האם המדינה צריכה לחלק כסף לתעשיינים?

המשבר הכלכלי הוא צרה-צרורה לתעשייה ולתעשיינים, אבל לפחות דבר טוב אחד יצא להם ממנו: אחרי שנים שהממשלה, ובעיקר משרד האוצר, מקמצים בסיוע שהם מעניקים לתעשייה, בחודשים האחרונים הם פותחים את היד והכיס לרווחה.

המדינה מסייעת לעסקים במגוון אמצעים: מרכז ההשקעות במשרד התמ"ת מחלק מענקים ליזמים שמקימים מפעלים חדשים ומרחיבים מפעלים קיימים; המדען הממשלתי הראשי מחזיק חממות טכנולוגיות שבהן פועלות חברות סטארט-אפ במימון המדינה; קרנות ממשלתיות מלוות כסף לעסקים קטנים; ומכון הייצוא והנספחים המסחריים של התמ"ת ברחבי העולם נותנים ליצואנים הדרכה ויוצרים להם קשרים בחו"ל.

מאז שהחל המשבר הכלכלי, הורחבו כל אמצעי הסיוע הללו: הממשלה הגמישה את הקריטריונים לקבלת מענקים ממרכז ההשקעות; היא הסכימה לסייע בהעברת מפעל טרה מתל אביב לנתיבות; תקציב המדען הראשי ותקציב מכון הייצוא והמחלקה לסחר חוץ בתמ"ת הוגדלו במאות אחוזים; הממשלה חזרה להעניק עדיפות לספקים ישראלים במכרזים שבהם היא רוכשת סחורות ושירותים, ומקדמת רכישה של תוצרת הארץ בקמפיין שיווקי; היא מוחקת חובות לתעשיינים; וכמובן: בנק ישראל רכש מיליארדי דולרים במטרה מוצהרת להעלות את שער הדולר מול השקל ולסייע לייצוא.

הרגישות הגוברת לצרכי התעשיינים הביאה לכך שהקיצוץ הרוחבי, שהממשלה אמורה, אולי, לבצע בתקציביה יפסח על התמ"ת גם אם יצא לפועל, כיוון שהסיוע הנוסף ליזמים גדול מהיקף הקיצוץ המיועד. אם הקיצוץ לא יצא לפועל, יגדל הסיוע לעסקים בכ-250 מיליון שקלים בשנת 2009 ובעוד כ-50 מיליון ב-2010. גם אם הקיצוץ יצא לפועל הוא יתקזז, בערך, עם ההטבות הללו, והסיוע לעסקים לפחות לא יקטן.

כל הסיוע הזה ניתן למרות שעדיין לא ברור כלל ועיקר אם הוא אכן משיג את מטרתו העיקרית. עדיין לא ברור אם הסיוע הזה מייצר מקומות עבודה, וכלל לא ברור כמה ממנו חוזר אחר כך לממשלה. מחקרים שנעשו בנושא בעבר הגיעו למסקנות סותרות: חלק מהמחקרים קבעו שהכסף שמוזרם לתעשייה חוזר למדינה ולחברה, ואילו מחקרים אחרים קבעו שהתעשיינים היו מגייסים את אותו מספר עובדים בדיוק גם אם לא היו מקבלים שקל אחד. המסקנה קשורה לזהות הגוף שהזמין את המחקר: מחקרים שביצעו ארגוני המעסיקים ומשרד התמ"ת קבעו שהסיוע עוזר, מחקרים שהזמינו גופים אחרים קבעו ההיפך.

"אנחנו סבורים שחלק מהסיוע הוא אפקטיבי וחלקו אינו כזה", אמר ל-ynet גורם בכיר באוצר, "הסיוע של המדען הראשי אפקטיבי, כי הוא מוענק לחברות עם פוטנציאל אדיר שנמצאות בשלב עבודה ראשוני. בפרוייקטים של המדען מועסקים עובדים ונעשות המצאות ופריצות דרך טכנולוגיות, כך שעצם קיומם מועיל גם אם החברות אינן מחזיקות מעמד. מרכז ההשקעות, לעומת זאת, מחלק מענקים לחברות שכבר עומדות על הרגליים, ועדיין לא קיבלנו הוכחה לכך שהסיוע שזה גורם להם להעסיק יותר עובדים. אם כבר לעזור למפעלים, היה עדיף שהכסף יושקע במסלול התעסוקה של מרכז ההשקעות. במסלול הזה הכסף מוזרם ישירות לעובדים, ולכן אנחנו יודעים בוודאות שהוא אינו מתבזבז".

