ביהמ"ש לביטוח לאומי: לא גובים חוב פעמיים
המוסד לביטוח לאומי טען שאישה חייבת 3,583 שקל אבל פס"ד של בית-הדין לעבודה קבע שהיא חייבת רק 27 שקל. זה לא מנע מביטוח לאומי לדרוש ממנה להחזיר את הסכום הקודם
בנה של א' לוקה בשיתוק מוחין, והיא מטפלת בו. א' עצמה מקבלת מהמוסד לביטוח לאומי גמלת הבטחת הכנסה, ולפיכך, על פי חוק, אם יש ברשותה מכונית אין לה זכות לקבל גמלה זו. אולם, בתקופות מסוימות, עקב מצבו הבריאותי של בנה, הביטוח הלאומי אישר לה להשתמש ברכב בלי שהדבר יפגע בגמלתה.
לימים התגלעה מחלוקת בינה לבין המוסד לביטוח לאומי ביחס לחוב שלכאורה היה לה כלפיו, והעניין הגיע לבית הדין לעבודה. המוסד טען שהיא חייבת 3,583 שקל שעליה להחזיר מפני שבתקופה מסוימת - שבה לא אושר לה שימוש ברכב לצרכים רפואיים של בנה - היא השתמשה ברכב וגם קיבלה גמלת הבטחת הכנסה, דבר שכאמור החוק אינו מאפשר. א' טענה כי הסכום שגוי.
בעקבות זאת הגיש המוסד לביטוח לאומי מסמכים שונים לבית הדין, ובאחד מהם צוין: "לאחר בדיקה עם המשרד הראשי התברר כי... יתרת החוב בגין תשלום הגימלה... הינה רק בסך 27 שקל". מסמך נוסף, מפורט מעט יותר, תמך גם הוא בחישוב זה.
לאור זאת הודיעה א' כי היא מסכימה שיינתן תוקף של פסק דין לחישוב הזה, וכך עשה בית הדין. אולם, להפתעתה של א', אחרי מתן פסק הדין חזר מוסד לביטוח לאומי ודרש ממנה להחזיר חוב, שלטענתו היא חייבת בדיוק עבור התקופה שלגביה כבר נתן בית הדין את פסק דינו. בעקבות זאת נאלצה א' לפנות שוב לבית הדין לעבודה.
בא כוחה, עו"ד אדי ווסר, טען שהיות שעל פסק הדין הקודם לא הוגש ערעור - הוא סופי, והמוסד לביטוח לאומי אינו יכול לפעול בניגוד לו ולדרוש ממנה עוד כספים. המוסד לביטוח לאומי התגונן בטענה, שבהודעה שמסר בהליך הקודם לבית הדין נפלה טעות, בשל כשל מסוים במערכת המיחשוב שלו, הגורם למצגים מוטעים בנוגע ליתרות החוב של המבוטחים.
"הביטוח הלאומי פעל ברשלנות ובחוסר אחריות"
שופט בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע, אילן סופר, לא קנה את הטענה הזאת. "חזקה על הנתבע (המוסד לביטוח לאומי - י"א) כי ידע כיצד מתנהלת מערכת המיחשוב שלו", כתב, "וכי ידע על האפשרות שנתונים המתקבלים במועד מסוים אינם משקפים את המציאות נאמנה בשל כשל מיחשובי. אפשרות זו לא הועלתה על ידי הנתבע, ולו ברמיזה. הודעתו של הנתבע בהליך הקודם לא היתה מסויגת באופן כלשהו, כללי או פרטני, והאמור בה יצר מצג כי כל חובה של התובעת בגין התקופה שבמחלוקת הוא 27 שקל".
מכאן עבר השופט סופר לדון בזכותם של המבוטחים להסתמך על מידע שמוסר מוסד מסוג זה. דבריו מדברים בעד עצמם:
"עסקינן במבוטחת קשת יום המטפלת בבנה המוגבל. התובעת הבינה כי החוב לנתבע הוסדר ונסגר בהליך האחרון שניהלה, ובצדק. גבייה מחודשת של חוב הסותר את הודעת הנתבע בהליך הקודם אינה יכולה לעמוד בתנאי המינהל התקין.
"היינו מוצאים לנכון לבטל החלטה מוטעית של המדינה, ובכלל זה של המוסד לביטוח לאומי, לולא היינו סבורים כי המוסד לביטוח לאומי יכול היה בשקידה ראויה וסבירה למנוע את הטעות, במועד שבו מסר את הנתונים הכספיים המוטעים. הנתבע פעל ברשלנות ובחוסר אחריות, כאשר הודיע על גובה חוב מסוים לנקודת זמן, ואחר כך גילה שחוב זה אינו החוב העדכני. בעניין זה נוסיף ונדגיש כי אין מדובר בסמיכות זמנים העשויה להביא לטעויות מסוג זה, שכן, מדובר בנתונים שהוצגו בהליך המשפטי שהתנהל בשנת 2008, לגבי חוב משנת 2005 (ההדגשה שלי - י"א). בידי הנתבע עמד זמן רב לבירור גובה החוב לאשורו.
"במובן זה יש חשיבות כי האזרח כמו גם בית המשפט יבינו וידעו כי למצגים של הרשות יש תוקף מחייב. במיוחד כאשר מדובר במצג אשר ניתן להניח כי נבדק ונבחן בטרם יצא לאוויר העולם. מצג שנמסר על יד צד במסגרת הליך משפטי אינו נמסר כלאחר יד, ובמיוחד כאשר ניתן להבין כי הוא נבדק שוב ושוב ושוב".
לאור זאת קיבל השופט את תביעתה של א', והורה למוסד לביטוח לאומי להחזיר לה כל סכום שגבה ממנה אחרי פסק הדין הקודם, שבו נקבע כי החוב עומד על 27 ש"ח בלבד.
הכותבת היא עורכת דין המתמחה בנושאי צרכנות
לפנייה לכתב/ת 
