הישרדות הפיליפינים

קבוצת ישראלים יצאה ל"הישרדות" בפיליפינים. כתגובה הציעו לי, הנרי ממנילה, לשרוד אצלכם ולהתמודד על פרס של מיליון דולר. הסכמתי, כי אני, כנהוג בפיליפינים, מה שאומרים לי - אני עושה. ככה מצאתי את עצמי דוהר מדי יום על הקלנועית עם מר אסטרייכר הישיש כמטפל. מנש, הנכד, טרח להוריד לי מדי פעם משימות, והמשחק התחיל.

נחתתי בתקופה מאוד אתגרית בישראל: "החגים". כבר ביום הראשון דפק מנש על חלוני. "הנרי! בן אדם, מה לך נרדם? קום לסליחות!" לא נורמלים, בחיי. כל השנה רבים אחד עם השני ואז, שבוע לפני החג, קמים לבקש סליחה מאלוהים בארבע בבוקר. האמת שרק מר אסטרייכר היה צריך ללכת לבית הכנסת. הוא באמת עשה הרבה דברים רעים השנה, בעיקר בבורסה. אבל הרופא אמר, שלא טוב שאדם בגילו יקום כל כך מוקדם, אז מנש ביקש שאחליף אותו. הסכמתי. אין שום בעיה, מה שאומרים לי אני עושה.

בגדול, הישראלים משוכנעים שאנחנו מדינת עולם שלישי. אבל בחג שלהם, תוקעים בחצוצרה מוזרה מקרן של תיש. בלי תווים בלי מנגינה, כלום. סתם כדי להרעיש בבית כנסת. אתם מדמיינים שמישהו יבוא עם חצוצרה לכנסייה רק כדי להרעיש?

לתקוע בקרן של תיש, להוריד את החטאים עם המים

אז בראש השנה, מר אסטרייכר עמד על הבמה ובקושי הצליח להצמיד את החצוצרה הזאת לפיו. מנש הגיע ושאל אם אני יכול לעזור קצת. עשיתי להם הרבה רעש עם חצוצרת הקרן, אבל אף אחד לא מחא לי כפיים. להיפך, שמו שמיכות לבנות על הראש ומילמלו כל מני משפטים נרגזים שלא הבנתי. שאלתי את מנש מה הם אומרים, אבל גם הוא לא מבין את העברית הזאת.

אחר כך הגיעה משימה לאכול כל מיני דברים מוזרים. המשפחה התאספה ומנש טבל תפוח בדבש. פתאום נזכרו שלאדון אסטרייכר יש סוכרת, ושאלו אם אני יכול לברך ולאכול במקומו. טעמתי. האמת, לא נורא כמו הפרי האדום והחמוץ שבא אחריו. ממנש הבנתי, שמי שאוכל הרבה גרעינים אדומים כאלו מקבל המון נקודות אצל אלוהים. אני לא חושב שאני בן אדם פחות טוב רק בגלל שאני מעדיף מנגו עם גרעין אחד.

בכל מקרה, למחרת מנש ביקש ממני לקחת את סבא שלו לים. לזרוק את החטאים שלו שם. אדון אסטרייכר היה עייף, אז זרקתי אותם לשירותים והורדתי את המים. ליתר ביטחון השתמשתי בידית הגדולה, שגם זו מין המצאה שראיתי רק אצל היהודים.

המשימה הכי קשה הייתה עשרה ימים אחר כך. מנש כבר הודיע לי שסבא שלו יהודי ואסור לו לאכול. אבל, בגלל שהוא זקן, אם לא אכפת לי לצום במקומו. בנוסף, היה קשה לסבא להתאמץ. אז החלפתי אותו גם עם ספר התורה על הבמה למשך כל תפילת "כל נדרי". ידעתי שבשביל הפרס אסור לי להישבר.

לישון בסוכה, בגשם שוטף

ככה נמשכה תקופת החגים היהודיים, שהיא הרבה יותר גרועה מעונת המונסונים שלנו. אתם חושבים שלישון באי טרופי עם יתושים זו משימה קשה? נראה אתכם ישנים בסוכה, בגשם שוטף, כשכל הקישוטים מתוצרת סין נוזלים עליכם. אבל מנש אמר שלא טוב שסבא שלו יישן בחוץ עם החתולים. או למשל, כשניסיתי לקלף את התפוז היהודי הצהוב ההוא, זה שהם קונים ב30$.

שאלתי את מנש, למה הם שומרים עליו ככה בצמר-גפן? הוא ענה שהפרי הזה מסמל עבורם את ראש הממשלה. אחד הם כבר איבדו, אז הם לא לוקחים צ'אנסים. מנש גם ביקש ממני לחלק סוכריות לילדים בבית הכנסת, כי סבא לא זוכר למי כבר נתן.

סוף סוף

עמדתי לקבל את הפרס. מנש הגיע והכריז כי הוא גאה לבשר, שנבחרתי להיות "חתן בראשית". שאלתי מה זה אומר והוא הסביר, שאני צריך לעשות קידוש לכולם, על חשבוני.

קצת התאכזבתי, אבל למרות זאת אני לא כועס. בכל זאת יצא לי בסוף משהו. בניגוד אלינו הקתולים, היהודים אינם באים לבית הכנסת כדי להתפלל, אלא כדי לדבר על הבורסה. מה ששמעתי בזמן התפילה, עזר לי להשקיע את הכמה דולרים שקיבלתי ולהרוויח יפה מאוד. אפילו תרמתי "עזרת פיליפינים" לבית הכנסת. בעצם, אני לא בטוח שזה רק בגלל העצות הכלכליות של המתפללים. אולי זה כי קראתי את "מפטיר יונה" במקום אדון אסטרייכר. מנש אמר שזאת סגולה להצלחה בביזנס. לי זה היה נראה כמו עבודת אלילים, אבל אצלנו בפיליפינים מכבדים את כולם.