תקליק, תצליח

שתי תופעות גלובליות מרכזיות, ובמידה רבה מנוגדות, אפיינו את העולם מאז הציע תומס מלתוס את התזה המפורסמת שלו בספרו "על עקרון האוכלוסיה". מדובר בתופעות "שוברות שיוויון" המשפיעות על המצב הקיומי של האנושות.

התופעה הראשונה, שהתאימה לתחזית של מלתוס, היא הגידול באוכלוסיה העולמית, שמתקרב במאה ה-21 להתפוצצות דמוגרפית מאיימת. אולם בניגוד לתחזית, התרחש במקביל גידול מהיר עוד יותר בכמות המשאבים הזמינים, ומרבית תושבי העולם שיפרו את מעמדם הכלכלי. הגידול המהיר הזה נבע במידה רבה מהתופעה המרכזית השנייה: קפיצה מדהימה ברמת הידע, היצירתיות וההתפתחות המדעית והטכנולוגית שאפשרה, לצד ארגון חברתי וכלכלי יעיל, ייצור של משאבים ומזון בכמות העולה על הצרכים.

התופעה השנייה מיוחסת במידה משמעותית להופעת ה"אוריינות" - היכולת של בני אדם לקרוא ולכתוב. מאז המצאת הדפוס המודרני החל תהליך מתמשך של הרחבת מעגל יודעי הקריאה והכתיבה, מה שהשפיע על הצטברות הידע וזרימתו למעגלים רחבים יותר ויותר. אוריינות היא תנאי הכרחי להתפתחות ידע, יצירתיות, מדע, טכנולוגיה ותרבות.

תוך זמן קצר הוקמו בכל מדינה מתקדמת מוסדות חינוך ציבוריים, שאיפשרו לשכבות אוכלוסיה רחבות להצטרף לתהליך הקדמה והיצירה האנושי. התמורות באוריינות במאתיים השנים האחרונות היו לכן במימדים לא ליניאריים בעליל והם שמנעו את הקטסטרופה שניבא מלתוס.

תקרא, תצליח?

כבר למעלה ממאתיים שנה שחברות ומדינות מבינות את חשיבותה הכלכלית הדרמטית של האוריינות. חוק חינוך חובה מונע, קודם כל, מדאגה ליכולת הפרנסה של אוכלוסיות. חוק שכזה הוא כמעט ברירת מחדל ברוב מדינות העולם. הסיבה פשוטה: סוגי העבודה שאפשר להציע, רמת ההכנסה הצפויה, סיכויי ההצלחה של מודלים עסקיים, קיומן של טרנזאקציות מסחריות, פעילויות הנחלה ואכיפת חוקים, ואפילו חתימה על חוזים – כל אלה תלויים ביכולת של כולם לעשות שימוש בשפה כתובה.

רמת האוריינות שלנו משפיעה על איכות חיינו ועל אורכם, על משמעות חיינו, על מעמדנו החברתי, על המבנים החברתיים הגדולים כמו משפחה, עם, מדינה ויחסים בין-לאומיים. לא סתם הכריז האו"ם על האוריינות כזכות אנוש בסיסית העומדת בשורה אחת עם הזכות לאוכל, טיפול רפואי וקורת גג.

"תקרא, תצליח" אמרו לנו ראשי בנק הפועלים בקמפיין תקשורתי מושקע. מסר שאותו העבירו במאה האחרונה מדינות לאזרחיהן והורים מודאגים לילדיהם: תקראו, תשכילו, תזכו להצלחה ולמעמד חברתי. הספר הוא מפתח הקסמים וכרטיס הכניסה אל העולם המודרני.

והנה כולנו חשים שמשהו מתרחש בשנים האחרונות. הרגלי הקריאה משתנים, שלא לומר מתחלפים. מתחוללת ירידה עקבית ודרמטית בקריאת עיתונים, יש ירידה בקריאת ספרות יפה ואיכותית, צעירים מפסיקים לקרוא ספרים ועתידו של הספר המודפס לא ברור. מתחוללת מהפכה טכנולוגית שמזכירה בעוצמתה את המצאת הדפוס.

