החוויה היהודית שלי
"כשאבי לקח אותי לבית כנסת ביום כיפור נתקלתי בהמון מיוזע וצפוף ושיעמום מחץ ומסופגניות ומצות יש לי רק כאב בטן. בערב סוכות התמונה משתנה לגמרי". מישל דור עם חוויה יהודית-משפחתית. ויש בונוס: מדריך וידאו לבניית סוכה בשבע דקות
לנו החילונים, רוב החגים הם או "תיק" או הזדמנות לנצל כמה ימי חופש מהעבודה. עבור רבים אין בחגים הללו הרבה מעבר לכאבי בטן מהמצות, התרוצצות עם תחפושות, זלילת סופגניות, שבוע הכנה של כל הכלים הדו גלגליים, שתילת כמה עציצים בגן ו...זהו. כשאבי זכרונו לברכה לקח אותי בתור ילד לבית הכנסת ביום כיפור נתקלתי בהמון מיוזע וצפוף, ושיעמום מחץ שהפגתי עם חברי מחוץ לכותלי בית הכנסת. גם ביום הכיפורים האחרון כשאני מבלה את רובו בבית הכנסת, ראיתי את עמיתיי מנסים נואשות להשאיר את הילדים לצידם אולם ללא הועיל – ומכאן המסקנה העצובה היא שאין כמעט חג יהודי שמגבש בין אב לבנו, למעט תתפלאו לשמוע – חג הסוכות.
גיבוש התא המשפחתי החילוני בכל הקשור ליהדות בא לידי ביטוי בעלייה לתורה בבית הכנסת, בבר המצווה, אולי באיזו נסיעה קטנה לכותל, הדלקה חפוזה של נרות חנוכה כשכבר בתחילת השיר הראשון הם נפוצים לכל עבר, ואולי אם יש מזל עושים בימי שישי קידוש קצרצר כשהכיפה על הראש נראית ממש מצחיק. לדעתי, חג הסוכות טומן בחובו משהו שאולי נראה זניח – אבל שורד שבוע שלם, כשמה שהכי חשוב הוא שמה ששורד שבוע שלם נבנה באהבה ושמחה יחדיו – הסוכה.
במשפחה הרמת שרונית שלי הלכנו בתחילה על הכי פשוט – "סוכת אינסטנט", כשכולנו יחדיו מקימים בחצר ומכניסים לתוכו את שולחן הפלסטיק המיתולוגי וכמה כיסאות, אבל אין לך מראה משובב מאשתך העוזרת לך למתוח את הבד, בתך תולה את הקישוטים, והבנים המתמודדים עם הסכך. לאחר שהסוכה עומדת בגאווה ובגאון – אצלי לפחות היא אומרת לכל: "כאן חוגגים את החג ויושבים בי שבוע ימים, ואני חלק מהבית הזה".
יבואו הציניקנים ויגידו שהסוכה לא כשרה למהדרין, שהנה ההוא עשה סוכה במרפסת דירתו וגג השכן ממעל פוסל אותה. זה שם מתכת למעלה, וההוא טעה בפתח, ואני אומר – אין זה משנה כלל – ממעט המצוות שאנו "הכופרים" מקיימים – הסוכה צצה לה שנה אחרי שנה בריטואל קבוע, ועצם זה שאנו מבלים בה ואפילו מעט - ממלא את ליבי בגאווה.
אני מאמין באמונה שלמה בבורא עולם, אני משתדל מאוד להניח תפילין כל בוקר, ואמונתי היא שאם מצאת לך איזו מצווה, לך על זה - גם אם אתה חוטא בכל מה שמסביב, ממש כמו רבים מעירי שראיתי מגיעים מתנשפים לתפילת הנעילה ביום כיפור – אבל חשים בטוב עם העובדה שצמו, ואני אומר – היכן עוד יש מקום שבו בתשלום אחד אתה מכפר על 364 ימי חטא....
השלב הבא בכל הקשור למצוות בניית הסוכה היה לנסוע אל גיסי שי נפתלי במושב גן חיים. אם אני חילוני גמור, אזי הוא נמצא על קצה הסקלה, וחוץ מקדיש על אביו בר כוכבא ז"ל, לא אמר האיש פסוק של קדושה מימיו. ולמה אני מספר לכם עליו? כי החלטנו יחד לבנות סוכה מכלום, מהבסיס של הבסיס – ואם תצפו בוידאו המצורף לכתבה – תגלו שני אנשים שהדת מהם והלאה, עושים מעשה שיש בו קדושה, ואת התחושה שלי לאורך כל שלבי הבנייה לא ניתן להסביר, החיבוק ההדדי שלנו לפני הכניסה לפאר היצירה היה שווה את הכל.
בשורה התחתונה, אני מאמין מעומקי ליבי שהדת שלנו צופנת בחובה עושר עין סופי של אפשרויות עשייה. זה הלך ללמוד קבלה, ההוא הולך לשיעורי תורה, זה מניח תפילין, אחר שומר כשרות, והאחרון לא נוסע בשבת. בניית הסוכה מבחינתי כל שנה מחדש היא חוויה ייחודית, פשוטה מאוד, אך עם כל זאת קושרת אותי אל הדת ממש כפי שאני קושר את בד הסוכה לעמודיה.
