נשיא הטכניון: "רוח רעה מטילה צל על האקדמיה"
הנובל התשיעי בכיס, אבל בכל מה שקשור למחקר מדעי - ישראל נרדמה בשמירה. וכשמומחה עולמי לשינה אומר את זה, כדאי להקשיב. "אני חרד לגורל ההשכלה הגבוהה", מזהיר פרופ' פרץ לביא בראיון ראשון בתפקיד. האיש שעמד בין היתר מאחורי שעון הקיץ, הגל השקט וביטול שעת האפס, שם את האצבע על שורש הבעיה: "הממסד אינו מכיר בתרומת האוניברסיטאות למדינה"
"אני ער לכך שתפקיד נשיא הטכניון בימים אלו איננו קל כלל ועיקר, שכן רוח רעה מהלכת בארצנו ומטילה צל כבד על המוסדות להשכלה גבוהה. ישנו פער בלתי מובן בין התרומה של המוסדות להשכלה גבוהה ככלל, והטכניון בפרט, לחוסנה הכלכלי, הביטחוני והחברתי של המדינה, לבין מעמד האוניברסיטאות בציבור הרחב ובקרב קובעי המדיניות במדינת ישראל".
במילים קשות אלה בוחר פרופ' פרץ לביא, הנשיא החדש של הטכניון, לפתוח את הראיון הראשון שלו בתפקידו החדש. פרופ' לביא הוא מומחה עולמי לתחום השינה, אבל הראיון עמו לובש עד מהרה דווקא צורה של קריאת התעוררות - ההשכלה הגבוהה במשבר, התקציבים מדולדלים והמוחות ממשיכים לברוח. אם לא נעשה משהו בנדון, הוא גורס, גורל המערכת כולה בסכנה.
גם לזכייתה של פרופ' עדה יונת בפרס נובל לכימיה השבוע, הוא מתייחס בנימה חמוצה משהו: "הישגה העצום, כמו גם פרס פרס נובל בכימיה שקיבלו בשנת 2004 הפרופסורים אברהם הרשקו ואהרון צ'חנובר מהפקולטה לרפואה על שם רפפורט בטכניון, אף מתעצמים לנוכח העובדה שהתמיכה
הממשלתית הישראלית במחקר בסיסי בכל האוניברסיטאות בארץ - לא עולה על תקציבה של אוניברסיטה קטנה אחת במערב התיכון בארה"ב".
וכאילו כדי לתמוך בדבריו - התפרסמו אמש נתוני דירוג האוניברסיטאות השנתיים של ה"טיימס", המצביעים על הידרדרות נוספת בדירוג האוניברסיטאות הישראליות, שלראשונה נדחקו כולן מחוץ ל-100 הראשונות בעולם. הטכניון הידרדר ב-23 מקומות - מהמקום ה-109 למקום ה-132.
"על איזה מגדל שן מדברים?"
פרופ' לביא מחליף את פרופ' יצחק אפלויג, שסיים שתי תקופות כהונה של ארבע שנים. במשך שש שנים כיהן כדיקן הפקולטה לרפואה בטכניון, ושבע שנים היה סגן הנשיא לקשרי חוץ ופיתוח משאבים. בתקופת כהונתו כסגן נשיא, גויסו לטכניון למעלה מחצי מיליארד דולר.
לתפקיד החדש, פחות משבועיים לפני מועד פתיחת שנת הלימודים האקדמית, הוא נכנס חמוש באמביציה רבה, אבל גם עם דאגה רבה לנוכח מצבה של מערכת ההשכלה הגבוהה.
"אני חרד לגורל ההשכלה הגבוהה", הוא אומר. "החברה הישראלית טרם גיבשה לעצמה עמדה באשר למקומה בסולם הערכים החברתי והלאומי. נראה לי שהממסד בישראל אינו מכיר בפועל בהישגיה, ובתרומתן הממשית של האוניברסיטאות לפיתוח המדינה".
לביא תוקף את הביקורת הציבורית כלפי האוניברסיטאות ונשיאיהן, במיוחד זו שבאה לידי ביטוי בדו"ח מבקר המדינה האחרון על השכר באוניברסיטאות. "האוניברסיטאות נאבקות, עומדות כעניות בפתח, משוועות לתקציב. באים ומציגים אותנו כמגדלי שן של נהנתנים וכאנשים שכמעט לא מלמדים. אבל אני מסתכל עליי ועל חבריי שמכורים למחקר, 16 שעות במחקר יום ולילה, על הסטודנטים שאני מחנך ואתם ומקדיש להם שבתות וחגים, ושואל - על מה הם כותבים? על איזה מגדל שן הם מדברים?".