מאגרי הידע עוברים למחשב ולרשת ותוך כדי כך משתנים סגנון הכתיבה, דפוסי הקריאה וכמובן הדיבור. הטלפון הסלולרי, הטלוויזיה, המחשב והאינטרנט - על מערכות המסרים המהירים והמיידיים ועם שלל טכנולוגיות חדשות של כתיבה, הקלטה ודיבור - מחוללים מהפכה במושג האוריינות שאותו הכרנו בעבר. הממזרים משנים את הכללים, ומי שלא יבין מהר את מהות השינוי יישאר שוב מאחור.

תקליק. תצליח. העתיד נמצא במנועי החיפוש (צילום: index open)

אוריינות: הגדרה חדשה 

על-פי ההגדרה הרשמית שאומצה על-ידי אונסק"ו, אוריינות היא היכולת לזהות, להבין, לתרגם, ליצור, לתקשר, לחשב ולעשות שימוש בחומרים מודפסים וכתובים בהקשרים שונים. הדגש כאן הוא על חומרים מודפסים וכתובים, מונחים הנראים מעט אנכרוניסטיים אל מול מאגרי הידע והתרבות בעולם המודרני. ידיעת קרוא וכתוב, שהספיקה כדי להצעיד מדינות נחשלות אל הקידמה, אינה מהווה יותר תנאי מספיק להצלחה. נדרשת הבנה רחבה הרבה יותר.

בשנים האחרונות גוברים הקולות הקוראים להרחיב את תפישת מושג האוריינות וצורות המדידה שלו ולהתאימן למציאות המשתנה. ההשקעות האדירות שנעשו בסגירת פערי אוריינות לקריאה וכתיבה של מילים תפסו את עינם של הפעילים בתחומי תרבות ומידע אחרים. ההצלחה של מבצעי ביעור הבערות מוצגת כסטנדרט שאליו שואפים חובבי הידע והכישורים מתחומים נושקים, והם שואפים שיכוסו גם תחומי אוריינות מעבר למילה המודפסת. נוצרו תנאים חדשים לקידמה וידע שאי אפשר להתעלם מהם יותר.

אוריינות תצטרך להתרחב ולהכיל גם חומרים מוקרנים ומוקלטים. יש אוריינות של אמנות ושל מדע, ויש אוריינות של מתימטיקה ושל סטטיסטיקה. אפילו אנשים יודעי קרוא וכתוב ואף משכילים עלולים להוכיח בורות בקריאת גרף עסקי או בפענוח משוואה או בהבנה של נוסחה כימית.

האם טכנולוגיה יכולה לתת את המענה לכמיהה הכמעט-אוניברסלית ליותר אוריינות, בעיקר בתחומי האוריינות החדשים ההולכים ונחשפים עם סגירת הפערים באוריינות המסורתית? או שמא גם כאן תירתם הטכנולוגיה ותתרום רק בכיוונים שבעליה יכוונו? האם יתכן שההתפתחות המהירה של הטכנולוגיה משאירה מאחור כל-כך הרבה שאינם מצליחים להדביק את הפער, כך שהיא מולידה דורות של נבערים חדשים? מדינות עולם שלישי שכבר חוללו מהפכה באוריינות והתקרבו אל ממוצע ההתפתחות המערבי מוצאות עצמן מול פער דיגיטלי ומול צרכי אוריינות חדשים, שללא מימושם יישארו שוב הרחק מאחור.

הפרויקט של זיהוי מרכיבי האוריינות הטכנולוגית, ובעיקר זאת הדיגיטלית החדשה, נמצא בחיתוליו. נדרשו שנים לזיהוי מרכיבי האוריינות בתחום הקולנוע: מה צריך להבין כדי לצרוך את מה שמוקרן על מסך הכסף? באופן דומה יש אוריינות שהיא חיונית כדי לפענח את מסרי הטלוויזיה, במיוחד המסחרית. חשיבותה של אוריינות שכזאת זכתה להכרה רק שנים אחרי שהטלוויזיה התיישבה במרכז הסלון והשתלטה על זמן הפנאי של ילדים ובוגרים.

