בין הגרזן לנקניקיה: מרקל מחייכת כל הדרך לקלפי
על רקע היציאה מהמיתון הקשה ביותר מאז מלחמת העולם השנייה ואחרי קמפיין עמוס בירות ונקניקיות יילכו הגרמנים לקלפיות. לפי הסקרים, מפלגתה של הקנצלרית האניגמטית תזכה במרבית הקולות. האם תצליח להקים את קואליציית חלומותיה?
רוחות השינוי מארה"ב לא מגיעות לאירופה: מחר (יום א') יגיע הקמפיין המנומנם בגרמניה אל סופו, עם פתיחת הקלפיות בבחירות הכלליות. לפי כל הסקרים האחרונים, המצביעים יבחרו מחדש בקנצלרית אנגלה מרקל כמנהיגתם, לכהונה נוספת בת ארבע שנים. השאלה היחידה שנותרה פתוחה היא מי יהיו שותפיה הקואליציונים. מה יש בפיזיקאית המסתורית מהמזרח הישן שהפכה לפוליטיקאית שמוצאת חן כל כך בעיני הגרמנים?
לקראת הבחירות בגרמניה:
- פרשנים: הפסד למרקל בעימות הטלוויזיוני
- מפלגת ימין גרמנית לפוליטיקאים "זרים": לכו מפה
- ארגון הטרור אל-קאעידה איים על גרמניה
מרקל בת ה-55, שהייתה ב-2005 לאשה הראשונה שנבחרה לתפקיד הקנצלר, מנהיגה את ארצה באיפוק ובזהירות ההולמים את בתו של כומר פרוטסטנטי. בעוד שעמיתיה ביבשת, כמו ניקולא סרקוזי הצרפתי וסילביו ברלוסקוני האיטלקי, עושים כותרות גדולות, ברוב ימות השנה נראה שמרקל כמעט מתרחקת באופן מודע מאור הזרקורים, ועושה את עבודתה בשקט.
אוהבים נקניקיות, וגם את מרקל (צילום: רויטרס)
"כתלמידתו של הקנצלר לשעבר הלמוט קול", הסביר פרופ' משה צוקרמן, מומחה לגרמניה באוניברסיטת תל-אביב, "מרקל היא גברת שיודעת להפעיל גרזנים פוליטיים כהוגן, אבל לא רואים את זה כשהיא מופיעה. היא מדברת ברכות. היא גם אף פעם לא מקבלת החלטות נמהרות ולעולם לא מבטאת עמדות קיצוניות. בדרך כלל אתה לא יודע בדיוק מה היא רוצה, כיוון שהיא מטשטשת את האמירות שלה. היא רוצה להיות הקנצלרית של העם כולו".
אשה רגועה, עם הרגליים על הקרקע
"אין ספק שאוהבים אותה ללא כל פרופורציה של הפופולריות של המפלגה שלה", הסכים שגריר ישראל בגרמניה לשעבר, אבי פרימור, ראש המרכז ללימודים אירופיים במרכז הבינתחומי הרצליה. "אם המפלגה שלה מקבלת בסקרים 35 אחוזי תמיכה, הפופולריות שלה כמעט כפולה ועומדת על 65 אחוזים. לו היו בחירות אישיות - היא הייתה זוכה בניצחון סוחף".
אחת מהחבר'ה. מרקל לצד סרקוזי ואובמה ב-G8 (צילום ארכיון: AP)
מרקל אמנם לא "עשתה דברים גדולים", כדברי צוקרמן, "אך גם לא גרמה לאיזשהן מפולות גדולות, ולכן הגרמנים לא רואים שום סיבה להורידה מהשלטון". לדברי השגריר הישראלי לשעבר, מרקל "מקרינה ביטחון. היא רגועה, מאוזנת. היא לא נואמת גדולה, אבל היא נואמת אמינה. היא נשמעת כמו אשה עם הרגליים על הקרקע, שמדברת לעניין. לא מבטיחה דברים מוגזמים, לא צועקת, לא מתרגשת. זו התדמית שלה ואוהבים את זה. זה מרגיע".
לא פחות חשוב מכך, הגרמנים מעריכים את האופן שבו מסתדרת מרקל בחיק עמיתיה במישור הבינלאומי, ובמיוחד באיחוד האירופי. "היא הצליחה ליצור לעצמה תדמית מאוד חיובית של מצליחנית במישור הזה", אמר פרימור. "הייתה תקופה שהיו לה בעיות עם הצרפתים ואז היו כל מיני פקפוקים לגביה. אך מאז היא שיפרה את היחסים עם סרקוזי באופן דרמטי וזה מאוד מאוד מקרין לטובתה בתוך גרמניה".
יש שיאמרו שבמהלך ארבע השנים האחרונות, מרקל הייתה יותר מתווכת מאשר מנהיגה ב"קואליציה הגדולה" של מפלגתה הנוצרית-דמוקרטית (CDU) עם המפלגה הסוציאל-דמוקרטית (SPD). התנהלותה הזהירה ביטלה די מהר את ההשוואות שהיו בתחילת הדרך בינה לבין "אשת הברזל" הבריטית, מרגרט תאצ'ר.
