אהובי לא היה סגור עלי, כך התברר לי לפתע
ומי שלא סגור אחרי שנה, הרי כנראה שכבר לא ייסגר לעולם. בהתבוננות על קשר שנגמר, מתעוררים בנו כל ההרהורים על מה שזה כמעט היה, כמו שיר שמספר לנו איך היינו רוצים להמשיך להרגיש. כשהמציאות טופחת על פנינו – צריך לפעמים לחשוב רגע על מה שנגמר ואיך נגמר, להתמודד עם תחושת ההחמצה
בשיר "גשם מטאורי" מספר אסף אמדורסקי על סיפור אהבה שהתחיל "סתם ככה באמצע העיר". למרות הטקסט האופטימי, במציאות הדומה שלי ושלו היו לצד העליות הרבה מורדות, וגם מה שנתפש כניסיון אמיתי וכן - לא עמד בפועל במבחן הפנטזיות
רציתי מאוד, מתוך תשוקה אמיתית ומתוך אמונה שלמה שכל רצונותיי, או לפחות החשובים מביניהם, קיימים שם. מצאתי עדינות, מצאתי רגש ומצאתי טוב לב במבטים מבוישים. הייתי שמחה, הייתי מביטה באהובי אינספור פעמים בהתרגשות וגאווה, סתם ככה ברגעי השיגרה של החיים והרגשתי שזה לא יחלוף לעולם.
הצלחתי לשכנע, אפילו את עצמי, ובאמת חשבתי שהנה, סוף סוף קורה לי, כמו ששר אמדורסקי, "מה שקרה לאלפים לפניי". ולא בחיפזון, ולאחר לא מעט שיקול דעת, אכן החלו רצונותיי להתגשם בזה אחר זה. לא היה קל, אבל הרגשתי רצויה.
תער המחויבות שהונף מעלינו חתך הכל
מתוך שיחה שפניה אל העתיד, החלו החוטים להישזר לתוך פיסת בד, אך זו לא הצליחה לכסות אפילו חלקים בסיסיים מאישיותי המורכבת. אהובי לא היה סגור עלי, כך התברר. ומי שלא סגור אחרי שנה, הרי כנראה שכבר לא ייסגר לעולם. אולי אלו בעצם פחדים שלי אל מול פחדים שלו, אי נוחות שלי אל מול שלו. תער המחויבות שהונף מעלינו חתך הכל בהרף להב, בנפילה מהירה. הנפילה הזו היתה חדה מדי, והסתכמה בשני מפגשים שאורכם הכולל לא עלה על 15 דקות.
חשוב להודות שלא הרגשתי ביטחון, לא הרגשתי מוכלת. הייתי נתונה לבדיקה בכל רגע נתון. אבל עמוק בפנים הרגשתי שהנה, עוד רגע משהו משתחרר לו, ומתוך הטבעיות של החיים הכל יתחיל לאט לאט לזרום. אז, ממקום של ביטחון אוכל להיחשף כולי, גם על חסרונותיי. ממקום של ביטחון יוכלו בוודאי לצוץ גם מעלותיי, ואני אוכל לצעוק אל השמיים שטוב לי איתך ונוכל יחד לזיין את החיים.
אבל הביטחון לא הגיע, תחושת השייכות לא הופיעה, ובמהלך אותן שתי שיחות הבנתי שההזדמנות שחשבתי שנקרתה בדרכי חלפה לה.
הצער שלי מגיע מהמקום בו נכשלתי, המקום בו רציתי להיות בדיוק מה שציפו שאהיה - לא ממקום מרצה, אלא ממקום שיודע דווקא שיש בי את כל הדברים שהוא הירבה להתלונן על חסרונם, אבל בסיטואציה שנוצרה לא הצליחו לצאת לאוויר העולם. אולי בכלל קיים פער בין הפנטזיה שלי והתפישה שלי לגבי אישיותי לבין מי שאני בפועל, פער שעליי להמשיך ולצמצם בעבודה קשה.
ואהובי, כמו בחייו גם בהיעלמו, שומר על אותו קור שפעם כל כך אהבתי. לא מבט של עצב, לא תחושה של אכזבה או כאב, לא שיחת נפש מסכמת, אלא רק חיוך מתמטי קר. שהרי אם 1+1 לא שווים 2, אם אין נוסחה מדויקת, הכל מוטל בספק.
הדברים שרציתי לומר
יש משהו עצוב בבילוי זמן רב עם אהוב, לרקום עליו תוכניות חיים, לעבור תהליכים כדי להעצים ולקדם את הקשר הזוגי ולא לקבל תחושת ערך בפרידה. אני בטוחה שיש מי שיגיד שעכשיו זה כבר לא משנה, וזה באמת לא, אבל הכל נגמר יפה מדי, אסתטי מדי, סטרילי מדי... ודאי שהכישלון כואב, אך כואבת יותר המהירות בה הובס הקשר. ואם לא די בכך, הרי שאותה סטריליות מנומסת עוררה בי את הדחף לנסות וללכלך קצת, ולוּ רק בשביל לזכור שבשבילי היה לקשר הזה המון ערך.
ועכשיו ממשיכים הלאה, מחוזקים מהתובנות שעלו מהקשר. הפנים קדימה לצורך ניתוק, כהכנה לעתיד לבוא. מי כמוני יודעת פרידות כואבות מה הן, אבל זו, בשתיקתה, פשוט צרמה. והלב, שמח שנפתח לגמרי ואהב אהבה גדולה ממקום של קבלה ונתינה, שהצליח לצלוח את כל המכשולים שזעקו לעצור כי עלולים להיפגע, לא חושש ולא יחשוש, כי מה הם כמה חודשים של כאב מול הסיכוי להיות אפילו לדקה אחת עם מי שהוא אוהב.
רק רציתי לומר שלום. פשוט שלום. להיפרד מהדבר שהיה לי חשוב בחיי ממש כמו אני עצמי. לאחל לו הצלחה, אושר ואת כל הדברים הטובים שיש לעולם הזה להציע. ואני גם מודה על שיעור נוסף, שיעור מחכים במיוחד ממנו אפשר רק להמשיך ולצמוח לעבר קשר שיקבל אותי כמו שאני.
נותרו לי המון שאלות, וזה בסדר שהן לא יזכו למענה, וכל כך הרבה דברים לספר. אז שלום לאדם מיוחד כמוך, שמן הראוי שיהיה מאושר, שהלך כהרף עין מחיי, ואולי גם קצת בטרם עת. אין עוררין שהניתוק הכרחי, אבל יש סוגים שונים של ניתוק והטקסט הזה הוא בעצם הניתוק המשחרר שלי, במקום אותה שיחה שלא זכיתי לקבל ובמקום אותו מבט המעיד על אהבה שלא תמשיך לפרוח.
כל מה שנעשה היה מטוב לב ומאהבה אמיתית שלעולם לא תדעך, אלא רק תתעמעם. הפרידה הסטרילית הזו צורמת, אבל היא רק מלמדת אותי על מי שאתה, על הערך שלי בעיניך, על יכולותיך ועל אי יכולותיך הרגשיות.
אני לא מחפשת דרמות קורעות, ובטח לא פרידות שנמשכות ונמשכות, אבל כנראה ממש כמו במשפט משיר אחר של אמדורסקי, "כך זה קרה, שבעיר הגדולה איבדתי אותך".
- סיפורים, מאמרים וטורים אישיים על לב שבור
והתמודדות עם פרידה.
לפנייה לכתב/ת 
