מדענים: פעם היו מים על כוכב הלכת נוגה
מחקרים שבוצעו באמצעות החללית ונוס אקספרס, מחזקים את ההשערה כי כוכב הלכת נוגה היה פעם לח כמו כדור הארץ, אך איבד את מימיו שהתנדפו לחלל או נקרעו בידי רוח שמש
מכשירי SPICAV ו-VIRTIS שעל סיפון החללית מדדו את ריכוזי אדי המים באטמוספרת נוגה, בגבהים שבין 10 ק"מ ל-110 ק"מ, הרחק מעל ראשי העננים. המדידות חשפו כי בגובה 110 ק"מ שיעור המים הכבדים, המכילים את האיזוטופ דאוטריום במקום מימן, כפול משיעור המים הרגילים. באטמוספרה הנמוכה נרשמו פערים נמוכים בהרבה בין הריכוזים.
"אדי המים הם זן נדיר בכלל באטמוספרת נוגה: אם הם היו במצב נוזלי כיום, הם היו מכסים את פני השטח של נוגה רק בסנטימטרים אחרים של מים", אמר ד"ר עמנואל מרק ממעבדת LATMOS בצרפת, "ואולם אנו מאמינים כי לנוגה היה נפח גדול של מים שנמלטו מאז לחלל או נקרעו בידי רוח השמש. תוצאות המדידות של ונוס אקפסרס מראות כי המים הכבדים לא יכלו לברוח מאטמוספרת נוגה באותה קלות כמו המים הרגילים. העשרה זו של מים כבדים מספקת עדות חדשה לאובדן המים המתרחש באטמוספרה העליונה, ושנוגה היה קרוב לוודאי לח ודומה יותר לכדור הארץ בעברו הרחוק".
צוות בראשותו של מרק גם השתמש ב-SPICAV כדי לחקור את השונות בריכוזי דו תחמוצת הגופרית בקווי רוחב שונים ומצא כי ישנה ירידה הדרגתית בריכוז הגז לכיוון הקטבים. "הדבר תואם לידע שלנו אודות תנועת הרוחות" אומר ד"ר מרק. "אנרגיה המגיעה מהשמש מופצת מחדש כך שהאווויר עולה בקרבת קו המשווה ויורד לעבר הקטבים. אנו גם רואים ירידה בכמויות דו תחמוצת הגופרית באטמוספירה העליונה, שם הגז מתפרק בשל הקרינה האולטרה-סגולה של השמש. באופן כללי, המדידות שלנו מאשרות את המגמה של ירידה בריכוזי דו תחמוצת הגופרית מאז המדידות הראשונות שבוצעו בשנות השבעים, דבר המעיד על כך שעשויה להיות פעילות וולקנית חזקה על נוגה, אף כי מעולם לא צפינו בה באורח ישיר".
עוד ב"הידען": נאס"א בחרה אתר התרסקות לחללית LCROSS
מכשירי VIRTIS ו-VMC שימשו גם למדידת מהירות הרוח בגבהים שונים באמצעות ניתוח תצפיות באורכי גל שונים. פסגות העננים נמצאים בגובה 70 ק"מ ועליהם ניתן לצפות באור הנראה והאולטרה סגול בצד יום של כוכב הלכת. האטמוספרה התחתונה ניתנת לצפיה בצד הלילה בתדרי האינפרה-אדום שמצליחים להמלט מהאטמוספרה למרות העננים.
תצפיות על שכבת העננים התחתונה במשך תקופה של שנתיים הראו כי עוצמת הרוח כמעט קבועה בימים שבהם אין השפעה עונתית או שונות הקשורה למיקום השמש בשמי נוגה. המחקר שהוביל ד"ר ריקארדו הואסו מאוניברסיטת פאיס ואסקו, גילה שונות בעוצמת הרוח מפעם לפעם, במיוחד באיזורי התת קוטב הקרובים לקו ברוחב 65 מעלות דרום. "השינויים נראים הקשורים לציקלון הקוטבי שעוי להשפיע על קווי רוחב מרוחקים ממנו, ואולם איננו יודעים עדיין להסביר כיצד התופעה מתרחשת", אומר ד"ר הואסו.
ynet מדע: לקריאה בכל כתבות הערוץ על ציר זמן
לפנייה לכתב/ת 
