התביעה הצליחה, התובעת נפטרה בינתיים
כשהגיעה בלה כהן למצב שבו היא זכאית לגמלת סיעוד, סרבה חברת הביטוח "דקלה" לשלם לה בטענה שמדובר בהחמרה של מחלה שממנה סבלה עוד לפני ההצטרפות לפוליסה. כשפסק לבסוף השופט לטובתה, כבר לא הייתה שם כדי לשמוע
החרדה כי לעת זקנה נהפוך לסיעודיים, מניעה יותר מארבעה מיליון מתושבי ישראל, לשלם מדי חודש בחודשו פרמיות עבור פוליסות ביטוח סיעודיות. הפוליסות הסיעודיות נרכשות לרוב על ידי קופות החולים. אולם את הפרמיות משלמים חברי הקופה והן משולשלות לכיסם של תאגידי ביטוח מסחריים.
קשיש שהפך סיעודי, זקוק לגמלת הסיעוד כאוויר לנשימה, כדי לסיים את חייו בכבוד. אולם כאשר הוא פונה לעזרת קופת החולים כדי לקבל את הגמלה, זו מפנה אותו אל תאגיד הביטוח. או אז מתברר לקשיש כי עליו להתמודד לבד עם סוללת עורכי דין ומומחים. הדרך לקבלת הגמלה כרוכה במסע ארוך ומייגע. לעיתים דרך בתי המשפט. דרך חתחתים כזו עברה בערוב ימיה גם בלה כהן.
בגיל 80 הכריעו מחלות שונות את בלה כהן והיא הפכה סיעודית. 10 שנים קודם לכן, התדפקו נציגי דקלה, חברת ביטוח המצויה בבעלות משותפת של חברת הביטוח הראל וקופת החולים הכללית, על דלתה של כהן והציעו לה להצטרף לביטוח סיעודי בשם "כללית משלים" בדקלה.
כהן נתנה את הסכמתה וגם פתחה את ארנקה מידי חודש בחודשו ושילמה עבור הביטוח. מספר שנים לאחר מכן, בוטל הכיסוי "כללית משלים" והוחלף בכיסוי ביטוחי רחב יותר, בשם "כללית מושלם".
כאשר נפלה כהן למשכב, פנו בני משפחתה לדקלה וביקשו לקבל את תגמולי הביטוח הסיעודי. דקלה לא כפרה בכך שכהן מצויה במצב סיעודי וכי היא זכאית לכאורה לתגמולי הביטוח. אף על פי כן דחתה דקלה את תביעתה של כהן.
אנו מפנים אותכם אל החריג המיוחד
מצבה הסיעודי של כהן, כך טענה דקלה נחרצות, בפני השופט צבי כספי, מבית משפט השלום בתל אביב, נובע מהיצרות של תעלת השדרה. היצרות זו, הבהירו נציגי דקלה, החלה כשנה לפני שכהן נכנסה לביטוח. מצבה הסיעודי של כהן נובע אם כן מהחמרה של מחלה ולמצב זה יש בפוליסה חריג מיוחד הקובע כי היא לא מכסה "החמרה של מחלה".
השופט כספי חיפש וחיפש את החריג "החמרה של מחלה" בפוליסת כללית מושלם ולא מצא אותו. או אז התברר לו כי החריג בדבר החמרה של מחלה, קיים בפוליסה הקודמת "כללית משלים". בכיסוי המאוחר יותר, "כללית מושלם", אין חריג שכזה. בנסיבות אלה, קובע השופט כספי, ברור שדקלה השיבה את פניה של כהן ריקם, כך סתם. לכן, אין לדקלה כל הגנה ראויה.
תביעתה של כהן הוגשה בסדר דין מקוצר. זהו הליך מיוחד שבו לנתבע אין זכות להגיש הגנה, אלא לאחר שהוא מבקש ומקבל מבית המשפט רשות להתגונן. ברוב המקרים, בית המשפט נותן רשות להתגונן, שהרי לכל אחד מגיע יומו בבית המשפט. אולם במקרה של דקלה, העובדה שלא היה לה כל טיעון, הייתה כל כך ברורה ונגלית לעין, עד שהשופט, בצעד יוצא דופן, סירב להעניק לחברה רשות להתגונן.
השופט כספי לא רק שסירב לתת לדקלה רשות להתגונן, הוא הוסיף וקבע שמגיע לגברת כהן שיטילו על דקלה את הסנקציה של ריבית מיוחדת בשיעור של כפל הריבית וההצמדה כדין.
חברת דקלה יצאה, אם כן, בשן ועין מהדיון. בלה כהן, לעומתה, יצאה מנצחת. אולם היא לא זכתה לחזות בניצחונה. למרות כל מאמציו של השופט כספי לסיים את הדיון בעניינה מוקדם ככל הניתן, לא עמד ליבה של כהן והיא נפטרה מבלי ליהנות מפירות ניצחונה.