רוני רון העיד: נתתי לרוז סטירה אחת יותר מדי

בקור רוח, עלה בצהריים (יום ב') רוני רון, הנאשם ברצח נכדתו רוז, על דוכן העדים בבית משפט המחוזי בפתח-תקווה ותיאר כיצד גרם למותה. "נסעתי עם רוז באוטו", סיפר. "היא קפצה והשתוללה, אז העפתי לה סטירה כדי שלא תקבל מכה בראש והיא התעופפה על הדלת. המשכתי לנסוע. לא ייחסתי לזה חשיבות". בהמשך הודה למעשה כי גרם למותה של הפעוטה: "נתתי סטירה אחת יותר מדי".

מדובר בגרסה נוספת שמוסר רון, השונה בחלק מהפרטים מהגרסאות שמסר במשטרה, בהן השחזור המשטרתי שאף הוקרן בבית המשפט. בין היתר, לאחר שעד כה הודה רון שסטר לילדה כדי להשתיקה, היום הוסיף לראשונה טענה לפיה הילדה התירה את חגורת הבטיחות, השתוללה במכונית ונחבטה בראשה, והוא ניסה לעצור את ההשתוללות כדי שלא תיחבט בשנית. כמו כן, נמנע הפעם מתיאור הוויכוח בינו לילדה לגבי האוכל שנתן לה והיא סירבה לאכול. שוני נוסף נוגע למועד הכנסת הילדה לתיק האדום שבו השליך אותה לנחל - עד כה אמר שעשה זאת כבר בנתניה, אולם היום טען שנסע עד תל אביב כשהילדה במושב האחורי, ורק כשהגיע לירקון, מבלי שהוא מבין את פשר מעשיו שלו, הכניס אותה לתיק.

רוני רון (משמאל) ומארי פיזם, היום בבית המשפט (צילום: עופר עמרם)

כך תיאר את השתלשלות האירועים: "הלכתי לקחת את הילדה מאמא שלי בשעות הערב המוקדמות. אמרתי לה, אני מחזיר לך אותה יותר מאוחר והיא אמרה לי 'לא', תחזיר אותה אחרי 23:00' (כי הלכה להצגה - ו.ל). אמרתי לה שאני אשאיר אותה עם הדוד שלי שהיה אצלה בבית אז, והיא לא הסכימה. לקחתי את רוז והיא התנתה את זה שאני אביא לה בגדים להחלפה, בעיקר לבנים וגרביים. אני אמרתי לה שאנחנו לא מרוצים מהבגדים שהיא קונה לה. אנחנו לא אוהבים בגדים עם דמויות של דורה ומיקי מאוס, רצינו שתקנה לה בגדים חלקים.

"לקחתי אותה, עליתי הביתה, לקחתי את התיק הראשון שמצאתי. הוצאתי בגדים מהארון ושמתי בתיק. השגחתי במיוחד לקחת תחתונים וגרביים. ירדתי איתה למטה, שמענו קצת מוסיקה באוטו. רוז ישבה מאחורה, קשרתי אותה, נסענו. הילדה הייתה שמחה. אני לקחתי איתי גם וופלים ושוקו. נסענו לכיוון הבית של אמא שלי והילדה ניתקה את החגורה והיא קופצת באוטו. פניתי שמאלה לכיוון הבית של אמא שלי. זו הזדמנות להיות לבד עם אחת מהן (כוונתו: להיות עם אחת משלוש בנותיו, שכן הוא התייחס לרוז כאל אחת מהן - ו.ל). בדרך היא קפצה והשתוללה באוטו, אז העפתי לה סטירה".

"חשבתי שהילדה נעלבה"

בנקודה זו הדגים רון בידו כיצד עשה זאת, ואף היכה על דוכן העדים בידו כדי להבהיר כמה חזקה הייתה המכה. "נהגתי ביד שמאל ונתתי לה את הסטירה ביד ימין", הסביר. "העפתי אותה. היא קופצת בתוך האוטו, צועקת לי באוטו ואז היא לא הגיבה יותר. לא התייחסתי לזה".

רון הסביר כי "העפתי לה את הסטירה כדי שלא תקבל מכה בראש. חשבתי שהילדה נעלבה. אמרתי שאני אמשיך לנסוע, לא אביא אותה לאמא שלי במצב הזה. אחרי כמה זמן שהיא לא ענתה לי עצרתי, פתחתי את הדלת. הראש שלה היה מוטל, היא הייתה זרוקה לגמרי. משכתי אותה אליי, הראש שלה נשמט על המקום".

בשלב זה השופטים שאלו את רון מדוע לא לקח אותה לבית חולים, והוא ענה כי הבין מייד שהיא מתה: "הרמתי אותה על הידיים והיא הייתה מפורקת. הראש שלה היה תלוי. אני חושב שירד לה דם מהאף ומהאוזן. היא התפרקה לי ביד. נכנסתי להלם, לפחד וחרדה. אני לא יודע להתמודד עם מוות. היום במבט לאחור אני מבין שנתתי סטירה אחת יותר מדי".

