אולמרט: אולי נידרש להתנתקות נוספת - ומהר

ארבע שנים חלפו מאז פינתה ישראל את רצועת עזה, וגם מקרב תומכי המהלך הגדולים בשעתו - בהם שמעון פרס - יש מי שמכה היום על חטא. לא כך אהוד אולמרט, שהתייצב הבוקר (יום ד') בוועדת החקירה לטיפול במפונים - ובפיו כתב הגנה להתנתקות. "חשבתי אז ואני חושב גם היום, שלא היה מנוס", אמר מי שנעלם בחודשים האחרונים מהזירה הציבורית - והוזכר בעיקר בהקשרים פליליים.  

"להחלטות קשות, הכרוכות באי הסכמה בסיסית, אף פעם אין זמן אידיאלי וזמן נכון", אמר ראש הממשלה לשעבר בהתייחסו למועד הפינוי. "אלה שמקובעים בהתנגדות להליך רק יתחזקו בדעתם, שבכוחם לעכב או לדחות - אם המועד היה נדחה. שינוי המועד לא היה למיטב שיפוטנו מביא לתוצאה אחרת".

השופט בדימוס אליהו מצא, העומד בראש הוועדה, הקשה: "האם לא התחייב מראשית הדרך לשים את דרך הטיפול במפונים כמשימה לאומית דחופה? החשש שלנו הוא שהתוכן שמסתתר בהצהרות האלו לא חלחל לדרגים המבצעים במנגנון הממשלתי, שחלקם התייחסו לזה כאל משימה שגרתית". אולמרט השיב: "אני חושב שזה תיאור חד-צדדי. המפונים ברובם המכריע לא רצו לנהל שום התדיינות". 

הוא הזכיר את הרצח הנורא של בנות משפחת חטואל, ביום המשאל שנערך בקרב מתפקדי הליכוד על ההתנתקות: "אתה באמת חושב שלאחר מכן היה אפשר לדבר עם המתנחלים? ואני לא מדבר על מה שאמרו הרבנים, שלא תהיה התנתקות. ביום עצמו אמרו שלא יהיה. באווירה הזאת, האפשרות לשכנע את התושבים לא הייתה קיימת". בנקודה זו הוא מתח ביקורת גם על קריאתו של משה (בוגי) יעלון לחזור לחומש: "זה ששר בכיר אומר דבר כזה, זה רק איתות לתחושת המתנחלים. יש להם עדיין תקווה שדברים ישתנו באופן שיאפשר להם לשנות את המציאות".

"אולי נצטרך להתפנות מרצוננו" (צילום: דודי ועקנין)

"שרון הביא לאחד ההישגים החשובים ביותר לעתידה של מדינת ישראל, העיתוי שלו היה נכון, הוא ראוי להערכה על אומץ לבו ואני גאה על כך שהייתה לי הזכות הגדולה לפעול בנושא זה כשותף שלו" - טען מי שהחליף אותו בתפקיד ראש הממשלה, כשהוא מזכיר את ההצהרה השוללת את זכות השיבה של הפליטים הפלסטינים לתוככי מדינת ישראל.

"רקדתי איתם על הגבעות"

אולמרט הבהיר כי אף שתמך בהתנתקות, המהלך לא היה קל לו. "אני חי במצוקה נפשית שלא עוזבת אותי שנים רבות", אמר. "אין ציבור שהרגשתי יותר קרוב אליו. רקדתי איתם על הגבעות, זה הציבור הנפלא ביותר בעולם, ויצאתי נגד כל מפעל חייהם, שהייתי שותף לו".

ראש הממשלה לשעבר אמר כי "כל חייה של המדינה משתבשים בגלל הביורוקרטיה", והעיר בציניות: "יש שני מעמדות - בני האור שמינו את עצמם לשומרי המוסד והפוליטיקאים המושחתים שכל מה שהם עושים זה רק לשם שחיתות, וצריך למנוע מהם לעשות, כי משהו רע עומד מאחורי העניין. יש פה בעיה הרבה יותר רחבה מבעיית המפונים". הוא הוסיף: "אני רוצה לשבור את הביורוקרטיה ולעזור לאנשים, ואז אתה מוצא את עצמך במצב שבו אני נמצא היום".

