מיני קופר - כך כבשנו את מונטה קרלו

אחד השיאים בקריירה המרתקת של המיני היה כאשר איסיגוניס פגש את קופר. ג'ון קופר היה האיש שגרם למהפך אדיר בפורמולה 1, כאשר העביר את המנוע מחרטום המכונית לאחוריה, או יותר נכון למרכז. המכונית הקלילה של קופר זכתה להצלחה עצומה על המסלול וגרמה לאחד השינויים המשמעותיים והגורפים שידע עולם הגרנד-פרי. אולם, למרבה האירוניה, התפרסם קופר דווקא בשל הצלחתו עם המכונית הקטנה, העממית והשונה כל-כך מעולם הפורמולה 1. קופר העריך את היכולת הדינמית המצוינת של המכונית הקטנה, החליט להכניס לה קצת פלפל ועשה היסטוריה. הוא היה הראשון, כנראה, שיצר במודע את מכונית הספורט העממית לכל המשפחה, או מה שמכונה בעגה המקצועית 'קטנות חמות'. קופר הגדיל את מנוע ה-848 סמ"ק המקורי ל-998 סמ"ק, ובעזרת שני מאיידים הגיע ההספק ל-55 כ"ס. נשמע מעט במושגים של היום, אבל זה היה שיפור עצום לעומת 34 הסוסים המקוריים של המכונית הקלילה. בהמשך הוצגו גרסות ה-1.1 ליטרים, אבל תהיה זו הקופר 1275 סמ"ק, 75 כ"ס - שתיזכר כמצליחה ביותר מבחינה מסחרית. קופר לא הסתפק רק בהעלאת ההספק, אלא רתם למכונית צמיגים רחבים ועבד גם על המראה החיצוני עם פנסי ערפל וצביעה מיוחדת (גג לבן ובהמשך, אחרי הצלחות הראלי, גם פסים לבנים על מכסה המנוע). האפקט החזותי היה מרשים. איסיגוניס, אגב, לא התלהב תחילה מהרעיון, מכיוון שהיה שונה משמעותית מהתפיסה המקורית.

הניצחונות הגדולים

הבריטים הבינו את הפוטנציאל הטמון בקופרים הקטנות ומיצו אותו עד תום; וכך בתחילת 1964 ניצב כל העולם משתאה, כאשר נהג בריטי, בשם פדי הופקירק, זכה במקום ראשון בראלי מונטה קרלו עם המיני. מול המכוניות החזקות שהשתתפו בראלי נראתה המיני חלשלושה, שברירית וזעירה. אלא שהבריטים ידעו היטב מה הם עושים כאשר הם החליטו לצאת עם המיני הקטנה להרפתקה הגדולה. מחד היתה למיני יכולת דינמית מעולה, ועדות לכך היו הניצחונות הרבים שהשיגה גם בראלי וגם במרוצי מסלול, ומאידך הם היו בין הראשונים שהגיעו לאירועים עם קבוצת ראלי מאורגנת ומקצועית במתכונת המקובלת היום. עד אז היו אירועים אלו חובבניים יותר.
ההשקעה בהקמת קבוצת ראלי גדולה ומקצועית השתלמה, כי עבור הקהל ברחבי העולם נתפס ניצחון המיני על הגדולות והחזקות ממנה כמעט כהתגלות אלוהית וגרר פרסום רב. המיני המשיכה לנצח בראלי היוקרתי, והפעם עבר השרביט לפינים המעופפים: ב-1965 ניצח טימו מאקינן במונטה קרלו וב-1967 ראונו אלטונן. וב-1966? - אז השיגה המיני את אחד הניצחונות הגדולים ביותר, כאשר תפסה את שלושת המקומות הראשונים. בעוד קהל אנגלי התאסף בכיכר טרפלגר בלונדון וחגג בשירי ניצחון, החליטו המארגנים הצרפתיים לפסול את המיני שמונה שעות אחרי הסיום בגלל... נורות שאינן עומדות בתקנון. האם היה זה בגלל שהמכונית שירשה את הניצחון היתה מכונית צרפתית - סיטרואן DS? כמעט כל בריטי יישבע לך עד היום שזו היתה מזימה. על כל פנים, ב-1965 היתה המיני למכונית הבריטית הראשונה שמנצחת באליפות הראלי של אירופה (אז עוד לא היה דירוג עולמי) וב-1973 היא הצליחה לתפוס את המקום השלישי בראלי בריטניה, מול מכוניות אימתניות, כמו לנצ'יה סטרטוס.
30 שנה אחרי הניצחון הראשון במונטה קרלו חזרו מכוניות המיני-מיינור האדומות לכבישים המושלגים בהרים שסביב הנסיכות הקטנה כדי להשתתף בראלי. רובר הביאה לראלי של 1994 ארבע מכוניות כמופע הצדעה להישגי העבר, כשבשתיים מהן נהגו מנצחי המרוצים מהשנים 1964 ו-1965, הופקירק ומאקינן. ההתחלה היתה ברגל שמאל, כאשר עוד בטרם יצאו המכוניות לצרפת, נגנבה המיני של מאקינן. רובר הכינו בזריזות מחליפה, אך זו פרשה בקטע השני. הופקירק הצליח לסיים את היום הראשון ואף להתברג בין מאה הראשונים עד שפרש. בכל מקרה מכוניות המיני האדומות משכו עניין רב ועוררו התרגשות על המסלול, גם אם אף אחת מהן לא זכתה להגיע לקו הגמר.

הקאמבק של שנות ה-90

הניצחונות במונטה קרלו הפכו את הקופר לאגדה ותרמו רבות להצלחתה המסחרית. למרות זאת, הוצאה הקופר באופן מפתיע ממבחר הדגמים ב-1970. 20 שנה לאחר מכן היא חזרה בגדול, כאשר הבינו ברובר את הפוטנציאל המסחרי הטמון בה, גם בעקבות הביקוש הגואה ביפן. כיוון שלכל גרסאות המיני בשנים האחרונות יש מנוע זהה, הפכה הקופר להיות המודל המהודר והמוחצן יותר (ולמען האמת גם הנאה ביותר). בגרסה היקרה יותר שלה, היא אפילו איטית מעט מהדגמים הרגילים בשל הצמיגים הרחבים.
משפחת קופר עדיין מחזיקה את סדנת השיפורים הידועה בה ניתן לרכוש גם היום גרסאות מחוזקות ומהודרות יותר של המכונית (תחת השמות סבן, קופר, וקופר S), עם לא פחות מ-90 כ"ס (27 כ"ס יותר מאשר בדגם הרגיל). כדאי רק לזכור כי המלאי אינו גדול במיוחד...