דו"ח מסוכן לישראל

דו"ח ועדת גולדסטון מנחית על מדינת ישראל מכה אנושה בשלוש זירות בינלאומיות חשובות: הזירה המדינית, הזירה התודעתית-תקשורתית והזירה הצבאית-משפטית. בזירה המדינית, הוא יהווה בסיס להצעות החלטה נגד ישראל שיגישו מדינות הגוש הערבי-מוסלמי הענק באו"ם - אם במסגרת עצרת האו"ם, שבה יש למדינות העולם השלישי רוב אוטומטי, ואם במועצת הביטחון. לעצרת הכללית אין שיניים, אבל החלטה של מועצת הביטחון עלולה לגרום לישראל צרות צרורות: החל בקבלת ההמלצה להעמדה לדין בבית הדין הבינלאומי לפשעי מלחמה בהאג, וכלה בדרישה להטיל סנקציות על ישראל אם לא תסיר את המצור מעל רצועת עזה.

בזירה התודעתית-תקשורתית הנזק חמור, כיוון שהדו"ח נותן גושפנקא בינלאומית מוסמכת לטענות על ביצוע פשעי מלחמה בעזה. האיזון - על-ידי אזכור ירי הרקטות לישראל, חטיפת גלעד שליט והיחס אליו - הוא למראית עין בלבד. הביקורת מנוסחת בלשון מתונה וזהירה להפליא.

חברי הוועדה למעשה מצדיקים בעקיפין את הירי של חמאס, ורומזים כי הוא בא בתגובה למצור שהוטל עוד לפני "עופרת יצוקה". בעוד ישראל היא מדינה דמוקרטית ריבונית, חמאס הוא רק ארגון פוליטי צבאי, הם הזכירו - משמע אין לדרוש ממנו להתנהג על פי אמנת ז'נבה.

חמור לא פחות הוא הנזק בזירה המשפטית-צבאית. הדו"ח קובע במפורש כי שיטות הלחימה והחימוש שהפעיל צה"ל עוד לפני "עופרת יצוקה" ובעת המבצע עצמו אינן לגיטימיות, מנוגדות לאמנת ז'נבה ומהוות פשעי מלחמה. אם יאומצו המסקנות על-ידי מועצת הביטחון ועל ידי מזכ"ל האו"ם, תהיה זו דה-לגיטימציה גורפת לשיטות הלחימה והחימוש שבהן מתכוון צה"ל להילחם בעתיד, אם יותקף העורף הישראלי באמצעות נשק תלול מסלול מלבנון, מסוריה או מעזה. לכן מדובר בהישג ממדרגה ראשונה לארגוני טרור כמו חיזבאללה וחמאס, מה שעלול לעודד אותם להמשיך להשתמש באוכלוסייה אזרחית כמגן אנושי.

דין אחד לישראל ולמשטר האפרטהייד

גולדסטון וחבריו לוועדה מתעלמים כמעט לחלוטין מהמאמצים הרבים והיצירתיים שהשקיע צה"ל כדי למנוע פגיעה באזרחים לא-לוחמים, וקובעים כי לא נעשה די. באורח אבסורדי נטען שצה"ל השתמש באוכלוסייה כמגן אנושי, וכמעט לא מוזכר השימוש הנרחב שעשה חמאס באזרחים לא לוחמים למטרותיו. המשמעות היא שדו"ח גולדסטון משרת במישרין ובצורה בוטה את המאמץ האסטרטגי של הגורמים הקיצוניים בעולם המוסלמי, לכבול את ידיו של צה"ל במלחמתו בטרור תלול המסלול, ולא רק את ידי צה"ל - אלא גם את ידי לוחמי ארצות הברית ובעלות בריתה המערביות, הפועלים נגד קבוצות הטרור והגרילה של הג'יהאד העולמי באפגניסטן, עיראק ופקיסטן.

