בשוק בעכו רגועים: "לא יקרה כלום, אין פה שנאה"

לא בני דודים - אחים. זה המוטו שעולה משיחות מקריות עם סוחרים יהודים וערבים בשוק העירוני בעכו, ספטמבר 2009, שנה לאחר מהומות הדמים שהחרידו את העיר ביום הכיפורים אשתקד. במהלך הסיור הקצר בשוק ניכר כי בין הסוחרים במקום שוררת אחידות דעים: אין שנאה בין יהודים וערבים בעיר. מתחים יש, בהחלט, אך השנאה היא משהו שמעוררים הקיצונים והמשועממים - "אלה שאין להם מה לעשות", כהגדרת אחד הסוחרים.

לא היה צפוף לקראת סוף השבוע בשוק העירוני. חלק מהסוחרים בדוכנים כלל לא טרחו לפרוס את הסחורה, ובין הדוכנים שכן פעלו הייתה כמות הקונים מועטה. החגים המתמשכים מראשית השבוע הותירו את העכואים מותשים, ואת כיסיהם מדולדלים.

משה חן. "כעס לחינם, אבל יש כעס" (צילומים: אבישג שאר-ישוב)

בין דוכני הפירות עמדו הסוחרים כמעט חסרי תעסוקה. הידיעות על היערכות משטרתית חסרת תקדים לקראת יום הכיפורים בעכו, לא ריגשו אותם. "לא יקרה פה כלום", מתחייב יוסי. "אף אחד פה לא שונא את השני. אין שנאה. אין מתחים. הכל רגוע. ככה היה גם בשנה שעברה, אלא שאז עבר טיפש אחד והבעיר את כל השטח, אז הכל התפרץ. אבל אנשים פה בסך הכל רוצים לחיות. גם ככה קשה. הפרנסה לא קלה, אנשים קשי יום. אז צריך גם לשנוא אחד את השני?".

"למישהו אכפת אם אתה יהודי או ערבי?"

משה חן, בעל דוכן, חתום על המשפט שנבחר לפתוח את הכתבה הזו. "אנחנו והערבים בעכו", הוא מבהיר, "כמו אחים. לא בני דודים, אחים. בכלל, כשאני עוד הייתי ילד, היהודים היו גרים גם בעיר העתיקה. מישהו היה נועל שם את הדלתות? למישהו היה אכפת אם אתה יהודי או ערבי? שום דבר. תאמין לי. היינו חיים ביחד, אוכלים ביחד, לא הייתה שום אלימות ושום דבר. כמו אחים".

אז למה בעצם פרצו המהומות? "כי צוברים כעסים", טוען חן. "אם פעם נותנים למישהו סטירה, ואחר כך עוד אחת, ועוד אחת, ועוד אחת, אז אולי בהתחלה הוא סופג בשקט אבל הכעס מצטבר. כעס לחינם, אבל יש כעס. ואז מגיעה סטירה אחת יותר מדי, והכל מתפוצץ ויוצא החוצה".

גם היהודים וגם הערבים בשוק, יודעים שמה שהדליק את האש בעיר בשנה שעברה הייתה הנסיעה בשיכון המזרחי, בערב יום כיפור. דוחי מוחסין, המתגורר בשכונת גבעת התמרים, מספר שכבר שנים, מתוך כבוד לשכנים היהודים, הוא בכלל לא יוצא מהבית ביום הכיפורים. "מה אכפת לי, בשביל הנימוס והכבוד, יום אחד לשבת בבית? הרי אנחנו אחים, שכנים וחברים. למה לא לתת כבוד? למה לעשות דווקא? מבחינה זו אין כמו עכו. הרי אנחנו חיים פה ביחד כל השנים, ונמשיך - יהודים וערבים - לחיות פה ביחד. לתמיד".