150 סטודנטים בקבוצת תרגול
פרופ' לביא מתגאה בהישגי הטכניון: "היום אנחנו כתף אל כתף מול מיטב האוניברסיטאות בעולם. מהתשתית הזו יכולה לצאת המהפכה התעשייתית הבאה במדינת ישראל. מהפיכת ההיי-טק לא היתה מתקיימת אם הטכניון לא היה מוציא כל שנה 1,600 בוגרים מפקולטות הנדסיות ומדעיות".
אבל כל זה, לדבריו, בסכנה: "אנחנו בקו השחור מבחינת מספר חברי סגל. אי אפשר לרדת יותר. אם יהיה קיצוץ נוסף הנזק יהיה נוראי. הוא איטי ומצטבר. אני חושש שנגיע לתחתית של המדרון".
אילו אינם דברים בעלמא. הטכניון אכן איבד 80 אנשי סגל בחמש שנים בגלל הקיצוצים, והדבר השפיע ישירות על איכות ההוראה, שכן היחס בין חברי סגל לסטודנטים קטן בחצי כיום. בקבוצות התרגול אמורים להיות 20 סטודנטים, אך בגלל הקיצוצים יש אולמות הוראה של 500 סטודנטים וקבוצת תרגול של 150.
"אין השקעה בפיתוח תשתית אקדמית", הוא מקונן. "אני אומר את זה בצער רב, לאחר שאני מעורב באדמיניסטרציה האקדמית כבר 15 שנה. אין תשתית מדעית מודרנית. משלמים משכורות של חברי סגל, יש תחזוקה, אבל כל התקציב כולו של הקרן הישראלית למדע משתווה לתקציב של אוניברסיטה ממוצעת במרכז ארצות-הברית. אם זקוקים למכשיר שעולה חמישה מיליון דולר, בלי תרומות של אגודות ידידים לא ניתן להשיג את זה. בעשר השנים האחרונות, תקציב הפיתוח כולו הגיע מתרומות".
פרופ' לביא לא לבד - נשיאי כל האוניברסיטאות הולכים ומרימים את קולם בדרישה לתוספות תקציב. באחרונה, במסגרת המשא-ומתן מול האוצר, דרשו הנשיאים תוספת של 450 מיליון שקל לתקציב, כדי "לשרוד", כפי שהם מכנים זאת. רקטור אוניברסיטת תל-אביב והנשיאה הזמני, פרופ' דני לויתן, אף הזהיר שהאוניברסיטאות לא בטוחות שיפתחו את סמסטר ב' בשל הקיצוצים הקשים בתקציביהן.
"חל שינוי בסולם הערכים הלאומי"
אך המשבר אינו מסתכם רק בקיצוצים - לדברי לביא, מצבה העגום של האקדמיה נובע גם מהירידה בקרנה בעיני כלל הציבור. "רבים משוכנעים שמדובר בשינוי שחל בשנים האחרונות, שינוי שסיבתו נעוצה בשביתה זו או אחרת של חברי הסגל האקדמי, או בדו"ח בלתי מחמיא של מבקר המדינה",
הוא טוען, "אך לצערי לא כך הדבר. מה שמטריד יותר מהכל זו האווירה בציבור. יש פה פער לא נתפס במה שאני רואה כתרומה של אוניברסיטאות המחקר למדינה, לבין הצורה שמסתכלים עלינו".
בהתייחסו לדו"ח המבקר, שאכן מצא חריגות שכר רבות, לביא אינו מכחיש שחשוב לשמור על שקיפות ובקרה, אך בסופו של דבר, המקרים שהוצגו בו היו היוצאים מהכלל: "יש חריגים בכל מערכת, אבל לשפוך את התינוק עם המים? זו התחושה שלי כשאני שקורא כתבות ושומע איך מדברים על אנשי סגל. והממשלה? כמנהגה נוהגת".