שאלות כמו מודעות עצמית לשקיעה אל מול המסך, ומושגים כמו "בטטת כורסה" והמודעות לנזקיהם שייכים לתחום אוריינות הטלוויזיה. ההבחנות הדקות מאוד לפעמים בין חדשות לבין פרסומות, בין הדוקומנטרי ל-edutainment, ולאחרונה ההפעלה של מסננים ראויים כלפי תוכניות ריאליטי, והיכולת להבחין בין מציאות לבין ריאליטי, הם כולם שאלות של אוריינות טלוויזיונית. הכישורים והידע המוקדם שהם תנאי לתפקוד סביר בסביבה של תכנים טלוויזיוניים, אינם צומחים בצורה אורגנית. נדרשים משאבים ומאמצים כדי להבחין בהם, ועוד משאבים ומאמצים כדי להנחיל אותם.

טרם הגענו למצב שבו אוריינות זאת מוגדרת על-ידי גופים בינלאומיים, נמדדת בצורה שיטתית, ומונחת על סדר היום הלאומי. בהיעדר כישורים וידע אלה, צרכני הטלוויזיה הם כמו אנאלפביתים בעולם המשודר. ועוד טרם נפתרה בעיית האוריינות של טלוויזיה, נוחתת על האנושות משימה שתהיה כנראה כבדה עוד יותר, הקשורה למחשבים ולרשתות.

בין טכנולוגיה לשפה

כשהייתי בכיתה ג', אי שם בתחילת שנות ה-60, השתמשנו כולנו בעפרונות. מבחן האוריינות שלנו היה הסמכה מיוחדת של המורה, למי שכתב-ידו היה יפה מספיק, להשתמש בעט כדורי. במרכז חזית השולחנות עוד היו חורים המיועדים לקסתות הדיו של העט הנובע, אבל הפלא הטכנולוגי של העט הכדורי החל לחלחל. העט הכדורי היה משאת נפש. העיפרון היה משויך לעולם האתמול. השימוש בפלא הזה, כאמור, הותר רק למי שהמורה סמכה עליו ידיה, וכתב-ידו היה נאה מספיק. אפילו העט הכדורי היה לטכנולוגיה שדרשה אוריינות ושימש הזדמנות להשלטת משטר (הפעם, משטר הכתיבה התמה).

עכשיו כל זה כבר לא משנה. השליטה במקלדת מחליפה במהירות את הכתיבה התמה כשער הכניסה לעולמות הכתובים. יתכן מאוד שתוך זמן קצר, עם התפתחות הטכנולוגיות של text-to-speech ושל speech-to-text , גם עליונותם הזמנית של המקלדת ושל המסך יישחקו והם ילכו בדרך שבה הולך העט הכדורי. אולי כל כלי הכתיבה ייבלעו על-ידי רמקולים, מיקרופונים ואייקונים על המסך. יתכן ולא נצטרך יותר לשמר את מיומנות הכתיבה. אנו נדבר והמחשב יהפוך את המילים לטקסט.

כבר היום יש מספר גדל והולך של אנשים המאזינים לספרים מוקלטים במקום לקרוא מן הדף או מן המסך. אנשים אלה אינם בורים או נבערים. הם פשוט סופחו לשורות הפוסט-אוריינות. מנקודת ראותם, מי שיכול "לקרוא" גם תוך כדי שטיפת כלים, שחיה, נהיגה ועמידה בפקקים - הוא לא רק פוסט-אוריין, הוא סופר-אוריין. כאן, עם חידושים אלה, משמשת הטכנולוגיה בתפקיד עוקף אוריינות. היא הולכת ומחליפה את אוכפי האוריינות של העבר.

האם המיקרופון יגרום לנו לזרוק את המקלדת לפח? (צילום: ויז'ואל פוטוס)

רצים קדימה או עומדים במקום?

