סיוט על מדרגות הרבנות
"עד שיש זוג ישראלי צעיר שוחר מסורת - מוכרחים להרוס לו את השמחה? האם הרבנים סיימו לשחרר עגונות שהם מתעקשים להציק לזוג שרוצה לבנות בית"? חבר של עינת ברזילי תיכנן חתונה ברבנות - אבל מסלול הטירטורים שלח אותו לפראג
יתרה מזאת, הוא וארוסתו המקסימה ביותר, אף ביקרו בביתה של הדוסית ועשו הבדלה, ובבית הוריה טעמו לביבות בפסח, ולכן לא התפלאתי ושמחתי לשמוע שאת חופתם תכננו לערוך בבית הכנסת המרכזי בתל אביב.
אלא שמייד אחרי ה"שנה טובה" הוא הבהיר לי: שינינו את דעתנו. בעוד שבועיים אנחנו נוסעים להתחתן בפראג.
כשתהיתי על ההחלטה החותכת, הוא סיפר ואני רציתי לבכות: יומיים לפני ראש השנה סרו חבריי לרבנות כדי לפתוח תיק נישואין. הכלה לעתיד, אפילו לא תכננה לעשות בעיות עם המקווה, מה שכן, היא גרושה (נישואים קצרים ללא ילדים) וזו כבר סיבה לתת לה להרגיש אשמה במשהו. זה לא הספיק, כשנודע לפקידי הדת שחברי הוא ילד מאומץ, התעופפו מראשם כל הפסוקים, משנתם ותלמודם, דרך הארץ שקדמה לתורה, והם דרשו בן במקום לפתוח את תיק האימוץ כדי לוודא שלא מדובר בכהן.
מדוע חברי, שבחר שלא לפתוח את תיק האימוץ, אמור לעשות את זה לי הכנה מוקדמת, בלי ליווי של עובד סוציאלי, במשרדי הרבנות המקומית תחת עינו הפקוחה של דיין? האם אין דרך אחרת, טראומטית פחות לחולל מפנה כזה בחיים של אדם שרק ביקש להתחתן?
אבל הסיוט ל נגמר כאן. הרב/דיין הודיע חד משמעית לחתן המיועד, שאסור לו לכתוב את שמו של אביו על הכתובה, וכי הוא בן האב הביולוגי ולכן יחתום בשמו.
חיפשתי כל הכתובים ולא מצאתי הלכה כזאת. אין שום סעיף שקובע עבור אדם מיהו אביו. להפך, התורה מחזיקה ממי שגידל וחינך הרבה יותר ממי שתרם את הדי אן איי שלו. לכן מורה ורב שקולים לאבא.
הביקור המסויט נגמר בדמעות, מריבה והחלטה ניצחת שלא לשוב לעולם ל בין כתלי הרבנות. אחרי שסגרתי את הטלפון, גם אני בכיתי. מזעם וכעס ועלבון.
אם יש זוג ישראלי צעיר שוחר מסורת, מוכרחים להרוס לו את השמחה? ובשם מה? התעקשות קטנונית חשוכה? תחרות הורדות ידיים? האם הרבנים סיימו לשחרר עגונות ומסורבות גט שהם מתעקשים להציק, כן להציק! לזוג צעיר שרוצה לבנות בית?
וכאן המקום להדגיש, שאכן אין מה לעשות. לכהן וגרושה אסור להתחתן. זהו איסור תורה מפורש ואי אפדר להפוך אותו בהתפלפלויות, או לעדן אותו דרך אותה אבולוציה הלכתית שהפכה את "שן תחת שן ועין תחת עין" למסכת נזיקין. רבנות לא יכולה לאשר נישואין כאלה.
אבל עוד לא הוכח שמדובר בכהן, רבים הסיכויים שלא. ומן הסתם יש דרך לנהל את הפגישה כך שתהיה נעימה, מובנת, נהירה, ולא חוויה משפילה שמבריחה אנשים מחיק היהדות לנצח.
עכשיו תבואו ותגידו: אבל יש רבני צהר!
נכון,
יש. ותודה לאל עליהם. אבל בקרב הציבור החילוני שלא לומד יהדות בעלמא, הם עדיין בגדר שמועה. רוב העם פונה לאפיקים המקובלים, שלא לומר, הקרובים לביתו ולא יודע לפנות לחבר הדתי שלו לאתר רב נעים ונאור.
עניין נוסף שמישהו צריך להגיד בקול רם: הגיע הזמן לאפשר מסגרת נישואים אחרת, לא הלכתית, למי שלא יכול להתחתן על פי ההלכה. המסגרת הזו אמורה להיות מפוקחת ומתועדת עבור שושלות הנישואין, אבל אין סיבה שמי שממילא לא יכול להנשא על פי ההלכה- נניח כהן וגרושה, יאלץ לטוס לחו"ל, ולא יוכל להתחתן בשפת אימו.
היהדות היא לא שלנו. הדתיים. היהדות היא ערש תרבות של כל היהודים באשר הם. היד שמנענעת את העריסה, היא היד הקובעת.
לפנייה לכתב/ת 
