חברוּת נשית: כגודל הקירבה, כך גודל הפגיעה

הואיל ובחברוּת של נשים יש יותר אינטימיות ועומק, יש בה גם רגשנות גבוהה וציפיות גבוהות לנאמנות ולמחויבות. הן הרבה יותר טוטאליות בציפיות שלהן לגבי שמירת סודיות, דיסקרטיות, תמיכה אמוציונלית, תמיכה מעשית ופרגון במצבי הצלחה.

בכל גיל וגיל בנות רבות כשהחברות אינן ממלאות את הציפיות הגבוהות שלהן. לכן, כדי לשמר את הקשר וליהנות ממנו, צריך קודם כל להכיר בכך שאין מושג כזה "חברות מושלמת". לוותר על המיתוס של "החֲבֵרָה האידיאלית" פירושו של דבר לא לצפות מחֲבֵרָה אחת לנאמנות בכל המבחנים ללא תנאים וללא מגבלות זמן. לא לצפות מחֲבֵרָה אחת להעדיף תמיד ובכל מחיר את צורכי חברותיה וילדיה על פני צרכיה שלה. הרגע שבו מוותרים על האם ועל החֲבֵרָה המושלמת ומקבלים את האם והחֲבֵרָה "המספיק טובה" יכול לקרות בכל שלב בחיים, אלא שבדרך כלל זהו תהליך התפכחות המאפיין את אמצע החיים. בגיל הזה לומדים ליהנות גם מ"חברוּת חלקית", כזו שמתאימה לענייני בילויים, סודות, ושיחות נפש.

מי שהחמיצה מפתחת סוג של נכות רגשית

נשמע פשוט, אבל אליה וקוץ בה: הרגישות לצרכים של אחרים מתפתחת בגיל הילדוּת, ומי שהחמיצה מפתחת סוג של נכות רגשית. מסיבות אלו חברויות רבות מתנפצות כשהבנות מתקשות להשלים עם העובדה שלחברות הוותיקות יש חברים וחיים חדשים משלהן.

בכל הרמות של הקשר פגיעות במיוחד אותן בנות שהן יותר מדי אגוצנטריות או נרקיסיסטיות. בנות כאלו מתקשות לעיתים קרובות לתפוש שהחברות אינן תמיד פנויות עבורן ואינן מסוגלות לעמוד תמיד לרשותן, להכיל אותן בכל מצב, מפני שאין אפשרות לבלעדיות ולטוטאליות. היכולת לגלות אמפתיה לצרכים של האחר מתפתחת בגיל הילדות, לכן ומי שחינכו אותו בילדותו להיות אגואיסט, שום עצות לתחזוק החברוּת לא יסייעו לו בבגרותו.

כשהחבילה נפרמת, רבות מהחברות נוטות לפתור את הסכסוך על פי מודל הזוגיות להפגת מתחים שחוו בבית. בהתאם לאותו הדפוס הן נוטות "לדבר על זה" או "להניח בצד", להתנצל או להתחפר בעמדתן. בכל מקרה של הפסקת חברוּת עוזר מאוד לחלוק מחשבות עם אחרים. נקודת מבט של צד שלישי מספקת אלטרנטיבות נוספות של שיפוט המצב ודרכים לפתרונו. לפעמים, עצם העובדה שפורטים מצבים טעונים לפרטי פרטים מאפשרת פרספקטיבה יותר מאוזנת של העניינים. וכשיש פרספקטיבה רחבה יותר, משתפרת היכולת להגיע לדרכי הבנה ופתרון יצירתיים של קונפליקטים. לפעמים אפשר ללמוד מדפוסים של מריבות חוזרות אם מדובר בקונפליקטים שמקורם בהבדלי אופי, הבדלי טמפרמנט, קנאה ותחרות, ורק אחר כך להגיע למסקנות הרצויות.

אם אחד הצדדים אינו מסוגל בשום אופן להתנצל או לסלוח, חשוב לברר אם מדובר בחשש מפני הכרה בטעות או בקושי להתנצל - או בעניין מהותי ומשמעותי באמת. לפעמים נחוץ אומץ לב להכריז דווקא על התנתקות כשהחברות מתבררת כלא רצויה.

לא פעם שמעתי את ההערה שתככנות בין נשים משולה ל"שק של נחשים". לעניות דעתי אין הבדל כמותי בכמות הרוע בין המינים, כמו הבדל מהותי ברמת התחכום. הייתי אומרת שבנים מרביצים בידיים, ואילו בנות מרביצות במילים.

• ד"ר דפנה כצנלסון בנק היא פסיכולוגית קלינית בכירה.