סאמר זועבי באיטליז. "פה זה המקום שלי. ישראל, ברוך השם"

סאמר זועבי, קצב בשוק, מבהיר שההגדרות העיתנאיות לגבי הנעשה בעיר מעצבנות אותו. "מה זה אתה בא לדבר על היחסים בין יהודים וערבים?", הוא זועף. "רד מזה. כולם בני אדם. את מי מעניין מה היה פה לפני שנה? אנשים שאין להם מה לעשות עשו את זה. זה הכל. האנשים הרגילים לא משתתפים במהומות האלה. 30 שנה אני גר בבניין מעורב. שמונה משפחות יהודיות, שתיים ערביות. יש איזה הבדל אתה חושב? כשהייתה המלחמה היינו ביחד. עשינו על האש. אז תעזוב אותך מהדברים האלה. יש לי מקום אחר? לך יש מקום אחר? הייתי בירדן, ביקרתי במצרים. אין לי מה לחפש שם. פה זה המקום שלי. ישראל, ברוך השם".

"עברנו לעכו - ועשינו את הצעד הנכון"

סמוך לשיכון המזרחי, מוקד הלהבות בליל יום הכיפורים שעבר, צמחה שכונת וילות חדשה. מה שהיה טוב ליבנה, מאמינים בעכו, טוב גם לנו. אבן הפינה לשכונה, המיועדת לאנשי קבע, הונחה מיד לאחר מלחמת לבנון השנייה. אכלוסן של 100 יחידות הדיור בשלב א' החל שבועות ספורים לאחר האירועים. "המצב לא היה פשוט", משחזר עופר אל על, איש חיל הים המתגורר בשכונה. "היו דילמות לא מעטות. אשתי הייתה מפוחדת והייתה לה סיבה טובה. אבל אנחנו ציוניים בנפשנו, וחשבנו שהמעבר הזה חשוב לנו, לעיר ולמדינה. לקחנו סיכון מסוים, אבל אנחנו מרגישים כעת שעשינו את הצעד הנכון. האנשים פה חמים וטובים, וזו הזדמנות טובה להודות להם על הדרך הנפלאה שבה קלטו אותנו".

אל על הגיע לשכונה מחיפה עם אשתו ושלושת ילדיהם - שתי בנות הלומדות בבית ספר יסודי ובן בגן. למרות שבבית הספר של הבנות יש פרויקטים חינוכיים משותפים ליהודים וערבים, הרי שבשכונה עצמה, החיבור, לפחות בשלב זה, הוא רק בין השכנים לבין עצמם. לדבריו, הקשר עם התושבים הערבים בעיר מצטמצם בשלב זה למישור הכלכלי-עסקי בלבד: "אנחנו רוכשים מהם מוצרים, ויש בעלי מלאכה שמגיעים לעבוד כאן בשכונה".

"אני מאמין שאנחנו תורמים בעצם העובדה שאנחנו כאן", הוא מסכם. "זו התמודדות עם המצב, במקום התעלמות. העובדה שאנחנו פה תורמת גם לציבור הערבי בעיר. הרי אנחנו מציבים כאן בעצם רף חדש של איכות חיים, וזה תורם לכל התושבים. זו הדרך, לדעתי, לקדם את העיר על כל תושביה - אם אנחנו רוצים להמשיך ולחיות כאן בשלום, גם בעוד 30-40 שנה".

אחינועם ומירה יפגינו דו קיום

בעקבות המהומות בשנה שעברה, בוטל הפסטיבל לתיאטרון אחר שאמור היה להתקיים בחול המועד סוכות. רבים בקרב הציבור הערבי בעיר ראו בביטול הפסטיבל פעולת נקמה של העירייה נגדם, אולם ראש העירייה, שמעון לנקרי, מעיר במרירות שאף אחד לא זורק ארבעה מיליון שקל - עלות הפסטיבל - לפח, אפילו בתור נקמה. הפסטיבל נערך בסופו של דבר בחנוכה, אולם כמות המבקרים הייתה פחותה בהרבה מהרגיל. השנה, צפוי הפסטיבל להיערך במועדו, והוא רווי סמליות.