השופט ריצ'רד גולדסטון אף אמר במפורש כי יש לבדוק "אחריות פלילית אישית" למה שהתבצע בעזה, קריאה ברורה לאו"ם לבדוק הגשת תביעות פרטניות נגד קצינים בכירים בצה"ל ומדינאים ישראלים באשמת ביצוע פשעי מלחמה. גורמים פלסטינים ותומכיהם לא יאחרו להגיש גל של תביעות כאלה בבתי דין באירופה שיהיו מוכנים לקבל אותן.

אין ספק שהדו"ח הוא המתקפה החמורה ביותר נגד ישראל בתחום זכויות האדם ופשעי מלחמה. מה שמעצים את מסקנותיו החד-צדדיות והעוינות לישראל הוא העובדה שבראש הוועדה העמידה המועצה לזכויות אדם של האו"ם - בכוונת מכוון - שופט מכובד, יהודי המגדיר עצמו כציוני וכידיד ישראל, אזרח דרום אפריקה הידוע בהתנגדותו למשטר האפרטהייד. צעד זה מרמז לדעת הקהל העולמית כי דין אחד לישראל ולמשטר האפרטהייד, וכי יש לנקוט נגד ישראל באותן סנקציות שמוטטו את אותו משטר גזעני.

היה אפשר למסמס את דיוני הוועדה

אפשר להתווכח כעת אם ממשלת ישראל פעלה נכון כשהחליטה לא לשתף פעולה עם הוועדה. אמת, הוועדה קבעה מראש את הצד המואשם, כשהמנדט הראשוני שניתן לה הוגדר כחקירת פשעי המלחמה של ישראל בעזה. בנוסף לכך מונו כחברי ועדה אנשים שהביעו מראש את דעתם בגנות ישראל. בעקבות הביקורת, שינתה המועצה לזכויות האדם של האו"ם את המנדט והורתה לחקור גם את מעשי חמאס. ייתכן שאם ישראל הייתה משתפת פעולה היא הייתה יכולה לגרום לכך שהדו"ח יהיה מאוזן יותר, וחשוב מכך - למשוך את דיוני הוועדה לאורך זמן, עד שרישומו של המבצע בעזה בדעת הקהל יתעמעם.

אבל את הנעשה אין להשיב. כעת נאלצת ממשלת ישראל, בעיקר משרד החוץ, לנהל מאבק קשה במטרה לצמצם את נזקי הדו"ח. המערכה אינה אבודה - אם תתנהל בנחישות ובאינטנסיביות בשלוש הזירות בעת ובעונה אחת, ותוך גיוס כל התמיכה שישראל יכולה לקבל מארה"ב וממדינות האיחוד האירופי. אלו מבינות היטב את הנזקים שהדו"ח והמלצותיו עלולים להסב גם להן ולמלחמתן בטרור ובג'יהאד העולמי. לכן המאבק בזירה המדינית הבינלאומית צפוי להיות הקל ביותר.

בזירת התודעה והתקשורת תידרש ישראל למאמץ יצירתי ונרחב מול מובילי דעת קהל בעולם.

בזירה המשפטית-צבאית צריך לפעול כוח משימה מיוחד, בשיתוף כל משפטן בינלאומי שיהיה מוכן להירתם למאמץ, וכאלה לא חסרים. משרד החוץ יחד עם הפרקליטות הצבאית כבר הכינו מסמך מקיף בן 160 עמודים בעניין זה. הבעיה תהיה לשכנע גורמים בינלאומיים לעיין בו ובטיעוניו באופן שישפיע על קבלת ההחלטות במועצת הביטחון.

המערכה רק החלה. זה יהיה מבחנו הגדול והאמיתי הראשון מזה זמן רב של משרד החוץ הישראלי - אולי המערכה החשובה ביותר של הדיפלומטיה הישראלית מאז המאבק בשנות ה-70 וה-80, שהביאה לביטול החלטת האו"ם המשווה את הציונות לגזענות.