סליחות במראנו: לבקש מחילה באיטלקית

לפני שנסעתי לאיטליה במסגרת תוכנית לחילופי סטודנטים בשנה שעברה, התקשרתי לשאול חבר ותיק שנמנה עם חסידות חב"ד, אם הוא מכיר איזה בית חב"ד בצפון איטליה שאפשר לחגוג בו את חגי תשרי.

"קודם כל, אל תדאג", ענה החבר בחיוך. "בכל מקום שמוכרים בו קוקה קולה, יש בית חב"ד". אחר כך ענה ביתר פירוט, וציין שיש בעיר ונציה, בפירנצה, מילאנו ואיך לא - ברומא. "אבל אתה יודע מה?" הוא הוסיף, "עזוב בית חב"ד, יש לי מקום אחר בשבילך: מראנו (Merano)".

מראנו. פנינת תיירות מרהיבה ושקטה (צילומים: מירקו וינטר)

כל יהודי סקרן שטייל באירופה שם לב לעובדה הפשוטה - כמעט בכל מקום קיימת טביעת אצבע יהודית מהעבר הרחוק. פה רובע יהודי שדייריו כבר מזמן נפוצו לכל עבר, שם בית קברות שנזנח, הנה שרידי בית כנסת עתיק.

סיפור מעניין של מקום כזה נגלה לעינינו, חבורת סטודנטים ישראלים באיטליה, כשהלכנו בעקבות המלצתו של אותו חסיד חב"ד, להתארח ביום כיפור בקהילה יהודית קטנטנה בעיירה בצפון איטליה, מראנו.

העיירה מראנו, פנינת תיירות מרהיבה ושקטה, נמצאת בלב חבל דרום טירול, קרוב לגבול עם אוסטריה. על אף שהאזור הועבר לשליטת איטליה במסגרת הסדרי השלום שלאחר מלחמת העולם הראשונה, ונמצא בריבונותה כבר יותר מ-90 שנה, התרבות השלטת כאן היא האוסטרית-גרמנית, ולא האיטלקית.

אם תיכנסו לחנות כלשהי ותבקשו לדבר עם המוכר, מרבית הסיכויים שהוא יפנה אליכם כברירת מחדל בגרמנית, ורק אם נחה עליו הרוח, יואיל בטובו האדון לשוחח אתכם באיטלקית. הסיבה היא שגם בעיירה הפסטורלית והשלווה, נטולת המלחמות בסגנון המזרח התיכון, העוינות התרבותית של תושבי המקום למדינה השלטת באזור לא שכחה.

עיירת הנופש החביבה על הנשיא חיים ויצמן

לשיאה הגיעה הקהילה בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. בעיירה, שהייתה ועודנה מוקד של מעיינות מרפא, החלה משגשגת תעשייה שלמה של מלונות כשרים ובתי הבראה שהתמחו בטיפול במחלת השחפת. יהודים מכל עבר ביקרו במקום, ועדות לכך ניתן לראות בבית הקברות היהודי, בו נטמנו למנוחת עולמים יהודים ממקומות רבים בעולם. אחד מאותם יהודים שהפך את העיירה למקום נופש חביב עליו במיוחד, הוא נשיאה הראשון של מדינת ישראל, חיים ויצמן.

הקהילה הזעירה שנותרה מתכנסת בבית הכנסת של מראנו בחגי תשרי

"אי אפשר להגיד בוודאות שהם יהודים כשרים"

כדי להבין קצת את סדר הגודל המזערי של הקהילה, יעיד אולי יותר מכל הסיפור הבא:

בתפילת שחרית של יום כיפור בבית הכנסת העתיק של הקהילה יצאתי (כדרכי בקודש בעת תפילות ארוכות) להתאוורר לכמה רגעים בחצר בית הכנסת. מיד דלק אחרי גבאי בית הכנסת, וביקש שאכנס פנימה.

"אבל אין שום בעיה של השלמת מניין", טענתי בפניו, משתומם מבקשתו הנמהרת, "הרי ספרתי בעצמי - יש כ-14 מתפללים בפנים".

"תראה", הוא אמר לי, "אתה הגעת מישראל, ואין לנו שום ספק לגביך. אבל לגבי חלק משאר חברי הקהילה שנמצאים בפנים ומתפללים, אי אפשר להגיד בוודאות שהם יהודים כשרים... איתך, אנחנו בטוחים שיש לנו מניין".

זו ללא ספק אחת הקהילות הקטנות והנכחדות ביותר שבהן ביקרתי, אמרתי לעצמי בלבי.

ולמרות גודלה הקטן של הקהילה, והעובדה שהיא נמצאת בתהליך של גסיסה ארוכת שנים, מתעקשים חבריה לקיים בסמוך לבית הכנסת מוזיאון יהודי ובית תרבות, המקיים פעילויות חינוך והסברה על יהדות וישראל, בעיקר בעבור קבוצות של תיירים ותלמידים מבתי ספר באזור.

שעות הפעילות של המקום אמנם מוגבלות, אך ישראלים שמבקרים באזור ומעוניינים לבקר במקום, יתקבלו בברכה ואף יסייעו במעט כדי לשמר את הפעילות המבורכת במקום.

ואם כבר באזור...

• איטליה היא גן עדן לרוכבי אופניים. האזור כולו סובב הרים תלולים המכוסים שלג במרבית חודשי השנה, ולמרגלותיהם עמקים מיושבים עמוסים לרוויה מטעי תפוחים וכרמי ענבים יפהפיים. כל אותם עמקים מרושתים במסלולי אופניים סלולים, המספקים תשתית נוחה לרוכבי אופניים בכל רמה שהיא, ליהנות מהאזור הקסום הזה.
  

למה לא לשלב בביקור באזור יום של רכיבה מהנה? (צילום: שירה לזרוביץ')

• מעיינות מרפא - אז אין פה תנינים, גם לא ריח גופרית ריחני, אבל טבילה במעיינות החמים של מרכז הבריאות והספא Terme Merano במרכז העיירה (עם או בלי בגד ים, כמנהג המקום), כשממול נשקף נוף הרים מושלג, היא חוויה מסיימת נהדרת ליום של רכיבה באופניים.
  

via Schiller 14, Merano.

טלפון: 047-3236127 , 047-3234999

אימייל: meranoebraica@hotmail.com