כך למשל, למופע הפתיחה שכרה העירייה את הצמד הדו-קיומי הזכור מהאירוויזיון, אחינועם ניני ומירה עוואד. "רצינו להעביר מסר של שיתוף פעולה ואחווה, להראות איך כן אפשר", מבאר לנקרי למי שעוד לא הפנים את המסר.

מבמת האירוויזיון - לעכו. עוואד וניני (צילום: AP)

כמעט שש שנים עומד לנקרי בראשות העירייה, ובין היתר ניהל את העיר במשך 33 ימי מלחמת לבנון השנייה. אולם את אירועי יום הכיפורים שעבר והימים שבאו שאחריהם, הוא מחשיב כאירוע הקשה ביותר בקריירה. למרות טענות על הססנות מצדו בתחילת האירועים, הוא הצליח להביא בסופו של דבר להרגעת הרוחות, כשהביא לעיר בתור משכיני שלום את נשיא המדינה, שמעון פרס, ואת הרבנים הראשיים.

בבחירות שנערכו כחודש וחצי לאחר האירועים, חיזק לנקרי את כוחו וזכה לאמונם של קרוב ל-70 אחוז מתושבי העיר - בני שני המגזרים. השבוע הביע לנקרי אמון ותקווה שיום הכיפורים יעבור בשלום. לדבריו, הפעילות לקראת יום הכיפורים הקרוב נמשכת כבר מאז הסתיים יום הכיפורים הקודם: "איפה שיכולנו ליצור חיבור, חיברנו. יש היום ברחבי העיר עשרות פרויקטים משותפים ליהודים וערבים. אין בית ספר שאין בו פרויקט - אם בתחום החינוכי, אם בתחום החברתי ואם בתחום הערכי". כך למשל, 300 בני נוער מעכו, יהודים וערבים, יצאו לא מזמן ביחד לאופרה בתל אביב.

לדבריו, "את מה שאנחנו לא עושים, עושים החיים עצמם. פרגמטיזם זו המילה. אנשים מבינים שהם צריכים להמשיך וללכת באותו רחוב, לקנות באותה מכולת. אי אפשר להעלים מפה אף אחד. עכשיו כולם גם יודעים במה וכמה עלו לנו המהומות האלה. מבחינת כלכלה, מבחינת תיירות, מבחינת תדמית. המחיר כבד, ואנחנו שילמנו אותו. אני לא מאמין שמישהו ירצה לשלם את המחיר פעם נוספת".

האם התמונה באמת כה ורודה? בכל זאת, הקיצוניות והלאומנות הרימו ראש בשנה האחרונה בעיר. בפעם הראשונה צויין בעיר יום הנכבה, דגלי פלסטין נראו ברחובות - מראות שלא היו מוכרים בעיר עד השנה. אולם לנקרי מתייחס לכך בביטול. "הקיצונים תמיד ירצו להלהיט פה את הרוחות", הוא אומר, "אבל הם מיעוט שבמיעוט. התפקיד שלנו לשמור שככה זה גם יישאר".

לא לוקחים סיכונים

מהמשטרה נמסר כי "ההיערכות תיקבע על בסיס הערכות מצב שמתקיימות. המשטרה תיערך על מנת למנוע כל תרחיש. ללא קשר ליום הכיפורים. כל מי שיתפרע או ינסה להפר את הסדר ייתקל ביד תקיפה וללא פשרות". על הכוחות יפקד מפקד תחנת המשטרה בעיר, סגן ניצב אבי אדרי.

בעירייה ציינו כי במהלך השנה האחרונה הותקנו ברחבי העיר מצלמות אבטחה נוספות, הקשורות למוקד העירוני, והופעלה משטרה עירונית שתסייע אף היא בשמירת הסדר בחג.