רפואה אלטרנטיבית - מועילה או עבודה בעיניים?

תגובת פלצבו חזקה מעל הממוצע. כוסות רוח (ויז'אל/פוטוס)

רקע

כוסות רוח הוא טיפול עתיק שהיה נהוג במקומות שונים בעולם – סין, וייטנאם, ארצות הבלקן, רוסיה, מקסיקו ואירן. בעיקרו של דבר, מחממים מעל להבה את האוויר שבתוך כוס זכוכית קטנה, ואז מצמידים את הכוס במהירות אל העור. כשהאוויר שבכוס מתקרר, נוצר ואקום שיוצר אפקט יניקה. זה נראה לעין כאשר העור והרקמה הרכה שמתחתיו נשאבים חלקית אל תוך הכוס. לפעמים פוצעים את העור לפני כן, ואז היניקה גורמת ליציאת דם מכלי הדם הקטנים של העור. צורה זו של כוסות רוח היתה פופולרית ביחד עם הקזת דם באירופה.

ברפואה הסינית המסורתית, אפשר להשתמש בכוסות רוח כאחת מכמה דרכים להמריץ את נקודות הדיקור. לפיכך, הפילוסופיה שמאחורי כוסות הרוח היא זו שעומדת מאחורי האקופונקטורה.

משתמשים בכוסות רוח לטיפול במגוון של תחלואים, כמו בעיות שרירים-שלד, אסתמה או אקזמה. יש מטפלים שאפילו טוענים שביכולתם לטפל בבעיות כמו עקרות, שפעת ואַנֶמיה. בדרך כלל משלבים את הטיפול עם שיטות טיפול אחרות. הטיפול הממשי נמשך 20 דקות, ובדרך כלל ממליצים על ביקורים חוזרים. מטפלים אלטרנטיביים שונים משתמשים בכוסות רוח, ובכללם נטורופתים, אקופונקטוריסטים וכירופרקטורים.

מה הן הראיות?

הניסוי המבוקר היחיד בכוסות רוח לא הוכיח את יעילותו של הטיפול הזה להפחתת כאב. אבל נראה שהתהליך של הצמדת הכוסות וההיבטים הנראים לעין (למשל, העור שנשאב לתוך הכוס כאילו "באורח פלא") יוצרים תגובת פלצבו חזקה מעל הממוצע.

כשהתהליך מתבצע כהלכה, אין סיכונים של ממש. מצד שני, פעולת היניקה יכולה להשאיר חבורות עגולות אופייניות, והן יחלפו רק אחרי כמה ימים. הוכחה פומבית מאוד לתופעה הזאת נראתה ב-2005, כשהשחקנית גווינת פַּלְטרוֹ (Paltrow) באה לבכורת סרט בניו יורק ולבשה שמלה חשופת גב שגילתה חבורות כהות על כתפיה. כמו כן, הקזת הדם באמצעות כוסות רוח עלולה לגרום לזיהום.

מסקנה

לכוסות רוח יש היסטוריה ארוכה, אבל אין שום ראיות להשפעתן החיובית על שום מצב רפואי. (הביטוי כמו כוסות רוח למת – שנשמע הרבה יותר משכנע ביידיש – נכון גם לגבי החי...).

רקע

הרפואה הקונוונציונלית היום משתמשת במגנטים בעלי שדות משתנים במכשירי דימוּת משוכללים ולזירוז האיחוי של שברים בעצמות. אבל הרפואה האלטרנטיבית נוטה להתמקד בשימוש במגנטים סטטיים, שיוצרים שדה מגנטי קבוע.

מגנטים סטטיים כאלה עוררו תמיד את התעניינותם של רופאים, אבל הפריחה הגדולה בתרפיית מגנטים התחילה באירופה במאה השמונה-עשרה. אומנם ככל שהרפואה התקדמה סר חינם של המגנטים הסטטיים, אבל מגנטים סטטיים למיניהם שוב נעשו פופולריים ברפואה האלטרנטיבית. לפי הפרסומים, השימוש בהם מועיל לתחלואים רבים, אבל בעיקר להקלת כאבים כרוניים. את המגנטים הסטטיים האלה לובשים כצמידים, חגורות, עטיפות לרגליים, מידרסים, טלאים וכו'. אפשר להשיג גם מזרנים וכיסויים למושבים עם מגנטים. הכוח המגנטי של האביזרים האלה נע בין 10 ל-1,000 גאוּס. אפשר לקנות מגנטים סטטיים במקומות רבים, ועל-פי-רוב לא יהיה שום מגע בין הצרכן/מטופל לבין מטפל כלשהו.