מרקל והכבשים. "היא לא צועקת, לא מתרגשת וזה מרגיע" (צילום: AP)
מדברת על קואליציה צרה, חולמת על רחבה
חלומה המוצהר של מי שמכונה בחיבה על-ידי תומכיה "אנג'י" הוא להצליח להקים הפעם קואליציית ימין-מרכז צרה, עם המפלגה שצפויה לפי הסקרים להפוך לשלישית בגודלה - מפלגת "הדמוקרטים החופשיים" הליברלית (FDP). כך, היא מקווה, תוכל לנקוט בצעדים הדרושים כדי לשקם את ארצה אחרי המיתון הקשה ביותר שידעה מאז מלחמת העולם השנייה. אך לא כולם סבורים שזה אכן מה שהיא באמת רוצה, וגם אם כן, לא בטוח שיגשימו לה את החלום.ייתכן מאוד שהקולות שיקבלו מפלגתה והמפלגה הליברית לא יספיקו להקמת קואליציה, והיא תידרש לשוב לברית הנוכחית עם מנהיג הסוציאל-דמוקרטית, מי שמכהן בימים אלה כשר החוץ בממשלתה, פרנק-ולטר שטיינמאיר. אבי פרימור סבור שתרחיש זה הוא שמועדף על הקנצלרית ולמעשה גם על שטיינמאיר, שאחרת כנראה ימצא את עצמו מחוץ לממשלה.
"נכון שברוב המקרים קואליציה גדולה היא משתקת", מסביר פרימור, אך הסביר כי היא תעדיף את הסוציאל-דמוקרטים "כי היא הסתדרה איתם יוצא מן הכלל. היא הסתדרה איתם אידיאלית, כמו שאף פעם לא קורה בקואליציה גדולה. אז מה היא צריכה את הליברלים, שיש להם טיפוס שאפתן ולא נוח בראשם כמו גוידו וסטרוולה כשהיא מסתדרת מצוין עם הסוציאל-דמוקרטים?".
הקנצלרית ומנהיג הסוציאל-דמוקרטים על מודעות הבחירות (צילום: AP)
לשיטתו של השגריר לשעבר, היא אומרת שהשאיפה שלה היא קואליציה עם הליברלים פשוט כדי לא לאבד את קולות מחנה הימין: "היא חוששת שאם תאמר שהיא הולכת עם השמאל, הליברלים יקבלו עוד יותר קולות על חשבון המפלגה שלה. ההערכה שלי: היא אומרת למצביעים 'למה לכם להצביע בשבילהם? הצביעו בשבילי וממילא אלך עם הליברלים'. אך זה לא מה שהיא רוצה".
השמאל הקיצוני גונב למתונים קולות
סיבה נוספת להיחלשות המפלגה הסוציאל-דמוקרטית, שבבחירות הקודמות קיבלה מספר כמעט דומה של קולות כמו מפלגתה של מרקל, היא הקמת מפלגת שמאל קיצונית חדשה בשם "די לינקה". מדובר במפלגה שמורכבת מהמפלגה השישנה של מזרח גרמניה ופלג שמאלי שהתצל מה-SPD במערב ומושכים את קולות אלו שסבורים שדווקא צעדים סוציאליסטיים הם שיצילו את החברה בתקופה של משבר כלכלי.
"היא מופיעה עם אג'נדה סוציאליסטית ולכן לא נחשבת ללגיטימית לאף קואליציה", ציין כי פרופ' צוקרמן. לפי הסקר האחרון שפורסם בגרמניה, שערך מכון "פורסה" בימים האחרונים, הברית ה"שחורה-צהובה" של מרקל זוכה ברוב זעום. מפלגת השמרנית צפויה לזכות ב-33-35 אחוזים מהקולות, ושותפתה הרצויה הליברית ב-13-14 אחוזים. מדובר ברוב של אחוז אחד בלבד או אף שוויון מול המחנה היריב - של הסוציאל-דמוקרטים (SPD), המפלגה הירוקה ומפלגת השמאל הקיצוני "לינקה". נתון נוסף שיש לקחת בחשבון הוא שכרבע מהמצביעים טרם החליטו האם ולמי יצביעו.
שטיינמאיר שותה בקמפיין. יעדיף את השמאל הקיצוני? (צילום: רויטרס)
מפלגת ה"לינקה" היא בינתיים בבחינת מוקצה, אך על רקע עלייתה היא נחשבת כחלק מגוש השמאל-מרכז שמוביל שטיינמאיר. פרימור מעריך שאם צירופה היה יכול לקואליציה היה יכול לסלול את דרכו של שטיינמאיר לשלטון, הוא היה מצרף אותה, אך מכיוון שהפער בין המפלגה הסוציאל-דמוקרטית למפלגת השלטון עומד לפי הסקרים על 8-11 אחוזים, דרושה הפתעה או תסבוכת קואליציניות רצינית על מנת שהזדמנות כזו תיקרא בדרכו.
שטיינמאיר, מסכימים שני המומחים, נעדר את הכריזמה שיכלה תיאורטית לסחוף את הציבור הגרמני אחרי האג'נדה השמאלית המתונה. לדברי צוקרמן, הוא גם לא "איש עם אג'נדה שהגרמני הממוצע יכול להגיד 'אה, צריך אותו במקום את מרקל'. כשאתה מסתכל מי הם האנשים שאמורים לבוא במקומה, נניח מהכיוון של הסוציאל-דמוקרטים והשמאל – אין".
בשעה 19:00 (שעון ישראל), עם כניסת ערב יום הכיפורים, יתפרסמו בגרמניה מדגמי הבחירות הראשונים. בשל השיטה הפרופורציונלית הנהוגה במדינה הפדראלית, ייתכן כי הסכמי עודפים בין המפלגות יביאו לכך שמפלגתה תזכה הפעם בעוד כ-20 מושבים בפרלמנט בן 598 המושבים, ובמקרה כזה, לא מן הנמנע שהקואליציה של מרקל אכן תהיה צרה. האם מדיניותה תשתנה באופן מהותי? שני המומחים הישראלים מסכימים שבגדול, כפי שנאמר בקהלת - "מה שהיה הוא שיהיה". לפי צוקרמן: "מה שהיה, זה פחות או יותר מה שאפשרי כרגע".
לפנייה לכתב/ת 
