לה איכסה בוניטה

אבל מעבר למה שמזכיר ילדה בת שש שמאוהבת ברן דנקר, שאגב גם בו המעצב(נ)ת מאוהבת, למדונה יש בעיה רצינית כשזה מגיע לטעם בבגדים. מדובר באותה בעיה שקשורה לאיכויות המשחק שלה: אין לה. לא פעם ואפילו לא פעמיים נפלה הגברת במדור זה כשלא השכילה לבחור במראה המתאים. המעצב(נ)ת מבינה שלעיתים אפשר להיות חזק במשהו אחד ונפל מוחלט בנושאים אחרים, אבל עם מדונה קשה לה יותר, אולי בגלל שהיא כל כך אוהבת. אווווו.

היסטוריה של טעם מזעזע. מדונה באחת מתלבושות האימה שלה (צילום: AP)

עם זאת, אהבה לחוד ואופנה לחוד. כמי שעובדת קשה כדי להיראות מעולה, מדונה לא חוסכת בבגדים מינימליסטיים שלא מותירים הרבה לדימיון, מה שכמובן מצריך קו ביקיני נסוג לחלוטין, בעיקר כשמצטלמים ברגליים פתוחות. אבל גם אם מדובר בבגדים להופעה, לגברת צריך להיות say בגרדרובה שנבחרת עבורה, ולכן בחירה בגרביונים שנראים לא נוחים בעליל ובמה שנראה כניסיון להיות שובבה בעזרת ז'קט המתהדר בנוצות ולבוש מלא בואכה מאה שערים אבל רק עד המותניים, לא עובדת. כן, את פרובוקטיבית. כן, את מהממת ויש לך גוף של נערה צעירה. אבל את לא. את ימי הא-לה-נטורל של בגדי חווה ושאר חשיפות גניקולוגיות למיניהן כבר עברת, את אמורה לחדש. זה ממש לא סטיקי אנד סוויט, זה יותר איכסי אנד פאתט.

דברים שרואים מכאן, לא באמת רוצים לראות אותם (צילום: ירון ברנר) 

ואם עסקינן בקו ביקיני נסוג, התמונה הבאה מוכיחה עד כמה רחוק יכולה להגיע השעווה. אגב, יש כבוד לחזייה המצוינת שיודעת להחזיק ובגובה הנדרש, אבל גרוע מכך הוא המראה הכללי שהוסווה בז'קט בתמונה הקודמת. האמת היא שהמעצב(נ)ת היתה בטוחה לרגע שמדובר בחליפה בצבע עור שעליה הולבש בגד הגוף. העובדה שהלב פועל טוב בהרבה מזה של צעירה בת 20 שלא מזיזה את ישבנה מכורסת הטלוויזיה, לא משליכה באופן ישיר על איך שאת נראית פיזית. ניתוחים פלסטיים כן, אבל עד שימציאו אחד מתאים לזרועות ולרגליים, אולי כדאי להתעטף קצת יותר. גם הבד השקוף המאוס יכול להיות פתרון טוב, עובדה שאת כפות הידיים כיסית בכפפות - ולא בטוח שזה קשור לצד המוזיקלי של ההופעה. 

זה שריר או שאת פשוט שמחה לראות אותי? (צילום:Gettyimages Imagebank)

לאתנחתא קלה לנשימה עמוקה נחזור אל שנות ה-70, שם בוחרת מדונה במכנסי התעמלות מהסוג שהיה הכרחי בשיעורי הספורט ביסודי, וגרמו למעצב(נ)ת טראומות רבות בגזרת הגזרות הלא נוחות. נוסיף לתערובת גרביים עד הברך, משקפיים חביבים, סיכות בשיער, ז'קט מתוק וחגורה מנצנצת. באופן לא מפתיע זה עובד וזה יכול היה להיות הכי סוויט שיש, רק שלנוכח הטראומות משיעורי ההתעמלות פלוס התחושה שהמכנסיים האדומים מגבירים את הלחץ במקומות שהשתיקה יפה להם, המעצב(נ)ת מעדיפה לעבור הלאה. 

אתם רואים? אני כבר יודעת לכתוב את השם שלי לבד (צילום: Gettyimages Imagebank)

בילדותה למדה המעצב(נ)ת מספר אקורדים על הגיטרה. מאז היא הספיקה לעבור לפסנתר ולחליל, אבל תמיד חיבבה את הגיטרה שידעה להסתיר קימורים לא רצויים בגוף. אצל מדונה אין קימורים לא רצויים אבל לעיתים היא נוקטת בשיטות מגוונות ומוצלחות למדי לסנוור בעזרת שימוש בביגוד מנצנץ כדי להסתיר - רק שכאן לא ברור אם היא רוצה להסתיר את הפוני המחריד שמשווה לה מראה של קוקר-ספנייל שצבע לבלונד, או אולי את החלק התחתון של החולצה שמזכיר מפת שולחן סרוגה שהגיעה מארץ נידחת. מה שכן, היא מסתירה בהצלחה את אימת הזרועות. 

פעם גם הייתי גלדיאטור, הקשקשים נשארו למזכרת (צילום: קווין מזור)

ודווקא במחווה של מדונה לשירים והתלבושות שבחרה בשנים קודמות, היא הולכת על הלבוש המשעמם משנות ה-70 ומוכיחה שוב שבזגרת הבגדים היא לא מצליחה לחדש. המעצב(נ)ת עוד זוכרת מצוין את התדהמה וההתרגשות בקולו של הקריין שסיפר על הלבוש הפרובוקטיבי שלה, שכלל מחוך מצויד בשני שפיצים ועל הרמיזות המיניות שלא היה בהן שום דבר מרומז. אפילו הבחירה בלוק של מרילין מונרו בשמלה הוורודה והמזעזעת היה מספיק מיוחד בשביל מדונה. 

גלגולו של לבוש (צילום: Gettyimages Imagebank)

ואחרונה חביבה היא התמונה מארוחת הערב עם ציפי לבני, שהמעצב(נ)ת ניגשת אליה ברגשות מעורבים. לא כלפי ציפורה, כלפי אסתר, כי זו פשוט שמלה של אסתר. אין ספק שמדובר כאן בשינוי תדמיתי חד בין ההופעה לחיים הרגילים, ואין שום דבר רע בזה. אבל למה לכל הרוחות לבחור בשמלה שמפשיטה אותך לגמרי מכל המיוחד? את לא יכולה להתחמק מזה שאת מדונה, אז אל תנסי למתן את זה, בטח לא בעזרת הבגדים. אולי בעזרת האל זה יעבוד.