אפשר להבחין בהשפעות קלות של שדות מגנטיים, למשל, על תרביות של תאים. השאלה היא אם אפשר לתרגם את זה לתועלת תרפויטית.

מה הן הראיות?

רוב המחקר על מגנטים סטטיים – כלומר שדה מגנטי בעל עוצמה יציבה ולא תנודתית – קשור להקלת כאבים. חוקרים באוניברסיטת אקסטר ערכו לאחרונה מטא-אנליזה וכללו בה תשעה ניסויים אקראיים עם בקרת פלצבו. התוצאות אינן תומכות בשימוש במגנטים סטטיים להקלת כאבים. גם לא סביר שמגנטים סטטיים יגרמו לתופעות שלילית ישירות. לבעיות אחרות, כמו סימפטומים הקשורים במחזור או דליות ברגליים, הראיות אינן משכנעות.

לא סביר שמגנטים סטטיים יגרמו תופעות שליליות ישירות. אבל כיוון שבדרך כלל מדובר בטיפול-עצמי, יש סכנה שיהיה זה על חשבון אבחון רציני, ואיבוד זמן יקר לטיפול מוקדם במחלות רציניות.

מסקנות

המגנטים הסטטיים פופולריים, והשוק פורח, אבל חשוב לדעת שאין שום ראיות לכך שהם מביאים תועלת רפואית כלשהי, ובאמת אין כל סיבה שהם יעשו זאת. עוד מידע על טיפול במגנטים ראו בפרק 5.

סובלים ממחלת נפש? אל תנסו את זה בבית (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

מגוון של טכניקות שמכוונות את תשומת הלב של המטופל אל סמל או צליל או מחשבה כדי להשיג רמת מודעות גבוהה יותר.

רקע

רוב הדתות פיתחו טכניקות המובילות למצבי תודעה שונים. הטכניקות האלה כוללות חזרה על מַנְטְרָה או הקשבה לקצב הנשימה שלנו. ריטואלים כאלה יכולים להוביל להרפיה עמוקה ולניתוק מנטלי. אפשר לנצל את "תגובת ההרפיה" הזאת גם להפחתת מתחים, וזה עצמו מביא תועלת בריאותית כמו הורדת לחץ הדם או שליטה על כאבים. המדיטציה בדרך כלל נלמדת בסידרה של שיעורים, ואחר כך המטופלים שלמדו את הטכניקה נדרשים

לתרגל בבית על בסיס יומי.

בזמן המצב המדידטיבי משתנים כמה תפקודים פיזיולוגיים. לדוגמה, יש האטה בקצב הנשימה ופעימות הלב, גם פעילות המוח פוחתת. חסידי המדיטציה טוענים שאפשר לטפל כך בבעיות כמו חרדה, יתר לחץ דם, אסתמה ותלות בסמים.

לצורות מסוימות של מדיטציה (למשל, מדיטציה טרנסצנדנטלית) יש אסוציאציות דתיות חזקות והן יכולות להיות חלק ממערכות גדולות יותר של אמונות ופרקטיקות שאולי אינן לרוחם של המטופלים. לדוגמה, הינדואיזם היא הדת העתיקה ביותר שממליצה על מדיטציה כפרקטיקה רוחנית. "Mindfulness Meditation" היא גישה שפותחה במיוחד למטרות תרפויטיות ואינה מעוררת בעיות כאלה.

מה הן הראיות?

המחקרים על מדיטציה נדירים ולעיתים קרובות יש בהם ליקויים רציניים. הערכות עצמאיות בלתי תלויות באמת הן נדירות. ואף-על-פי-כן, נראה סביר שהמדיטציה מציעה רבות מהתועלות הקשורות בהרפיה. לפי כמה תרפיות אלטרנטיביות יכולה להיות למדיטציה השפעה ישירה על מחלות רציניות כמו סרטן, אבל אין ראיות שתומכות בטענות כאלה.

