עוון מתמשך בפרשת שליט
האחראים לכך שגלעד עדיין בשבי לא ראויים לכפרת-עוונות, כי חטאם גדל והולך מדי יום, אבל יש לו שם שלכאורה מנקה את מצפונם: משא ומתן. זה, מטבעו, לפעמים נתקע
גם בערב יום הכיפורים הזה גלעד שליט לא בבית. כמו בשנה שעברה. וזו שלפניה. וזו שלפניה.
אינני יודעת אם ראש הממשלה עושה ביום הזה בדק בית במצפונו, אבל אם כן – הוא כבר לא יכול לומר לעצמו, אני חדש בתפקיד, זה עוד יסתייע, מבלי לשקר.
אינני יודעת אם השרים היושבים לבטח סביב שולחן הממשלה הגדול מאמינים שאחריותם לגורלו של שליט הולכת וגדלה מדי יום ביומו.
החמאס אשם בחטיפתו ובתנאי כליאתו, אבל מאז החטיפה היו מי שהסתפקו באשם הזה, במקום להבהיר לעצמם את גודל אחריותם-שלהם. האחריות להשבתו היא של ממשלת ישראל, ועל פי כל הידוע לציבור בעת הזאת, בשנה האחרונה, בשתי ממשלות שונות, האחריות הזאת לא עמדה בראש סדר העדיפויות של איש.
והאחראים לא ראויים לכפרת-עוונות, כי העוון מתמשך והולך בכל יום, אבל יש לו שם נייטרלי שלכאורה מנקה את מצפונם של הממונים על חייו ורווחתו של שליט: משא ומתן. וזה, מטבעו, לפעמים נתקע ולפעמים מופסק ולפעמים סתם לא מסתייע במהירות הראויה ולפעמים – כפי שנדמה מתוך מה שמותר לגלות – פשוט הופך להיות לב הענין, במקום אמצעי אחד ויחיד להשבתו של גלעד הביתה.
מתוך מה שהתפרסם בין יום כיפורים אחד למשנהו, ברור ששיקולים של יוקרה מדינית גברו על אלה של חיי אדם. מתוך מה שנודע, במשא-ומתן הזה ממשלת ישראל התנהגה ככילי מוכה חרדה ולא כיישות ריבונית רבת עוצמה, שעוצמתה מחייבת הכרעה ברורה ומהירה ויעילה לטובת חיי האדם הצעיר הזה, שנשלח בפקודתה אל גורלו.
כמה טרחו שתי ממשלות בישראל לשכנע את הציבור כי הכל מאד מסובך ומסוכן, ואם חלילה ישוחררו אסירים המואשמים ברצח, ערינו יימלאו טרור וכל כוחנו כמעצמה מקומית לא יעמוד לנו? כמה ניסו להשכיח את מעשי האיוולת שלהן עצמן בשחרור רוצחים תמורת גוויות (וסוחר סמים)? כמה רשעות טהורה נדרשה לשר הביטחון, כשצעק על תלמיד לפני גיוסו שלא יתבכיין – והרי לא על חייו שלו ביקש הנער, אלא על חיי גלעד שליט. ולא התבכיינות היתה כאן אלא נסיון אמיץ ונדיר מדי להזכיר לשליטי-העל של המלחמות, כי חוסנם המוסרי עדיין לא עבר את מבחן שובו של שליט הביתה, ואל יתנאו במלים יפות ויאמרו שעשו הכל.
כמו הנער הזה, צריכים היו כל חבריו וכל הוריהם וכולנו לבקש ולתבוע בראש חוצות. גם בשנה הזאת לא עשינו די, וגם בה לא נוכל לנקות את המצפון הקולקטיבי או מה שנותר ממנו.
כל מי שלא עשה די בשנה הזאת אינו ראוי למחילה. חטאי הספין היהיר, עוונות ההתמקחות הצייקנית, עבירה על יסודות הערבות ההדדית שמכוחה נערים עדיין נלחמים במלחמותיהם של המבוגרים במדינה הזאת – אפשר לבחור מתוך רשימה ארוכה של מעשי איוולת ומחדלים סתם, איש איש כמידת מעורבותו הישירה או העקיפה באחריות לחיי גלעד שליט. יש מספיק לכולנו, למרבה הצער, ודי והותר לרוב הציבור, שהוא פאסיבי לחלוטין במקום שבו באמת צריך היה לצרוח ולחולל שינוי בכוחם של המספרים הגדולים.
וגם אם כל זה איננו אלא הרהורי לב, ואפילו אם במסתרים מתרקמים עכשיו פרטי הפרטים האחרונים שאחריהם יחזור גלעד שליט הביתה, היש ביננו מישהו שמאמין כי באמת נעשה הכל, ובזמן, כדי להשיבו?