"הרגשתי אבוד עם עצמי, צעקתי לאלוהים, לשמיים", סיכם. "הדלתות של האוטו היו פתוחות ואז מצאתי את עצמי נוסע. היא הייתה בספסל האחורי בכביש החוף. אני רק זוכר שנגמר לי הכביש, ואני בירקון. הוצאתי את הילדה, הוצאתי את התיק, הכנסתי את הילדה בתיק, הלכתי איתה ברגל וזהו".

הוא נשאל לפשר המעשים האלה, והשיב: "לא יודע. החבאתי את זה בתוכי. לא דיברתי על זה עם אף אחד". לדבריו, למחרת היום שאלה אותו מארי, אמה של רוז ובת זוגו, היכן היא. "אמרתי לה שהיא בבית הספר הצרפתי. לא סיפרתי. פחדתי פחד מוות. איבדתי אותה בשבריר של שנייה. זהו, זה החיים שלי, הסטירה הזו".

התיקו ובו גופתה של רוז נמשה מהירקון, לפני שנה (צילום: ג'ורג' גינסברג)

בהמשך עדותו אמר רון כי ביום הראשון שנחקר, כבר סיפר בדיוק מה קרה. "מאוד רציתי שימצאו אותה, רציתי שיהיה לה קבר, שיהיה לאמא שלה לאן לבוא, לאחיות שלה, לאמא שלי. אף אחד לא שידל אותי לרצוח אותה, בטח שלא מארי שלא יכלה לעשות שום דבר בלעדיי. היום במבט לאחור הייתי מתקשר למארי, מספר לה שהייתה תאונה ונוסע עם רוז לבית חולים או למשטרה, או לאמא שלי. אין אף אחד בעולם שאהב אותה יותר ממני".

מארי תואשם ברצח

את רון מייצג במשפט עו"ד גיל פרידמן מהסנגוריה הציבורית. בתחילת עדותו סיפר רון על ילדותו, על הקשר עם אמו ואחיותיו. הוא סיפר כיצד התפתחה מערכת היחסים בינו למארי לאחר שבנו בן (בנז'מן), בעלה הראשון, עזב את הארץ עם רוז. הוא סיפר על היחסים בין בן למארי ואמר כי בן נקט נגדה באלימות קשה ואף איים עליה באחד הימים בסכין. הוא סיפר כי אף הוגשו תלונות בעניין הזה למשטרת מודיעין. לאחר מכן סיפר שהוא עזר לרוז ותמך בה, וכך נוצר ביניהם קשר ידידותי שהתפתח לקשר רומנטי.

מוקדם יותר קבע בית המשפט כי האישום ברצח של מארי פיזם יישאר על כנו, ועליו יש להשיב. עורכות דינה של מארי, רויטל סוויד ומירב גרינברג, טענו שהתביעה לא הצליחה להוכיח עד היום שמארי ביצעה עם רוני רון את הרצח. לטענת התביעה, הראיות שיש נגד פיזם מסבכות אותה במעורבות ברצח ולפחות בעבירה של שידול לרצח.

התביעה שבה והציגה כמה מכתבים שמארי כתבה לרוני שבהם הפצירה בו לבצע את המעשה לטענת התביעה. בין היתר איימה להתאבד בקפיצה מצוק בטיילת חוף נתניה אם רוז תמשיך להיות חלק מהמשפחה שלהם. עוד טוענת התביעה כי מארי כתבה שרוז "הורגת את האושר" שלה והיא מעדיפה שתלך. מנגד, טענה עורכת הדין סוויד שמארי דיברה על פיתרון שלא היה קשור כלל להמתתה של רוז, אלא להעברתה אל סבתה בצרפת ואף עשתה מהלכים לשם כך מול הסבתא בצרפת.

רון ובת זוגו מארי פיזם - אמה של רוז - נעצרו באוגוסט 2008, לאחר שאמו התלוננה

 במשרדי הרווחה של עיריית נתניה על-כך שהילדה נעדרת, והיא דואגת לשלומה. מיד לאחר מעצרו הודה רון בפני החוקרים כי נסע עם רוז במכונית, ולאחר שהחלה לבכות היכה אותה. לאחר מכן שינה רון גירסאות, ורק כעבור כחודש - לאחר חיפושים נרחבים - נמצאה הגופה בנחל. כבר מיום מעצרו, ניסה רון לקחת את התיק על עצמו, בניסיון להגן על מארי ולמנוע את מעצרה. רון טען כי מארי אינה יודעת דבר על היעדרותה של הבת, וטען כי סיפר לה שהיא שוהה בפנימייה צרפתית בישראל.