יש כמה דיווחים שמדיטציה יכולה להחריף מחלות נפש, ולכן מוטב שמטופלים עם בעיות כאלה לא יעסקו במדיטציה.

מסקנה

מדיטציה יכולה להרגיע ולהגביר את ההרגשה הגופנית והנפשית הטובה. בדרך זו היא יכולה להועיל לאנשים רבים. בהעדר בעיות נפשיות, נראה שזו צורת טיפול בטוחה.

במחלות חמורות, לא לוותר על הקונבצניונאלי (צילום: index open)

רקע

תחילתה של התנועה הזאת באירופה של המאה השמונה-עשרה. אנשים כמו הכומר סבסטיאן נַייפּ (Kneipp) הטיפו לדרך של ריפוי מחלות באמצעים שמעניק לנו הטבע. הנטורופתים משוכנעים בכוח הריפוי של הטבע עצמו (vis medicatrix naturae), שהוא מתנה שכל האורגניזמים החיים התברכו בה. לדעתם, בריאות רעועה היא תוצאה של אי-התחשבות בכללים הפשוטים של אורח חיים בריא. לכן דגש רב ניתן לדיאטה טובה, לפעילות גופנית סדירה, לשינה מספקת וכו'. מרגע שמופיעה מחלה, הנטורופתים משתמשים בצמחים, ריפוי במים, עיסוי, חום, קור ואמצעים טבעיים אחרים כדי לרפא אותה.

הביקור אצל נטורופת אינה שונה במהותו מביקור אצל רופא קונוונציונלי, מבחינה זו שהאבחון ייעשה אחרי שמיעת ההיסטוריה של המטופל ובדיקה גופנית שלו. ההבדל העיקרי יהיה בטבעם של המירשמים. נטורופתים אינם רושמים תרופות סינתטיות. הטיפול שלהם מורכב בדרך כלל מן הטיפולים שהוזכרו לעיל בצירוף עצות לאורח חיים. נטורופתים נוטים לטפל במחלות כרוניות שפירות כמו דלקת מיפרקים, אלרגיות וכאבי ראש.

מה הן הראיות?

אף-על-פי שניתן לבחון את היעילות של כל הגישה הנטורופתית, ניסויים כאלה עדיין לא נעשו. אבל חלק גדול מן הגישה הנטורופתית הגיוני בהחלט (למשל, תפריט בריא, תרגול גופני קבוע). כמו כן, לתרופות צמחיות מסוימות יש ערך מוכח (ראו פרק 5).

מצד שני, הנטורופתיה אינה נטולת סיכונים, בפרט אם היא מעכבת חולה במחלה חמורה שחייב לקבל טיפול קונוונציונלי דחוף. ואומנם, נטורופתים רבים מתנגדים לרפואה הקונוונציונלית ומייעצים למטופלים שלהם בהתאם – למשל, רבים אינם מצדדים בחיסונים. כמו כן, חלק מהטיפולים הנטורופתיים, כמו תרופות צמחיות מסוימות, יכולים להיות מסוכנים.

מסקנה

המלצות רבות של הנטורופתים הנוגעות לאורח החיים הן בעלות ערך, אבל אי-אפשר לתת חוות דעת כללית על המגוון הרחב של הטיפולים הנטורופתיים. צריך לשפוט בביקורתיות כל טיפול נטורופתי על-פי סגולותיו, וקרוב לוודאי שהוא מוזכר במקום אחר בנספח הזה. בכל פעם שמדובר במחלה רצינית, אין לראות בנטורופתיה אלטרנטיבה לרפואה הקונוונציונלית.

מועיל לחלק מבעיות השרירים והשלד (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

מניפולציה של הרקמות הקרובות למשטח הגוף (כמו שרירים וגידים) באמצעות לחץ, משיכה ותנודות.

רקע

ימיו של העיסוי כימי הרפואה עצמה. ואכן, יש כנראה רפלקס אנושי לשפשף את המקום הכואב. היום קיימות וריאציות רבות, כמו עיסוי "שוודי" קלאסי המתמקד במבנים השריריים, והוא פופולרי בכל אירופה. צורות אחרות של עיסוי כוללות:

• טכניקת בוֹוֶן (Bowen): עיסוי עדין של הרקמות הרכות המשפיע על מערכת העצבים.
  