"עלינו להודות בכך שבשנות דור אחד חל שינוי בסולם הערכים הלאומי", הוא מוסיף. "לא עוד השכלה ורכישת ידע כערך ראשון במעלה, לא עוד 'ישראל ואורייתא חד', אלא ריצה אחר הישגים חומריים וחיפוש הדרכים הקלות והמהירות ביותר להשגתם. הפיחות במעמד רכישת השכלה וידע כערך לאומי ראשון במעלה איננו בא לידי ביטוי רק במעמדה הרעוע של ההשכלה הגבוהה במדינה, הוא מתבטא גם במעמדו של המורה בישראל ובמעמד בתי הספר, והוא נותן את אותותיו בהישגי תלמידינו המידרדרים בהשוואה לאומות העולם. עלינו לעצור את הגלישה במדרון המסוכן, ולשנות את הכיוון, שכן בנפשנו הדבר".
הקרב על "המוחות החוזרים"
פרופ' לביא הוא אבי רפואת השינה ומחקר השינה המודרני במדינת ישראל, חוקר שינה מהבולטים בעולם וחתן פרס א.מ.ת בתחום הרפואה בשנת 2006. למחקריו השפעה עצומה על איכות החיים של רבים בארץ וברחבי העולם.
בין היתר, אנו חייבים לפרופ' לביא תודה על "הגל השקט", שהונהג ברדיו על פי הצעתו בתקופת מלחמת המפרץ הראשונה. ערוץ הרדיו הדומם הופעל רק במקרה של מתקפת טילים, ואיפשר לאזרחי ישראל לישון בלי חשש שלא יתעוררו לקול האזעקות. "הגל השקט" הופעל מאז גם במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה".
גם ההחלטה על ביטול "שעת האפס" בבתי הספר היסודיים התקבלה בעקבות המלצתו של פרופ' לביא בפני משרד החינוך, לאחר שמחקריו העלו כי לחוסר השינה הנגזר מהיקיצה המוקדמת יש השפעה שלילית על הילדים.
גם השינוי בפקודות מטכ"ל בנושא שעות השינה לחיילים בא בעקבות הייעוץ שנתן פרופ' לביא לצה"ל. היה לו גם חלק במאבק הציבורי בשנות ה-80 להנהגת שעון הקיץ בישראל.
כעת, ממרום תפקידו החדש, הוא פותח במערכה חדשה: המלחמה נגד בריחת המוחות ממוסדות המחקר בארץ. "בריחת המוחות היא לטעמי הבעיה מספר אחת שלנו במדינת ישראל", הוא אומר, ומבטיח שאת קרב הראשון במלחמה הוא מתכוון לנהל בבית - בטכניון. "אעשה מאמצים רבים לגייס לשורות הטכניון חברי סגל מצוינים, שכן מרצים טובים מושכים סטודנטים טובים".
המאבק הזה, כפי שהוא מתאר אותו, הוא סיזיפי במובנים רבים: איתור מועמדים פוטנציאליים ברחבי העולם, טיסה ישירה אליהם, וניסיון לשכנע אותם לעזוב את מיטב הציוד המשוכלל ומשכורות העתק כדי לבוא לישראל, מסיבות אידיאולוגיות או משפחתיות.
הוא נזכר באחד המקרים: "איתרנו שני פיזיקאים מבוסטון העוסקים במדעי החיים. באתי לשוחח איתם על התפתחות הטכניון. אחד ראיינתי במעבדה בהארוורד, והשני בבוסטון יוניברסיטי. הם מוכנים לבוא לארץ במשכורת ישראלית. הם פשוט דורשים מעבדה שתאפשר להמשיך במחקר ולאפשר להם להישאר בתחרות עם עמיתיהם באוניברסיטאות בחו"ל. לשם השוואה - בשנת 1975 תקציב קליטת מדענים היה 30 אלף דולר. היום כדי להחזיר מדען חזרה ארצה יש להשקיע בין חצי מיליון דולר למיליון דולר לאדם, כי התשתית המדעית גדלה".
כיום, הוא אומר, מגיע רוב הכסף לצורך זה מתרומות. "ידידי הטכניון בצרפת, ארה"ב ושוויצריה נתנו לנו סכומים כדי שנוכל להתחרות במוסדות בחו"ל. הטכניון קלט 180 חברי סגל חדשים, 'מוחות חוזרים' בשמונה השנים האחרונות. חייבים להגיע לצעירים האלה לא יאוחר מארבע השנים הראשונות אחרי הדוקטורט. אחרת הם מכים שורשים. מעמדנו הבינלאומי מותנה באיכות הסגל שנגייס".
"המוסד הזה נאבק כל שנה על קיומו מחדש", הוא מסכם. "לבנות לוקח שנים - הטכניון בן 85 שנה, והיום נמנה על עילית אוניברסיטאות בעולם - אבל להרוס קל מאוד".
לפנייה לכתב/ת 