על-פי כל מדד שהוא, רמת האוריינות של אוכלוסיית העולם קפצה דרסטית בשנים האחרונות. הצמיחה הזאת נבעה ממאמץ בינלאומי רחב-היקף. מתחילת המאה ה-20 היה השיפור ברמת האוריינות תלול ומהיר. בכל אחד משלושה העשורים האחרונים נוספו עוד עשרה אחוז מן האנושות לשורות יודעי הקרוא וכתוב.

בשנות ה-60 של המאה ה-20 עוד היו בעולם הרחב יותר אנשים אנאלפביתים משהיו אוריינים. על-פי נתוני האו"ם, עברה האנושות בעשור האחרון את סף רמת האוריינות של 80 אחוז. כלומר, יותר מארבעה מכל חמישה בוגרים (מעל גיל 15) יודעים לפחות לקרוא ולכתוב משפט פשוט בשפת האם שלהם. המשמעויות של מהפכה זאת נראו עד לאחרונה אדירות, אבל בעשור הראשון של המאה ה-21 כבר מתחילים להבין שהריצה המטורפת קדימה היתה לכל היותר עמידה במקום.

האם הפערים בין הצפון לדרום באמת מצטמצמים? האם העולם אכן נעשה שטוח? האם הטכנולוגיה תרחיב את מעגל האוריינות ותשווה את נקודת הזינוק של הסיני לזו של האמריקני או להיפך, תרחיב את הפערים? כמו שכבר הבהרנו, אוריינות הוכיחה עצמה עד כה כתהליך חד-כיווני. ככל שאין חזרה מתהליך התרחבות האוריינות, סביר שהיא תמשיך להיות גם מכפיל כלכלי וכרטיס כניסה לקידמה.

ידע הוא כוח

לכאורה, קיים קונצנזוס שאוריינות היא דבר חיובי ומושא לשאיפה. כפי שנראה מיד, הקונצנזוס הוא רק למראית עין. "ידע הוא כוח". תולדות התרבות האנושית רצופות בדוגמאות שבהן נעשה שימוש במיומנות הכתיבה והקריאה – כלומר בנגישות לידע - כדי לקדם אינטרסים של קבוצות מסוימות ולדכא ולשלוט באחרות. כך למשל בחברות מסורתיות לא מעטות, גם היהודיות, הודרו נשים ממעגל יודעי קרוא וכתוב באופן שיטתי.

קריאה וכתיבה נשמרו בעבר כמיומנות מקצועית של מעמדות מסוימים. דוגמה בולטת אפשר למצוא בכתב החרטומים הפרעוני. כתב החרטומים היווה מכשיר שליטה ומחסום בפני ההמונים לא פחות משהיווה צוהר אל הידע. כתב החרטומים זכור עד היום כמשהו בלתי ניתן לפיצוח. שמו הפך למילה נרדפת למשהו שאינו ניתן להשגה.

ynet מדע: לקריאה בכל כתבות הערוץ על ציר זמן

יש הטוענים שכתב החרטומים פותח ככזה גם כדי לשמר את האקסלוסיביות והכוח הפוליטי שבידי יודעי קרוא וכתוב - בעיקר כוהני הדת ופקידי הממשל. ההיסטוריון הרולד איניס ניתח את התפקיד של כתב החרטומים בפוליטיקה הקדומה של המצרים וטען כי אוריינות בצורת כתב החרטומים היתה גורם מרכזי באפשרות למשול באימפריה המצרית.

אימפריה זאת, כזכור, נוצרה לאורך מאות הקילומטרים של מסלול הנילוס, והתאפשרה רק כתוצאה מהמצאת הכתב. על-פי איניס, הטכנולוגיה של כתיבה, עוד מימי כתב היתדות במסופוטמיה, וביתר שאת בימי כתב החרטומים של מצרים, יצרה מצב שאיפשר מונופול על ידע. כתיבה היתה עניין מורכב ומסובך. המדיום עליו כתבו (סלע חקוק, פפירוס) היה יקר ונדיר. רכישת האוריינות היתה תהליך של חונכות ארוך ויקר. רק מעטים יכלו לנכס את הכישורים של קריאה וכתיבה. כך, על-פי איניס, הוכתב כל המבנה הפוליטי על-ידי הטכנולוגיה שקצבה את האוריינות ואת הגישה אליה. סופרים, יודעי קרוא וכתוב, השתייכו למעמד העליון של מלכים, אצילים וכוהני הדת. אלילי הכתיבה היו אלים מרכזיים, סמוכים על שולחנם של האלים הראשיים.

