופעה שאני בוחרת? האם תאהב אותי גם אם לפעמים מתחשק לי להיות ספונטנית? גם אם אני רוצה שתהיה קצת פחות צפוי לפעמים? האם תאהב אותי גם כשאשאיר אותך לחפש חנייה ואעלה לישון כי אני גמורה מעייפות ורק לי היה יום נורא קשה למרות שאתה קמת בשש בבוקר ואני בכלל קמתי בשמונה? תאהב אותי גם כשאחשוב על עצמי קודם? תאהב אותי כשאחשוב עליך? גם אם אשאל אותך אלפי פעמים אם הכל בסדר כי אהיה בטוחה שלא ושאתה לא מספר לי משהו והפרנואידיות שלי תגבור עליי? גם אם אשאל אותך לפעמים על מה אתה חושב למרות ששנינו היינו מתבדחים פעם שזו שאלה אידיוטית ושאסור לשאול אותה?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי גם כשאתאכזב ממך ולא אדע כיצד להפנים את זה? גם כשאתלהב ממך ולא אדע כיצד להחצין את זה? גם כשתשקיע נורא ביום ההולדת שלי אבל זה לא יהיה מה שרציתי? תאהב אותי גם אם אצפה שתבין את הדברים שאני אומרת בלי ממש להגיד?
האם תאהב אותי אם אשמין או אזניח את עצמי?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי אם אשמין? או אם אהיה אובססיבית מדי לאיך שאני נראית? או אם אזניח את עצמי? או אם אשקיע בעצמי, לפעמים על חשבונך? תאהב אותי גם כשאני קיצונית, גם כשאני אומרת מילות שנאה, גם כשאני לא נחמדה לאנשים, גם כשאני נחמדה מדי כי לא נעים לי? תאהב אותי גם כשתראה אותי שמה את עצמי במקום אחרון בשביל אנשים מסוימים אבל לא בשבילך, כי איתך כבר יש לי ביטחון ואתה כבר שלי? תאהב אותי אם אתעצבן שאתה אף פעם לא מקנא ואני תמיד מקנאה? תאהב אותי גם כשאני מקללת, גם כשאני משתוללת, גם אחרי ששתיתי קצת יותר מדי ואני מתחילה לדבר שטויות, גם כשאני בטוחה שאני צודקת ושאין מקום לטעויות? האם תאהב אותי גם אם אתווכח איתך רק בשביל לנצח, אם תמיד תהיה לי תשובה לכל דבר, אם אחשוב עליך שאתה מסוגל ליותר, אחשוב לעצמי שאני רוצה שתהיה קצת אחר?
האם תאהב אותי למרות התחרותיות, למרות האובססיה לפרטיות, על אף שאני תופסת ראשונה את המקלחת, על אף שכשאתה ממהר לפעמים אני עושה דברים בנחת, על אף שלפעמים אני שוכחת. שוכחת להגיד לך גם מילים טובות?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל תאהב אותי גם כשלא ארצה להקשיב לך? גם כשאתעצבן שאינך מקשיב לי מספיק? גם כשאשנא את עצמי על כך שאני לא מעריכה אותך? גם כשאתחבט עם עצמי אם אכן אתה האחד בשבילי? גם כשאגיד לעצמי שאני יכולה להשיג יותר, שאני יכולה לקבל את החלום, שאתה רק המציאות?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי גם אם לא אהיה מושלמת? גם אם לא אהיה הבחורה שתמיד חלמת עליה? גם אם כן אהיה ויום אחד תקום ותבין שגם בחורות מהחלומות הן לא תמיד מה שחשבת שהן?
אתה אומר שתאהב אותי כמו שאני, אבל האם תאהב אותי כמו שאני אם אני לא אוהבת אותך כמו שאתה?
לפנייה לכתב/ת 