"התעשיינים הם בכיינים גדולים"

"האם הסיוע אפקטיבי? תלוי למי אתה מסייע", אומר ד"ר ארז סיניבר, ראש החוג לכלכלה במסלול האקדמי, המכללה למינהל, "יש מפעלים שזה פשוט בזבוז כספי ציבור לשמור אותם פתוחים. המתפרות, לדוגמא, שהושקע בהן המון כסף - נסגרו בסוף. אין טעם לסייע למתפרות שמבוססות על עבודה זולה, והעבודה בסין ובאינדונזיה תמיד תהיה זולה עוד יותר. המדען הראשי, לעומת זאת, שמסייע לתעשיות מתקדמות, תורם למדינה כי אם החברות הללו לא יהיו תחרותיות הן לא יהיו כאן - והאנשים שעובדים בהן ילכו למקום אחר".

רוב התעשייה בישראל היא תעשייה מתקדמת שמבוססת על ידע. האם צריך לעזור לה? כשטבע או ישקר, לדוגמא, מרחיבות מפעל, צריך לסייע להן?

"ישקר וטבע הן חברות שמגלגלים רווחים אדירים. למה לעזור להן?"

הן מעסיקות המון עובדים. אתה לא חושב שאם הן ירוויחו פחות ולא יקבלו סיוע, הן עלולות לפטר עובדים, או לגייס פחות?

"ואם הן יקבלו סיוע, הן לא יפטרו עובדים? הרי המנהלים שלהן משתכרים הון עתק. אם הם יקבלו סיוע, הם יוסיפו אותו לעצמם לשכר, ולהיפך".

מה לגבי טאואר? זאת חברה יצרנית של תעשייה מתקדמת שסובלת מהפסדים. היית עוזר לה?

"כן. לטאואר צריך לעזור בתקופות קשות. היא באמת סובלת ממחסור בביקושים, ומעסיקה המון עובדים, וצריך לשמור עליה בשבילם".

חברות מקבלות סיוע לפי חוק ההשקעות, שבכלל לא מתייחס לשאלה אם הן רווחיות. אתה חושב שהחוג לקוי ושחוסר-רווחיות צריך להיות תנאי לסיוע?

"אני אומר שצריך להפעיל יותר שיקול דעת. אני בכלל לא בטוח שצריכים להיות קריטריונים קבועים. יכול להיות שצריך ועדה שחליט על סיוע אד-הוק, במקרה הצורך, ולא לקבוע מסלולים קבועים שייגרמו לאנשים לחשוב שמגיע להם. הקריטריונים מעודדים פיטורים, כי אתה לא יכול למנוע ממנהל לפטר עובדים או לקבוע קריטריון שאומר שלא מסייעים לחברה שמפטרת. אבל אם יחליטו בכל מקרה לגופו, מעסיקים שמחכים לסיוע יחשבו פעמיים לפני שהוא מפטר".

אם לא יהיו קריטריונים, זה לא יעודד שחיתות? זה לא יגדיל את ה'סחבקיה' בין הון ושלטון ויאפשר למי שיש לו קשרים לקבל יותר?

"וכיום אין סחבקיה בין הון ושלטון? וכשיש קריטריונים, השלטון לא עוקף אותם כדי לסייע ליקיריו? להיפך, ועדה ציבורית תהיה חשופה לא רק ללחצים של תעשיינים, שממילא קיימים, אלא גם ללחץ ציבורי. לחץ ציבורי מועיל. תראה, למשל, את המקרה של אדון לבייב. שר האוצר שטייניץ, נענה ללחץ וקיבל החלטה מוצדקת שלא לעזור לו".