• ניקוז לימְפָתי: עיסוי לאורך ערוצי הלימפה כדי להגביר את זרימת הלימפה.
  
• עיסוי מארמה (Marma): עיסוי הודי מסורתי.
  
• שחרור רצועות שרירים: טכניקה להפחתת המתח ברצועות השרירים ורקמות הקישור.
  
• עיסוי מרגיע: טכניקות שטחיות עדינות.
  
• רוֹלְפִינג: עיסוי חזק שבו המטפל מפעיל לחץ בכל גופו.
  
• עיסוי ספורטיבי: טכניקות שריריות מותאמות לצרכים של ספורטאים.
  

אומנם טכניקות עיסוי רבות מבוססות על הבנה אנטומית הגיונית, אבל יש כאלה המבוססות על פילוסופיות לא סבירות ולא מוכחות. העיסויים היותר אקזוטיים האלה כוללים שְׁיאצוּ, תרפיה קְרַנְיוֹ-סַקְרָלית ורפלקסולוגיה (שכולם נידונים לחוד בנספח הזה), וכן עיסוי קוטבי (איזון אנרגיות חיוביות ושליליות), עיסוי נקודות-גירוי (לחיצה על נקודות-גירוי במטרה להפחית כאב מקומי או להשפיע על תפקודם של איברים רחוקים) ואָקוּפְּרֶסורה (לחיצות, במקום לישה, על נקודות אקופונקטורה).

העיסוי ניתן מידי מטפלים מומחים לעיסוי, פיזיותרפיסטים, אחיות, מטפלים אלטרנטיביים מכל הסוגים, ובעלי מקצוע אחרים בתחום הבריאות. הם חותרים לטפל גם בבעיות גופניות (כמו כאבי שרירים-שלד) וגם במצבים פסיכולוגיים (כמו חרדה ודיכאון).

מה הן הראיות?

ישנן ראיות מעודדות ולפיהן העיסוי מועיל לחלק מבעיות השרירים והשלד, בעיקר לכאבי גב, חרדה ודיכאון, ולעצירות. הוא פועל, כנראה, על ידי הגברת זרימת הדם המקומית ושחרור אֶנְדוֹרְפינים במוח. ההשפעות השליליות נדירות.

רקע

משה פלדנקרייז (Feldenkrais – 1984-1904) היה פיזיקאי ומהנדס חשמל ישראלי שסבל מאוד מכאב כרוני בברך. שום טיפול שניסה לא עזר, ולכן החליט לפתח רפואה משלו.

שיטת פלדנקרייז מבוססת על האמונה שהגוף והנפש יוצרים שלמות בסיסית. המייסד הכריז: "אני מאמין שאחדות הגוף והנפש היא מציאות אובייקטיבית. לא מדובר סתם בשני חלקים, שאיכשהו קשורים זה בזה, אלא בשלמות בלתי נפרדת כל עוד היא מתפקדת." פלדנקרייז פירסם ב-1949 את ספרו, ובו התווה את הפילוסופיה שלו: הגוף והתנהגות בוגרת: מחקר על אודות חרדה, מין, כוח המשיכה ולמידה (הספר ראה אור בעברית בתרגומו מאנגלית של יוחנן שחר, בהוצאת מכון פלדנקרייז, 1994).

התרפיה מתבצעת בשני צעדים: בזמן "האינטגרציה התפקודית", המטפל משתמש במגע כדי להדגים למטופל טכניקות שמשפרות את הנשימה ואת תנועת הגוף. בשלב ה"מודעות באמצעות תנועה", המטפל מלמד את המטופל לתקן את תנועותיו המשובשות כביכול.

המטרה היא לשפר את התפקודים היומיומיים. על-פי פלדנקרייז, ההתנהגות אינה טבועה מלידה, אלא רק נרכשת. התנהגות משובשת, לדעתו, היא "מסילה שלתוכה האדם שוקע ולעולם לא יֵצא ממנה אלא אם כן כוח פיזי כלשהו יאלץ אותו לעשות זאת." הטיפול שלו, הוא היה משוכנע, נותן את הכוח הזה.

