התעוררתי עם חיוך, ידעתי שבקרוב אפגוש אותה
שום דבר לא יכול להסתיר את השמחה הממלאת את גופה כשמבטה נתקל בי. שום דבר לא יכול לעצור את שמחתי כשאני מבחין בה. היא קופצת עלי ומחבקת. "התגעגעתי", אני אומר ומנשק. "גם אני", היא אומרת וצוחקת. כן, יש ימים טובים כאלה
לא מזמן היה לי יום כזה. לא היה חם מדי. השמיים היו בהירים והשמש ליטפה ברכות. כבר אפשר להריח את ראש השנה הקרב ברחובות העיר. בגני הילדים כבר לומדים הדרדקים את שירי תשרי והחקלאים מביטים לשמיים בתקווה.
התעוררתי עם חיוך, כי ידעתי שבקרוב אפגוש אותה שוב. לא עבדתי הרבה באותו יום. סיימתי את כל עיסוקיי בשעות הצהריים והלכתי לפגוש אותה. לפגוש אותנו שוב.
שום דבר לא יכול להסתיר את השמחה הממלאת את גופה כשמבטה נתקל בי. שום דבר לא יכול לעצור את שמחתי כשאני מבחין בה. היא קופצת עלי ומחבקת. "התגעגעתי", אני אומר ומנשק. "גם אני", היא אומרת וצוחקת. אנחנו מחליטים לטייל קצת בעיר. היא כל כך יפה. כל כך חכמה, כל כך רגישה. אנחנו פוסעים וידינו שלובות. "אולי תעשה לי שק קמח?" היא מבקשת פתאום. אני מחייך ואומר "בואי". ככה אנחנו ממשיכים לעבור בשבילים ושוב זה לצד זו. אוחזים ידיים. היא טורחת להיעצר ליד כל פרפר וציפור. עלי הכותרת מחייכים אליה, צמרות העצים שרים לנו שירי חג והיא שרה איתם. " יפה ושונה תהא השנה אשר מתחילה לה בשיר". פתאום צמחה שושנה וקישטת את שיערה. אני מספר לה על הדוכנים הציוריים של אגרות הברכה לשנה טובה שמלאו את הרחובות פעם, והיא שואלת מתי יגיע הגשם הראשון ומצפה כבר לפגוש נחליאלי.
כן, ישנם עוד ימים כאלו. ימים בהם אהבה אחת פשוטה אך גדולה מהיקום צובעת הכל ביופי. כן. אין ספק שאפשר להרגיש את ראש השנה בלב, ואין לי ספק שזו תהיה שנה טובה.
"רוצה גלידה?" אני שואל, והיא קופצת וצועקת "כןןןןן, גלידה". היא אוהבת גלידה שוקולד עם הרבה סירופ שוקולד וסוכריות. אנחנו אוכלים בהנאה גמורה, וכלל לא חשוב לנו שכתמי שוקולד מקשטים את פנינו ואת בגדינו. "אולי תקנה לך חולצה חדשה. צריך להתחדש לכבוד השנה החדשה", היא אומרת. "את צודקת לגמרי", אני אומר.
מראות עושות לה נעים. היא רוקדת מולן ושרה
היא בוחרת לי חולצה ואני נעתר. כשאנחנו נתקלים בחנות נעליים נכונה לי חוויה ממושכת, אבל לי זה לא איכפת. אני מביט בה בוחנת שלל זוגות נעליים ונהנה במיוחד לראות איך קהל הקונים בחנות מביט בה ומתפעל מקסמה. "מקסימה שלי, אני קונה לך שמלה עכשיו. לכבוד ראש השנה, שתתחדשי גם את".
היא מודדת ולא שוכחת להביט עלי ועליה במראה. מראות עושות לה נעים. היא רוקדת מולן ושרה.
מתחיל להחשיך. כבר אפשר לספור כוכבים בשמיים. אנחנו פוסעים לכיוון הבית בלי לשכוח לברך לשלום כל כלב וחתול. כל ילד וילדה. שנה טובה לכם, חמודים.
"אני מבשל היום ארוחה חגיגית במיוחד, רק לשנינו".
"אני רוצה חביתה ועגבניות שרי וגם גבינה לבנה. טוב?"
היא עורכת שולחן, ואני טורח על בישולי הגורמה. אוכלים ומפטפטים לנו. על חגי תשרי, על היורה ועל החצב. כבר לילה, והבית מלא ושמח. היה לנו יום טוב, ואין ספק שראש השנה מורגש כבר בכל פינה. זה ערב של חול, וליבנו חוגג. השנה תהיה טובה. אני יודע.
אני רואה שעיניה היפות מתחילות להיעצם. היא נכנסת למיטה, ואני ניגש אליה.
"לילה טוב ושנה טובה יפה שלי. חלומות פז".
"לילה טוב", היא עונה ומחבקת אותי.
"אני אוהב אותך".
"גם אני", היא עונה וצוחקת.
רגע לפני שאני קם היא קוראת לי –
"אבא..."
"מה חמודה שלי?"
"שנה טובה".
לפנייה לכתב/ת 