לפי הרעיונות שלך, חברה בינלאומית כמו אינטל, שמספקת עבודה בפריפריה, לעולם לא תקבל סיוע.

"נכון. והיא גם לא צריכה לקבל. רוב העובדים באינטל הם לא מקריית-גת, ואלה שכן משם מועסקים בשכר מינימום. היה עדיף להשתמש בכסף לעזור להם ישירות ולא באמצעות הזרמת כסף לחברה זרה".

אפשר לסייע במקומות עבודה או בקצבאות. אתה מעדיף שיקבלו קצבאות וירגישו מושפלים?

"יש עוד דרך: הממשלה יכולה להקים שם מפעלים. למה, למשל, שבנק ישראל יחזיק משרדים בתל-אביב ולא בקריית-גת?".

יאמרו שאתה מציע רעיונות בולשביקיים.

"כל העולם בולשביקי עכשיו. תראה את תעשיית הרכב האמריקנית: היא בעצם הפכה לתעשייה ממשלתית. כל סיוע הוא בולשביקי וסיוע הוא דבר נחוץ. השאלה רק למי אתה מסייע ואם כלי הסיוע הם אפקטיביים. לא אם הוא עוזר למפעל, אלא אם העובדה שאתה מסייע למפעל מביאה יותר מקומות עבודה, ובאיזו עלות. הסיוע לאינטל הוא לא אפקטיבי".

והסיוע למפעלים שעוברים מקום, כמו טרה, למשל, הוא אפקטיבי?

"לדעתי כן. זה יביא עבודה לנגב".   

מה לגבי העדפה של תוצרת כחול-לבן במכרזים, ועידוד רכישת כחול-לבן?

"אלה כלים שדופקים את הצרכן. שירותים מתוצרת הארץ יעלו לו יותר. אם, למשל, מגבילים התפלת מים לטכנולוגיה ישראלית, מעלים את עלות הייצור והמים יהיו יקרים יותר". 

ומה עם הסיוע העקיף שבנק ישראל נותן ליצואנים ברכישת הדולרים?

"לא צריך להיות כלכלן גדול כדי להבין שזה לא יעיל. הגענו כברלעתודות מטבע חוץ של קרוב ל-60' מיליארד דולר, ועדיין הדולר מדשדש. הסינים מצליחים להצמיד את היואן לדולר, אבל הם שוק ענק, והם מחזיקים, למעשה, בבעלותם, את כל החובות של האמריקנים. אנחנו לא יכולים ללכת נגד כל השווקים. בנוסף, זאת הדפסת כסף שעלולה לגרום לאינפלציה. לדעתי, הסיוע נועד לסתום לתעשיינים את הפה, שידעו שעושים בשבילם משהו".

עושים משהו? כל הסיוע הישיר שהם מקבלים זה לא "לעשות משהו בשבילם"?

"בהחלט כן. הם פשוט בכיינים גדולים".  

"הסיוע הוא השקעה אסטרטגית"

המנכ"ל החדש של משרד התמ"ת, שרון קדמי, מנסה להשיב לביקורת על הסיוע שמעניק משרדו - שמאז שהתמנה הוגדל עוד יותר. "כשהמדינה מחליטה לסייע למישהו, היא יוצאת מתוך הנחה שהסיוע יחזור", אומר קדמי ל-ynet, "זה חוזר בצורת תוספת לתוצר במשק, מסים ומקומות עבודה".

אתם מסייעים גם למפעלים רווחיים, לא רק לכאלה שמפסידים. בשביל מה?

"אנחנו עושים השקעה אסטרטגית לזמן הארוך. אנחנו לא איזו קרן השקעות שמלווה כסף ונעלמת. אנחנו מסייעים לחברות שניתן להסתכל קדימה ולראות שיצליחו".

מצד שני, לפעמים אתם מסייעים לחברות שבסוף נכשלות ונסגרות. זה לא הימור על כספי המדינה?