הטיפול מורכב מסידרה של מפגשים שבדרך כלל מתבצעים בקבוצות קטנות. לאחר שהשיעורים נלמדים, המטופל צריך לתרגל שוב ושוב בבית. הבעיות המטופלות כוללות בעיות שרירים-שלד, טרשת נפוצה, ובעיות פסיכוסומטיות.

מה הן הראיות?

רק כחצי תריסר ניסויים קליניים קפדניים נערכו עד כה. התוצאות רחוקות מאחדות דעות. חלק מהתוצאות – אבל לא כולן – מצביעות על כך ששיטת פלדנקרייז מועילה לחולים בטרשת נפוצה. אשר למחלות אחרות, הראיות פחות משכנעות. אין שום סיכונים רציניים שאפשר להעלות על הדעת.

מסקנה

שיטת פלדנקרייז עדיין לא נחקרה היטב, וכרגע אין ראיות משכנעות ליעילותה בטיפול במחלה כלשהי.

העיצוב מעצים זרימה? (צילום: ablestock)

רקע

הרפואה הסינית מניחה שבריאותנו נשלטת בידי זרימה של אנרגיה (צ'י) והאיזון של הין והיאנג בגוף, אבל את המונחים האלה אפשר להחיל גם על החפצים שמקיפים אותנו. מומחי פנג שוּאי מייעצים היכן למקם רהיטים וחפצים במשרד או בבית. הם יכולים, למשל, להציב פרגוד בזווית מסוימת כדי לוודא שהאנרגיה תנוע בכיוון הנכון, ולייעץ ללקוחות להציב את המיטות כך שיוכלו ליהנות מהאנרגיה הנכונה בזמן שהם ישנים.

התיאוריה שמאחורי הפנג שוּאי אינה מתקבלת על הדעת מבחינה ביולוגית, מפני שעיקריה הבסיסיים מנוגדים להיגיון של המדע המודרני. את התועלת שחלק מהאנשים מדווחים עליה אחרי שהם נוהגים לפי עצת היועצים אפשר להסביר כמשאלת לב, ואין לה שום בסיס פיזיולוגי, וקרוב לוודאי שהיא לא תאריך ימים.

יועצי הפנג שוּאי בדרך כלל אינם מתיימרים לרפא מחלות, אבל הם אומרים שעבודתם יכולה לשפר את תחושת הבריאות הכללית ולמנוע חולי. יותר ויותר קורה שיועצי פנג שוּאי נותנים עצות בענייני בריאות וההשפעות של שדות אלקטרו-מגנטיים בבית, אף-על-פי שאין שום ראיות לכך ששדות כאלה מזיקים. היועצים האלה בדרך כלל גובים סכומי כסף נכבדים תמורת שירותיהם.

מה הן הראיות?

לא יהיה קשה לבחון כמה מהטענות האלה, אבל עדיין לא נערכו שום מחקרים רציניים. אבל, מבחנים לא רשמיים שהשוו בין חווֹת דעת שונות של מומחי פנג שוּאי גילו סתירות משמעותיות בפרשנות שלהם לזרימת האנרגיה בחלל נתון כלשהו, מה שמראה שעצותיהם מבוססות על פרי הדמיון הסובייקטיבי.

לכן, כל מה שנוכל לומר הוא שאין שום ראיות המוכיחות שפנג שוּאי עושה משהו חוץ מלהעשיר את אלה שמקדמים אותו.

מסקנה

פנג שוּאי אינו מבוסס על שום מושגים מתקבלים על הדעת מבחינה ביולוגית, ואין שום ראיות שמוכיחות שזה עובד. קרוב לוודאי שמעצב פנים מוכשר יכול לתת עצות טובות לא פחות, אם לא יותר

רקע

הרעיון פותח בידי אדוארד בָּך (Bach), שעבד כמיקרוביולוג בבית החולים ההומאופתי המלכותי בלונדון בתחילת המאה העשרים. בהשראת עקרונות ההומאופתיה, בך זיהה שלושים ושמונה תמציות פרחים, שכל אחת מהן תואמת הפרעה רגשית: דיכאון, פחד, בדידות, רגישות יתר, וכו'. מתן התרופה הנכונה, לדעתו, ירפא את ההפרעה הרגשית, וכתוצאה מכך גם את החולי הפיזי או הפסיכולוגי. לדוגמה, הערער משמש לטיפול באנשים שמרוכזים בעצמם, והיערה היא תרופה למי ש"חי בעבר". הוורד אמור לעזור במקרים של אדישות, ואילו הוֶורבֶּנָה מטפלת בבעיה ההפוכה של התלהבות יתר.

