ד"ר אהוד ומיסטר ברק
כשהוא מאשר בנייה בשטחים ובה בעת מדבר על השלום המיוחל, ייתכן שהוא מצטייר כנכס אסטרטגי של נתניהו, אבל יש להניח שבעולם ימאסו בפסאדה מגוחכת זו
כאיש צבא ייתכן שייזכר אהוד ברק כחייל המעוטר ביותר בצה"ל. אך אין ספק שכפוליטקאי - הוא יירשם כמתעתע ביותר.
האיש ששיווק עצמו בבחירות 1999 כתקווה הלבנה של מחנה השלום, ומייד לאחר מכן הכניס ללקסיקון הישראלי את המונח "אין פרטנר", מנהיג מפלגת הפועלים שחי חיי פאר שרק מתי מעט משתווים לו בארץ, הוא האיש שנושא כיום נאומים חוצבי להבות על פתרון שתי המדינות, ובאותה נשימה מאשר בנייה של מאות יחידות דיור נוספות בהתנחלויות, שכל אחת ואחת מהן מרחיקה את הפתרון המדיני אליו הוא כביכול חותר.
ייתכן שרק מוח אנליטי מהסוג המיוחס לברק מסוגל ליישב את הפער הבלתי נסבל בין ההצהרות החוזרות ונשנות באשר למחויבותה של ישראל לתהליך השלום, לבין הצעדים הננקטים בשטח - ומתריסים בבוטות נגד כל ניסיון לקדם יוזמה מדינית. בעולמו הפוסט-מודרני של ברק, אין עוד קשר בין סיבה ומסובב, בין פעולה ותוצאה, ואין מעשה איוולת וגזל שלא ניתן להכשיר באמצעות גיבוב מלים נטולות תוכן ומשמעות.
החלטתו של שר הביטחון לאשר בנייה נוספת של מאות יחידות דיור בשטחים, רגע לפני ההקפאה, משולה להרשאה שתינתן לחייל שגנב את כרטיס האשראי של הרמטכ"ל לצאת לסיבוב קניות נוסף על חשבונו, רגע לפני השבתו לבעליו. במחשבה שניה, מדובר באנלוגיה מופרכת, שכן החייל הסורר עתיד לשלם מחיר יקר על מעשהו, בעוד מעשי הגזל בשטחים הולכים ומתעצמים באין מפריע, וללא כל יכולת ממשית מצד הבעלים הפלסטינים לעצור לפחות לעת עתה את העוולה.
אין זאת הפעם הראשונה שבה דווקא אנשים המזוהים עם השמאל, לפחות בעיני עצמם, מבקשים לעשות "מחטף של הרגע האחרון" לפני השיחות על הסדר הקבע: בימי אוסלו העליזים, מאחורי מסך האופוריה שליווה את התהליך, הכפילה ישראל את ההתנחלויות בגדה, לנגד עיניהם המשתאות של הפלסטינים. ברק, יש להניח, זוכר היטב איך זה נגמר אז, מה שלא מונע בעדו לשחזר את אותה הדינמיקה שמטרתה לשמר את המצב הקיים, ולדחות עד אין קץ את הפתרון המדיני לסכסוך.
ייתכן שיש מי שרואה בהתנהלות הזו כיום עדות לטקטיקה פוליטית מבריקה, המצליחה לאחוז במקל בשני קצותיו: גם להשחיל את מילות הקסם "שתי מדינות" לנאומים עקרים, וגם להפיס את דעתם של הקיצוניים שבאנשי הימין, חבריו של ברק לשולחן הממשלה. ייתכן שלעת עתה מוחו האנליטי של ברק מצטייר כנכס האסטרטגי החשוב ביותר של בנימין נתניהו, אך יש להניח כי מנהיגי הקהילה הבינלאומית, ובראשם ברק אובמה – אולי לא מבריקים כמו ברק שלנו אך גם לא טיפשים גמורים – ימאסו במוקדם או במאוחר בפסאדה מגוחכת זו וישימו לה סוף.
העדויות לאפשרות זו הולכות ומתרבות עם כל הסלמה נוספת של יחסי החוץ של ישראל על רקע הרחבת ההתנחלויות בגדה המערבית ובירושלים המזרחית. ממשלת ישראל, המתנהגת כיום כאילו היא מחזיקה בידה בכל הקלפים כולם ומשתעשעת בהם כרצונה, עלולה לגלות בקרוב כי ישנם בזירה שחקנים חזקים ומשמעותיים ממנה שיכולים לשנות את כללי המשחק בצורה משמעותית, החל מהטלת סנקציות כלכליות חריפות ועד להכרה במדינה הפלסטינית שתוכרז באופן חד-צדדי.
על כן הגיע הזמן ששר הביטחון האנליטי שלנו יהיה מעט פחות מבריק והרבה יותר חכם, ויפעל למען מה שהבטיח למעט האזרחים שעוד התפתו להצביע עבורו: קידום התנאים לקראת משא ומתן מדיני לפתרון הסכסוך. אם זה מעבר ליכולתו, נסתפק בכך שלא יחבל באפשרויות המשא-ומתן על ידי קידום סדר יום נצי; ואם גם לזה איננו מסוגל, מוטב שיניח את המפתחות וישוב לעשות לביתו, ויפה שעה אחת קודם.
אורלי נוי, קואליציית נשים לשלום
לפנייה לכתב/ת 
בונים בשומרון
באדיבות שלום עכשיו
מומלצים