"אין פה שום הימור. אנחנו עושים בחינה דקדקנית למצבה של כל חברה. נכון, לפעמים יש טעויות. אי אפשר להשקיע ולהצליח ב-100%. השאלה היא אם הכסף הזה בכללותו מועיל, והתשובה היא כן, ובגדול".

לאחרונה מחקתם חובות לתעשיינים שהיו חייבים לכם כסף. מדוע?

"אני קיבלתי מצב נתון שבו שעסקים חייבים לו כסף. בעיני זה בלתי נסבל, ורציתי לנקות את השולחן. אני רוצה לגבות כמה שיותר, אבל יודע שאי אפשר לגבות הכל. חלק מהעסקים הללו כבר לא קיימים 15 שנה ואין את מי לתבוע. הלכנו לקראתם כדי למקסם את הסיכוי שחלק מהכסף יחזור. נכון, כואב הלב לוותר על ריבית של 40 מיליון שקלים, אבל בזכות זה אני מכניס לקופת המדינה קרן של 40 מיליון".

באוצר טוענים שמסלול הסיוע במענקים לא אפקטיבי, כי אי אפשר לדעת כמה מהכסף מייצר מקומות עבודה. למה לא לבטל אותו ולהשאיר רק את מסלול התעסוקה?

"מסלול התעסוקה מסבסד תעסוקת עובדים בלבד. כשמקימים מפעל חדש, או מחלקה חדשה במפעל קיים, צריך להשקיע כסף גם בציוד. במסלול הסיוע במענקים עוזרים ליזם לקנות ברזלים ולבנות מכונות ובטונדות כדי שיהיה מפעל ויהיו מקומות עבודה".

יש לכם כלים שמוודאים שהכסף הולך לבטונדות ולא להגדלת שכר המנכ"ל?

"בוודאי. אנחנו בודקים כל שקל. בשביל זה יש למרכז ההשקעות ועדה מקצועית ובלתי-תלויה שמוודאת שהכל נעשה בהתאם לקריטריונים. זה לא שחזי צאיג (מנהל מרכז ההשקעות, ת.ג.) קם בבוקר ומחליט על דעת עצמו למי לתת את הכסף". 

הקריטריונים שלכם לא נוקשים מדי? האם אין מקרים שמפעלים שנזקקו לסיוע לא קיבלו אותו רק בגלל שלא עמדו בקריטריונים הפורמליים, ולהיפך?

"כשמדובר בכסף גדול - מרכז ההשקעות והמדען הראשי - חייבים להיות קפדניים ביותר וללכת לפי הספר. אם לא נלך לפי הספר, אתם תגידו שאנחנו מושחתים ומחלקים כסף בלי בקרה. אפשר להיות גמישים יותר בהלוואות והקרנות שאנחנו נותנים לעסקים קטנים. כשעסק קטן עלול לקרוס בגלל סיוע מזערי שמתעכב בהמתנה לאישור, זה בעייה. אבל לצערי, זה כסף שתלוי בערבויות מדינה, ואנחנו זקוקים לאישור של האוצר, שלא מוכן לתת שקל אחד שלא לפי הספר".

לאחרונה אישרתם סיוע בהעברת טרה מתל-אביב לנתיבות, למרות שלא מדובר בהקמת מפעל חדש, למרות שגיוס העובדים בדרום כרוך בפיטורים במרכז ולמרות שהמעסיק מרוויח הרבה ממכירת הקרקע. מדוע?

"כי זה כדאי לכולם. תל-אביב הצפופה מרוויחה נדל"ן יקר שמתפנה והפריפריה מרוויחה מקומות עבודה. לעובדים בתל-אביב יש אלטרנטיבות למכביר. בפריפריה, לעומת זאת, אם הם לא יעבדו שם הם עלולים לא לעבוד בכלל. ומפעל חדש במקום חדש בפריפריה מספק עבודה לא רק לעובדים אלא גם להמון ספקים מסביב. העתקת מפעל היא Win-win situation. בכלל, כל הסיוע שאנחנו נותנים הוא Win-win. אף אחד לא לגמריי מרוצה אבל כולם ירוויחו".