חלק אחד בתוכי שונא אותך, חלק אחר עוד מחבב

אתה שברת, אבל הרסיסים עוד כאן

חלק אחד בתוכי עוד מחבב אותך. זהו חלק שאני מנסה כל הזמן למחוק. לפעמים הוא עולה בי כשאני לא מוכנה, זה חלק שמושרש עמוק. זה חלק שניסיתי לכרות ממני, אך הוא מסרב להינתק. זה חלק שקיוויתי שייעלם עם הזמן, אך הוא ממשיך וחונק. החיוך שלך עדיין מבויש, למרות שאני יודעת שזו רק הצגה. הדיבור שלך עדיין מטופש, וזו טיפשות כזו מצחיקה. אינני רוצה לחבב אותך, כפי שאינך מחבב אותי. אני מזכירה את זה לעצמי כל הזמן, אבל החלק הזה עדיין קיים ואמיתי. אתה שברת, אבל הרסיסים עוד כאן. אני צריכה להתמודד עם כך שעזבת, לנסות שלא לעשות עניין. הפנים אדישות, אבל הידיים עדיין מבקשות. תכף אשוב, צריכה להירגע, לשנוא אותך שוב.

לפעמים עוברות שעות, אפילו ימים אם אני עסוקה

חלק אחד בתוכי קצת שכח ממך. החלק הזה מתעורר בבוקר ומורגל להיעדרותך. החלק הזה מצחצח שיניים ולא מחפש את המברשת שלקחת, פותח רדיו ולא על תוכנית הבוקר לה תמיד האזנת. החלק הזה לפעמים בכלל שוכח מקיומך, החלק הזה יוצא מהבית ומתנהל בלי להיזכר בך. לפעמים עוברות שעות, אפילו ימים אם אני עסוקה, לפעמים שבועות, רצופים בשיכחה. החלק הזה לא יודע מי אתה, לא נזכר, לא חושב מה עשית, אתה לא מוכר, כאילו מעולם לא היית. זה מציף אושר אבל גם קצת עצוב, לשכוח ככה מישהו שהיה כל כך חשוב. אבל החלק הזה בתוכי לא מספיק חזק, ותמיד בסוף הוא נשבר ושובר. כי כמו אבק, לא משנה כמה מנקים - תמיד בסוף הוא חוזר.

אם תהיה מאושר בלעדיי, מה זה בעצם יגיד עליי

חלק אחד בתוכי מתעלם ממך. זה החלק הגדול, רוב הזמן הוא מרגיש שהוא חזק. אבל זה חלק שכל הזמן יכול ליפול, וכשהוא נופל הוא מרוסק. זה חלק של העמדת פנים, הוא לא באמת רוצה להיות מי שהוא. זה חלק שעמוק בפנים, מקווה שהמצב ישתנה איכשהו. הפנים קבורות באדמה, אבל העיניים רואות הכל. הן נודדות על גבך, מבקשות מבטך, מחכות שתיפול. כי אם תהיה מאושר בלעדיי, מה זה בעצם יגיד עליי. שאולי אני לא כזו מיוחדת, כמו שפעם חשבתי. שאולי באמת המשכת הלאה, ממש באותו הרגע בו עזבתי. שאולי רק אני פה עדיין שואלת שאלות, כמו איך להתעלם ממך אבל עדיין להמשיך לראות.

חלק אחד בתוכי הוא עדיין אתה. וככל שעובר הזמן, החלק הזה נהיה קצת יותר קטן.

• טורים, כתבות וסיפורים אישיים על התמודדות עם לב שבור ופרידה.