בעולם האמת

העימות בין האמת ובין השלום הוא עימות תמידי המגלה פנים רבות. העימות מתגלה בין מלך מלכי המלכים לבין אבינו שבשמים, בין מידת הדין ומידת הרחמים, בין יעקב לבין ישראל, בין תורה לבין עבודה, בין משה לבין אהרון, בין ירמיהו לבין ישעיהו, בין שמאי לבין הלל, בין רבי יוחנן בן זכאי לבין רבי עקיבא, בין הפרושים לבין האיסיים, בין ההלכתיים לבין בעלי האגדה, בין הרבניים לבין בעלי הסוד, בין הרמב"ם לבין הרמב"ן, בין המתנגדים לבין החסידים, בין יהדות השכל לבין יהדות הרגש, בין האנליטי לבין הסינתטי, בין ישעיהו ליבוביץ' לבין הרב קוק.

העימות בין המציאות לבין האמונה היה זקוק תמיד לגישור ופישור, יש אשר קירבו אותם עד שאיחו בינהם ועשו אותם ישות אחת ויש אשר הרחיקו בינהם רחוק גדול ביותר.

הדואליזים הליבוביצ'יני מגיע מאותה המגמה של הפרדה אשר התבטאה בהבחנות בין אותם עולמות שלכל אחת רשות משלה. ההבחנה בין ערכים לאמצעים, בין לשמה לבין שאינו לשמה, בין הטוב לבין האמת, בין הכרעות ומסקנות, בין רשות היחיד של ההכרה האנושית לרשות הרבים שלה, בין החיוב לבין צורך, בין דת למדינה, בין אמונה לבין מדע, בין הקודש ובין החול, בכולם נכרת המגמה לטיהור הרשויות וריחוקן למען לא יתחככו אחת ברעותה. האסכולה שפיתח ישעהו ליבוביץ' השפיעה על רבים, או בהכוונה או בהתמודדות. אי אפשר לתאר את התפתחות מחשבת ישראל בימינו ללא חותמו של ישעיהו ליבוביץ'. התפתחות ענף החדש בפילוסופיה היהודית הנקרא הפילוסופיה של הלכה, הדיון הנוקב בצורך של חידוש ההלכה בענייני מדינה ועוד.

בעקבות פרשנותו את תורתו של הרמב"ם, הציג ליבוביץ' שתי תפישות הפוכות במחשבה האמונית אשר שתיהן מתקיימות זו לצד זו. התפיסה של מלמעלה למטה, קרי, יחס האלוהים לאדם ולעולם אשר בצידה נוצרת "דת מעניקה", ולעומתה התפישה של מלמטה למעלה, היינו, היחס של האדם לאלוהיו אשר בצידה "דת תובעת". את האחרונה זיהה עם היהדות ברמתה הגבוהה, יהדות של לשמה אשר מציגה את עקדת יצחק כסיפור האמונה בה האדם נדרש להקריב את בנו למען אלוהיו, ואת התפישה השנייה זיהה עם הנצרות אשר יצרה סיפור הפוך לעקידה, המתגלם במיתוס הצליבה בה האלוהים מקריב את בנו למען גאולת האדם.

ליבוביץ' עסק באופן נרחב בנושא החינוך וטען שמערכת החינוך בעיקר מחנכת את הנוער להיות חיילים טובים, דבר שמזכיר את יעדי משרד החינוך האחרונים.

בשנת 1955 כתב "כשם שבמקום משק בא שנור, במקום מאמץ והישג באה פרוטקציה, במקום פוליטיקה באה חלוקת טובת-ההנאה לפי מפתח מוסכם – כך במקום האינטלקט בא הספורט ובמקום הנפש העיסוק בעריות".

חשבון נפש מועצם

ליבוביץ' היה במובן מסוים איש מלחמה ואנטי פציפיסט, הוא קרא למלחמה על ערכים מבית ובקש להיפרד באופן חד צדדי מהשטחים, לא למען השלום באזורנו, אלא למען העמידה האיתנה שלנו כנגד אויבינו, שכן לא האמין שהערבים יסכימו

לקיום מדינת ישראל. כמוכיח בשער וכאיקונוקלסט ביכר ליבוביץ' את האמת על פני השלום, אמירותיו היו דורבנות שהכאיבו לרבים ואף גרמו להדחתו מהפנתאון הלאומי. תורתו מוסיפה להתקיים בעיקר בקרב אנשי הרוח והמחשבה, במחקר הפילוסופי ובמחשבת ישראל, דמותו מוצבת בדף הבית של המחלקה לפילוסופיה יהודית באוניברסיטת בר-אילן עם תמונותיהם של משה רבנו, רש"י, הרמן כהן, הרבי מלובביץ', הגרי"ד סולוביצ'יק, הרמב"ם, הרב קוק ועוד.

מחוץ למגדל השן האקדמי עדיין לא ניתנו לליבוביץ' יד ושם, אולי בכך מצטרף ליבוביץ' לדרכם של חכמי ישראל שהנצחתם היא דרך תורתם, תורה אשר התנחלה בלב תלמידיהם. יום השנה לפטירתו חל ב-י"א באלול, תקופה בה אנו נדרשים כל שנה לקיים חשבון נפש אישי ולאומי. זכרונו בימים אלו דווקא מעורר ומעצים חשבון נפש זה בכל שנה ושנה. אולי לא במקרה תקופת פקודתו אירעה דווקא בתקופה זו של השנה, לפני ראש השנה, חג האמונה הנסוב סביב פרשת עקדת יצחק - המסמלת כל כך את תורתו האמונית. 

• הכותב הוא חבר בתנועת ציונות דתית ריאלית