אבל לא זו בלבד שהוא מגן על הפינוי ההוא - אולמרט גם רואה צעדים דומים בעתיד: "אם נגיע למצב שאנו רואים במדינה את מודל דרום-אפריקה - זה אומר שאנו תומכים בליברמן, בעד ארץ ישראל השלמה מהירדן ועד הים - ימיה של המדינה כמדינה יהודית יהיו ספורים. זה אינטרס שלנו שהדבר הזה לא יקרה. הדרך היחידה היא להגיע להסכם בזמן הקרוב, שכרוך בוויתורים קורעי לב שלא האמנו שנצטרך להציע אותם. אם לא נגיע להסכם כזה, נצטרך לעשות עוד צעדים חד-צדדיים, שיותר חשובים מהסיכונים הביטחוניים שכרוכים בהם".

"אם לא נגיע להסכם", הוא המשיך, "אולי נצטרך להתפנות מרצוננו. אבל ניקח את ההנחה הזאת שהעולם מקבל את תפישת העולם של מדינה יהודית כדבר חיובי ומובן מאליו. המציאות הזאת של פינוי - אם במסגרת כל הסכם או ביוזמה חד-צדדית - נצטרך להתמודד איתה מהר יותר מכפי שרבים מאיתנו חושבים".

"לא הגיעו בדרכי עורמה". פינוי עזה (צילום: איה בן עמוס)

אולמרט זוכר היטב כי "כל ממשלות ישראל נתנו עידוד ותמיכה למתנחלים. לא הסתרנו שהם לא הגיעו לאזור זה בהיחבא ובדרכי עורמה. כל ממשלות ישראל נתנו גיבוי ועידוד להתיישבות זו - אבל בחיים מדיניים, ממשלה מגיעה בזמן נתון למסקנה אחרת, שהיא חיונית וחשובה".

את הטענה לפיה הטרור בעזה נמשך והתחזק לאחר ההתנתקות, ולפיכך היא

 לא שיפרה את מצבה של ישראל - מסרב אולמרט לקבל. "אין למדינת ישראל שום אינטרס להיות בשום מקום בחיכוך יומיומי עם אוכלוסייה שעוינת את נוכחותה שם".

בהקשר זה הוא השווה בין פינוי עזה לפינוי לבנון, והזכיר את מבצע "עופרת יצוקה", אותו הוביל זמן קצר לפני הבחירות: "הוכחנו שאפשר לשנות מצב ביטחוני בלי שאתה נמצא בשטח, אלא פועל לזמן קצר ליעדים מתוחמים באמצעים שאתה מחליט. אי אפשר להגיד שבחצי השנה האחרונה המצב בדרום הארץ דומה למה שהיה אז". 

מעבר להיבט הביטחוני, מזהה אולמרט גם אלמנט פוליטי מובהק במאבק נגד הפינוי: "לאחר ההתנתקות הייתה התחברות שאני לא זוכר כמותה בכל שנות כהונתי בחיים הפוליטיים. הימין הקיצוני והשמאל הקיצוני חברו זה לזה כדי לדרוש תמורות למפונים. הימין - מתוך שיקול פוליטי קר וציני; רצו רק שהתהליך הזה יעלה למדינה הרבה כדי שלא יחזרו עליו. השמאל - כי רצה פינוי בכל מחיר, לא חשוב כמה שזה יעלה".  

חברי הוועדה: פרופ' שטרן, השופט מצא וד"ר רביד (צילום: דודי ועקנין)

את ועדת החקירה הממלכתית לטיפול במפוני גוש קטיף וצפון השומרון הקימה בשנה שעברה הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בברכתו של מבקר המדינה. בראשות הוועדה הציבה נשיאת בית-המשפט העליון, דורית ביניש, את השופט בדימוס אליהו מצא, ולצדו מכהנים בה פרופ' ידידיה שטרן וד"ר שמעון רביד.