איניס, ואחריו תלמידו מרשל מקלוהן, המשיך וניתח את הקשר בין הנגישות של קריאה וכתיבה לבין מהלכים פוליטיים של כוח ואי-שוויון. על-פי איניס, גם השליטה העדינה והמתוחכמת של היוונים הקדמונים במאזן בין הכתוב למדובר, כלומר בין אוריינות לבין אוראליות, היא המסבירה את עליונותם ואת צבירת הכוח שלהם. היוונים השליטו תרבות אוראלית, תרבות שבעל-פה. עם העלייה של תרבות האוריינות, חלה הירידה בכוחם של היוונים ועלייתם של הרומאים.

אוריינות, אם כן, היא לא רק קידמה. היא בעיקר מנוף. אימפריות קמו על בסיס הניצול שלה. אימפריות אחרות שרדו באמצעות ריסונה. ההיסטוריונית הנודעת של הספר, אליזבט אייזנשטיין, מראה כיצד השכילה הכנסייה הקתולית לרתום את המונופול על ייצור ספרים והפצתם, על החזקת ספריות והגדרת השפה שבה ייכתבו ספרי התפילה, לדיכוי אוריינות במקומות בהם לא רצתה להעניק גישה לאחרים. רק הפיתוח של הדפוס על-ידי גוטנברג חילץ את הבלעדיות על ספרים וקריאה מידי הכנסייה וכמריה.

הכנסייה הפרוטסטנטית חייבת לא מעט מהצלחתה להתפשטות האוריינות. והאוריינות, מצידה, חייבת לא מעט מהתפשטותה להתפתחויות הטכנולוגיות והדתיות. מאז ימי גוטנברג ובזכותן של טכנולוגיות הדפוס והתפשטות האוריינות, התחוללה זרימה איטית אך קבועה מתרבות ידע רנסנסית ומקיפה לעבר תרבות אקדמית מתמקצעת ומתמחה.

המאה ה-21 משנה כיוון. הטכנולוגיות החדשות, על הפתיחות, המהירות, השיח הדו-כיווני ובמיוחד ההתנגדות לליניאריות ולהיררכיה שמובנים בתהליכיה, מחזירה את האנושות למצב הרבה יותר אוראלי, ליותר שיח, ובעיקר לתרבות של ידע רב ונגיש יחסית, בתחומים רבים. היכולת שניתנת ברוחב לב לרבים להשתתף וליצור יוצרת גם מבוכות של היצע עצום של תכנים חדשים, אולי אפילו עודף היצע על ביקוש. בעולם כזה, קריאה וכתיבה עוברים לרקע ואת מרכז הבמה תופסת מיומנות חדשה הקשורה ליכולת המיון וההבחנה.

אני מאמין שאוריינות החיפוש והסינון יעלו בחשיבותם על אוריינות הצריכה. מנועי החיפוש מתוחכמים ויעילים באודיו, וידיאו וכן גם בכתב, והם שיעשו את ההבדל בין הצלחה לכישלון. הבשורה הטובה היא שיש סיכוי סביר שהאוריינות הדיגיטלית החדשה תצליח לסגור פערים בין חברות ותחבר אוכלוסיות ביעילות ובמהירות גדולה בהשוואה להשפעות האיטיות יחסית של הקריאה והכתיבה.

פרופ' שיזף רפאלי הוא ראש בית הספר לניהול והמרכז לחקר חברת המידע באוניברסיטת חיפה. המאמר המלא התפרסם במגזין "אודיסאה "