תמציות הפרחים ("תמציות בּך" הוא שם המותג) מופקות על ידי שְׁריית פרחים טריים במי מעיין. אחר כך מוסיפים בְּרנדי כדי להכין את התרופות, שבדומה לתרופות ההומאופתיות בדרך כלל מדוללות כל כך עד שלא ניתן להעלות על הדעת שום פעולה פרמקולוגית. כמו כן, שתי האסכולות טוענות שהן פועלות באמצעות העברת "אנרגיה" מסוג כלשהו. אלא שההומאופתים מתעקשים שתמציות הפרחים שונות באופן יסודי: הניעור אינו חלק מתהליך הכנת תרופות הפרחים, והם גם אינם פועלים לפי העיקרון "דומה מרפא דומה".

אפשר לקנות את ה"תמציות" בלי מירשם, אבל החסידים טוענים שמוטב להיוועץ במטפל שעבר הכשרה. המטפל יזהה את חוסר האיזון הרגשי הנסתר של המטופל, ויקבע על-פי זה את התרופה המתאימה. לעיתים קרובות הם ממליצים על תרופות הפרחים גם לאנשים בריאים כדי למנוע חולי.

מה הן הראיות?

נעשו כמה ניסויים קפדניים בתמציות פרחים. אף אחד מהם אינו מוכיח שהגישה הזאת יעילה מעֵבר לפלצבו בריפוי או הקלה של סימפטומים. כיוון שכל התרופות מדוללות במידה רבה מאוד, לא סביר שיהיו השפעות שליליות.

מסקנה

תרופות פרחים מבוססות על תפיסות שעומדות בסתירה לידע הרפואי. הנתונים שהתקבלו מניסויים אינם מוכיחים השפעה מעבר לתגובת פלצבו. לפיכך תרופות פרחים הן בזבוז כסף.

ראיות לאנרגיה אוניברסלית - יש? (צילום: index open)

רקע

הילרים בשיטת רייקי מאמינים בקיומה של אנרגיה אוניברסלית שהם יכולים לנצלה כדי לרפא בני-אדם, בעלי חיים וצמחים. האנרגיה האוניברסלית הזאת זורמת דרך כפות ידיו של ההילר כשהוא מניח אותן על המטופל או בקירבתו. זה אמור להעצים את פוטנציאל הריפוי העצמי של המטופל.

שיטת רייקי פופולרית גם מעבר ליפן, שבה היא פותחה בתחילת המאה העשרים בידי מיקאו אוּסוּי (Usui) בזמן של צום ומדיטציה על הר קוּרָמָה. משתמשים בה לטיפול בבעיות רפואיות, לשיפור איכות החיים, או למניעת מחלות.

הרעיונות של שיטת רייקי מנוגדים לחוקי הטבע כפי שאנו מבינים אותם. הגישה לפיכך חסרה סבירות ביולוגית.

הפגישה הטיפולית נערכת בדרך כלל כשהמטופל שוכב לבוש על מיטת עיסוי. ההילר נוגע או לא נוגע במטופל בזמן שהוא מעביר לו אנרגיה מרפאת. פגישה יכולה להימשך כשעה, ורוב המטופלים חוֹוים אותה כמרגיעה מאוד.

מה הן הראיות?

יש כמה ניסויים קליניים הקשורים ברייקי, ומחלק מן התוצאות עולה שהגישה מיטיבה עם מגוון של בעיות רפואיות. אבל רוב המחקר הזה לקוי באופן חמור. למשל, רבים מן המחקרים הלא-אמינים האלה משווים בין מטופלים שבחרו לקבל רייקי לאחרים שלא קיבלו שום טיפול. כל תוצאה חיובית בניסוי כזה תהיה כנראה בגלל אפקט פלצבו, או בגלל תשומת הלב שהמטופלים האלה מקבלים, ולא בהכרח בגלל הטיפול עצמו. אנליזה ביקורתית של הראיות הקיימות לא הצליחה לפיכך להוכיח שהרייקי יעיל.

