סוכות שרואים משם
שלומית כבר מזמן לא בונה סוכה, אבל רבים וטובים עשו את זה לפניה - בכל קהילות ישראל. בהשראת תחרות דגמי הסוכות של ynet ובית אבי חי, יצאנו למסע מסביב לעולם בשבעה ימים
פטיש-מסמר מישהו? לא? אף אחד? נו טוב, לסוכות החדשות לא צריך יותר מכמה חתיכות בד ומוטות שנכנסים האחד בתוך השני. אמנם עדיין ניתן לראות פה ושם סוכות מושקעות יותר -מגונדרות שכאילו נפלטו מ"פרויקט מסלול", פטריוטיות עטויות בדגלי ישראל או מטופחות המלאות בקישוטים עבודת יד - אבל איך אומרים: זה לא מה שהיה פעם.
בעוד שהיום כמעט כל הסוכות והקישוטים הם תוצרת הארץ המובטחת, הלא היא סין, בעבר היתה לסוכות אישיות ברורה. אלפי שנים של מסורת יהודית קופלו לתוך הסוכות באיטליה, הולנד, טורקיה, בוכרה, הונגריה, פולין, תימן, כורדיסטן ועוד, שחלקן אף הוצגו במוזיאון ישראל, על-ידי האוצרת רחל צרפתי.
אז במה נבדלות הסוכות אלו מאלו? צרפתי מזהה הבדלים מהותיים בין סוכות שנבנו במזרח לבין אלו שנבנו במערב, שנבעו בעיקר מהשפעות האקלים והחברה הסובבת.
כך למשל, היהודים בעיראק, כורדיסטאן ולוב, בנו את סוכותיהם תוך שימוש באריגים ההדורים ביותר - כאלו המשמשים לנדוניה ולכיסוי הרהיטים בבית. מכיוון שארצות אלה עדיין חמות באוקטובר, לא היה ליהודים צורך בסוכות מאסיביות יותר. על הבדים צוירו בעיקר קישוטים ופרחים - וזאת בהתאם לסביבה האיסלאמית, שהקפידה לא לצייר דמויות (לכן שם גם התפתחה הערבסקה והקליגרפיה).
לעומת הסוכות הקלות במזרח, צרפתי אומרת כי בארצות אירופה היו שני סוגים עיקריים של סוכה: האחד, בקתות עץ שהגנו מפני הקור, השלג והגשם באוקטובר. והשני, חדר בתוך מבנה הבית - מעין עליית גג, שיש בה יש מתקן של הזזת גגות הרעפים כדי להניח סכך.
בבקתות, מספרת האוצרת, שרדו באופן נדיר ציורי שמן על דפנות העץ שהיו חלק ממבנה הסוכה, ובמקרים אחרים נמצאו יריעות לקישוט קירות הסוכה, לצד קישוטי הנייר המוכרים עד היום. במקרים מסוימים אף הכינו עבור הסוכות פאנלים ענקיים מצוירים - מבד, קרטון או עץ. לדברי צרפתי, כיום, ברחבי אירופה, כאשר הרשויות רוצות לשפץ בניין ישן, לא נדיר שהן מוצאות פתאום בעליית הגג עיטורי סוכה.
אילו סוגים של עיטורים?
"המסורת האמנותית הנוצרית באירופה היתה ועודנה לצייר את חיי ישו ואירועים מהברית החדשה. היהודים אימצו והתאימו לעצמם את נוהג, כך שיהודי צייר על דפנות סוכתו את סיפור החג. באירופה היהודים לא חיו כחקלאים, וכל העניין של סוכות כחג האסיף היה מאוד זר להם, לכן בציורים מודגש סוכות כחג משלושת הרגלים, ולצד זה סיפור יציאת מצרים, כשמשה רבנו הוא הגיבור הגדול. גם ירושלים מופיעה בציורים".
הממצאים שצרפתי פורשת מתייחסים למאה ה-18. ראשיתה של ירידה כללית בהשקעה במבנה הסוכה הסתמנה בגרמניה באמצע המאה ה-19, עם האמנציפציה והמעבר לערים הגדולות - שם הסוכות הלכו ונעלמו, במקביל לתהליך החילון הגובר.
ברוכים הבאים לישראל
עם העלייה ארצה, חל שינוי מקצה לקצה. תלמידי הישיבות עסקו במגזרות הנייר בזמנם הפנוי, והוסיפו להם מוטיבים יהודיים מסורתיים. מגזרות הנייר שמשו בעיקר לקישוט ה"מזרח" בבתי הכנסת וקישוטים לסוכות ושבועות.
בספרו "ירושלים עירי" מספר ד"ר אברהם שושן על אווירת החג ברחוב היהודי בארץ: "בימים ההם קשה היה לעבור ב'רחוב היהודים' הצר. הנהירה לרחוב זה גברה... אני זוכר את הדוחק הרב, ממש קשה היה
לעבור ולזוז והצעידה היתה במגע גוף לגוף. נערים מכרו את תוצרתם, 'שושנים' גזורות מנייר צבעוני מבריק, מהן מרובעות ומהן עגולות, ציפורים מביצה ונייר, פנסים מנייר צבעוני וגלי תוצרת המזרח הרחוק. הרעש וההמולה היו מחרישים אוזניים ובכל זאת היתה שורה אווירה טובה והיה משהו נעים באי-הנוחיות הפיזית. ריח האתרוגים בישם את כל הרחוב וזה מה שהוסיף לטעם הטוב. חנויות המזון הציגו שקים עם שקדים, אגוזים ואגוזים גדולים וצנובר-פיניונס".
והיום? מישהו מתאר לעצמו תלמידי ישיבות עוסקים במגזרות נייר? קישוטים צבעוניים וזוהרים (תוצרת סין כמובן) ובניית סוכות טרומיות. הכל צ'יק צ'ק.
צרפתי מסכמת: "עד לא מזמן היתה הסוכה מורכבת מארבעה מוטות עץ ומסדינים, אבל היום יש סוכת נצח. אמנם במאה שערים חוזרת בניית בקתות עץ ש'מזמינה' ציור הרבה יותר מושקע, אבל בכל זאת - לא משקיעים".
- למידע על אירועי סוכות בבית אבי חי
- כל התמונות בגלריה באדיבות מוזיאון ישראל
