שוכרי דירה תבעו חברת תיווך והפסידו
חדר אחד התברר כמרתף ודמי השכירות היו גבוהים משפורסם, כך טענו שוכרי דירה נגד חברת שיאי נדל"ן. ביהמ"ש דחה את התביעה, וחייב אותם בהוצאות משפט של 700 שקל
שוכרי דירה ששכרו דירה בסיוע חברת שיאי נדל"ן בע"מ, טענו שהחברה פרסמה פרסום מטעה ביחס לנתוניה של הדירה להשכרה. לדבריהם, בדיעבד התברר כי אין בדירה שלושה חדרים כפי שפורסם, כי דמי השכירות גבוהים יותר ב-200 שקל, וכי מדובר ביחידה במרתף. התובעים הגישו תביעה לבית-המשפט לתביעות קטנות בראשון לציון, וביקשו לפצותם ב-3,200 שקל עקב פרסום מטעה.
החברה טענה מנגד כי הנתונים שפורסמו תאמו את נתוני הדירה, כי בשיחות הטלפון אף ניתנו הנתונים המפורטים לרבות מיקום הנכס, וכי כל מטרתה של התביעה הינה עשיית עושר שלא במשפט.
לא הוכיחו נזק
השופטת הלית סילש קבעה כי יש לדחות את התביעה, שכן התובעים לא הוכיחו את טענתם. הם לא הציגו את הפרסום הנטען, והתובעת אף לא טרחה להתייצב לדיון.
השופטת ציינה, כי היא עיינה בתשריט הדירה, ועולה ממנו כי מדובר בנכס בן 3 חדרים. "העובדה כי אחד החדרים הוא חדר ביטחון אינה מבטלת עובדה זו", כתבה השופטת. השופטת הדגישה, כי העובדה כי הנכס אינו תואם את רצונם או כוונתם של התובעים אינה הופכת את הפרסום למטעה.
באשר לטענה כי מדובר ביחידת מרתף, נקבע כי יש לקבל את עדות נציגת החברה, אשר טענה כי לא רק שהפרסום עצמו כלל תיאור של יחידת מרתף, אלא שעובדה זו פורטה במפורש באוזניה של התובעת במהלך שיחות הטלפון.
באשר למחיר - נקבע כי בעת פרסום המודעה, אלו היו הנתונים הפיננסיים ורק בשלב מאוחר יותר ניתנו הנחיות שונות על ידי בעלי הנכס.
השופטת סילש פסקה כי התובעים לא הוכיחו כי נגרם להם נזק כלשהו עקב האירועים הנטענים וככל שנגרם נזק, לא הוכיחו את שיעורו.
השופטת הוסיפה כי מכתב התביעה עולה רצון לפעול כנגד מה שהתובעים מכנים "תופעה בזויה" של ניצול שוכרים. "לא מצאתי כי הוכח על ידם ניצול כזה, אף לא בקירוב", כתבה השופטת.
עוד ציינה השופטת, כי נדמה שהתובעים מבקשים לפעול כנגד גורמים או מתווכים נוספים, כעין תביעה ייצוגית. "אין בית משפט זה מהווה אכסניה לתביעות ייצוגיות, וממילא לא הוכחו טענותיהם של התובעים", הטעימה השופטת.
לאור האמור, התובעים חויבו בהוצאות משפט של 700 שקלים.
לעיון בפסק הדין
לאתר המשפט הישראלי פסק דין
לפנייה לכתב/ת 