יש כמובן סכנה שישתמשו בשיטת רייקי למחלות רציניות במקום בטיפולים יעילים, בפרט מפני שמטפלי רייקי טוענים שביכולתם לעזור לחולים מכל סוג. אבל אין שום סיכונים רציניים בגישה עצמה.

מסקנה

שיטת רייקי היא צורה פופולרית של הילינג רוחני, אבל אין לה כל אחיזה מדעית. הראיות שהתקבלו מניסויים לא הצליחו להוכיח שהשיטה משפיעה על מחלה כלשהי.

מסקנות מעורבות. דיקור (צילום: index open)

רקע

על-פי הרפואה הסינית המסורתית, כל חולי נחשב לחוסר איזון או לחסימה של אנרגיה, ואילו בריאות אופטימלית היא מצב של איזון מושלם, כמו שמסמלת תמונת הין-יאנג. מטרתו של כל טיפול צריכה להיות לפני הכל השבת האיזון או מניעה של כל הפרת איזון. לשם כך, הרפואה הסינית המסורתית מציעה מגוון של טיפולים, ובכללם תערובות צמחים, אקופונקטורה, כוסות רוח, עיסוי ודיאטה, שבכולם עסקנו ביתר פירוט במקומות אחרים בספר. הרפואה הסינית המסורתית אמורה לטפל בכל הבעיות הרפואיות.

הביקור אצל מטפל על-פי הרפואה הסינית המסורתית יכלול טכניקות אבחון, כמו אבחונים על-פי הלשון והדופק. אומנם הטכניקות האלה הן גם חלק מן הרפואה הקונוונציונלית, אבל המטפלים בשיטה הסינית טוענים טענות חסרות היגיון על כוחם האבחוני. הטיפול יותאם לכל מטופל באופן אישי. מפגש אחד יארך בדרך כלל בין 30 ל-60 דקות, והטיפול יכול להיות לטווח ארוך, אם לא לכל החיים.

מה הן הראיות?

מערכת הרפואה הסינית המסורתית מורכבת מאוד ולא קל להעריך אותה. לכן יסודותיה השונים נבדקים בדרך כלל בנפרד (כמו שעשינו עם אקופונקטורה בפרק 2). רפואת הצמחים הסינית מכילה בדרך כלל צמחים רבים הניתנים על-פי צרכיו הספציפיים של כל מטופל. הגישה הזאת נבדקה בזמן האחרון אצל חולי סרטן, והתגלתה כלא יותר טובה מפלצבו במה שנוגע להקלת הסימפטומים. במחקר קפדני אחר, רפואת הצמחים הסינית נבדקה על מטופלים שסבלו מתסמונת המעי הרגיז, מול מירשם צמחי סטנדרטי ומול פלצבו. מן התוצאות עולה שטיפול אינדיבידואלי טוב יותר מפלצבו במה שנוגע לשליטה בסימפטומים, אבל לא יותר טוב מרפואת צמחים סטנדרטית (ופשוטה יותר).

לכמה צמחים אינדיבידואליים שנעשה בהם שימוש ברפואה הסינית המסורתית (כמו, ליקוריץ, ג'ינג'ר, ג'ינקגו) יש בלי ספק השפעות פרקמקולוגיות. חלקם אפילו סיפקו את הבסיס לתרופות מודרניות. מצד שני, חלק מן התרופות הצמחיות הסיניות רעילות כמו הספלול (אָרִיסְטוֹלוֹכיה), ואחרות עלולות להפריע לתרופות מירשם. תכשירים "צמחיים" סיניים עלולים להכיל גם מרכיבים לא-צמחיים (למשל בעלי חיים מזנים נכחדים) זיהומים (למשל, מתכות כבדות) או מהילות (למשל סטרואידים).

מסקנה

הרפואה הסינית המסורתית קשה להערכה. חלק ממרכיביה עשויים להיות יעילים למצבים מסוימים, ואילו אחרים (למשל, כוסות רוח) לא יציעו כנראה תועלת כלשהי מעבר לפלצבו. בהיבטים רבים של הרפואה הסינית המסורתית יש פוטנציאל של נזק.