סולטן ג'רוזלם
הוא לא קישקש עם הקהל ולא כל השירים סיפקו רמה אחידה של אנרגיות - אבל למתיסיהו יש את הנוסחה המנצחת להשאיר את הקהל מאוהב ובהדרן ("ג'רוזלם" כמובן) לולבים כבר התעופפו באוויר. היידישע ראסטמן כבש גם את בריכת הסולטן
שנתיים אחרי ההופעות האחרונות שלו בארץ ולכבוד צאת אלבומו הרביעי "לייט", שהצליח להגיע למקום ה-19 בבילבורד האמריקני, הגיע מתיו פול מילר הלו הוא מתיסיהו לבריכת הסולטן בירושלים. כמו בכל הופעה של מתיסיהו בארץ, מסת הקהל המרכזית היתה נערים ונערות אמריקנים, חלקם שיכורים - חלקם עוד יותר, שמילאו את השורות הראשונות של בריכת הסולטן בציפייה ליידישע ראסטמן שלהם. בניגוד להופעות הקודמות של מתיסיהו בירושלים, מקומם של הילידים לא נפקד בין אלפי הצופים וניתן היה להתרשם מכך שהוא צבר לעצמו לא מעט קהל ישראלי שהגיע גם מאזורי חיוג רחוקים יותר.
את הערב עצמו פתח ארז לב ארי בהופעת חימום קצרה שכללה את כל הלהיטים הגדולים שלו. אומנם החיבור בין שני האמנים מצוי בעיקר בדבר העגול על הראש שלהם, אבל זו היתה הזדמנות טובה ללב ארי ולסוג קהל הזה להכיר אחד את השני ומי יודע אולי לפתח איזה משהו בעתיד. מייד אחרי לב ארי עלה ניר ברקת, שלקח פסק זמן קצרצר מהשייח סלאח לתת את ברכת ראש העיר לערב ואת האות לפתיחת החגיגה.
אם תרשו לי להיות דורין אטיאס לשלוש דקות אז אחד הדברים שהיקנו למתיסיהו את המעמד האייקוני האולטרה מגניב שלו מעבר למוזיקה, זה גם הלבוש והסטייל שהוא מביא איתו לבמה.
עטוי בקפוצ'ון כחול ואופנתי (שהתחלף מאוחר יותר לחולצה לבנה עם האות "א" בענק עליה), כובע לבן ומשקפי שמש תואמים על הפרצוף הפציע מתיסיהו מירכתי הבמה לעבר הקהל המשולהב. אמרת לי דוס, זה דוס זה? שאל מישהו מאחורי גבי את חברה שלו שכנראה הכריחה אותו להגיע להכיר את אלילה המזוקן. אז זהו חביבי תתחילו להתרגל כן, גם זה דוס.
בין הזקנקן לקנקן
נרצה או לא, טוב או לא, בעולם המוזיקה של 2009 בכלל ובעולם ההיפ-הופ בפרט, החלק של הקנקן הוא לאו דווקא פחות חשוב מחלקו הפנימי. להתלבש נכון זה חלק בלתי נפרד מהחוויה שאתה מעניק לקהל שלך ומהסגנון שאתה מעביר הלאה. במקרה של מתיסיהו, לא מעט מהקהל שאוהב אותו, נתון לא מעט, תחת קיפאון מחשבתי בכל מה שקשור בחדשנות אופנתית. אייקונים מהזן של מתיסיהו חצו את הגבול המוזיקלי והם תופעה שמבלי להכנס לקלישאות ופומפוזיות משנה פנים וצורות לא מעטות מהדורות הבאים של הנוער הדתי.ואחרי שסיימנו עם משטרת האופנה ועם החלק האנתרופולוגי גם היתה מוזיקה בערב. חמוש בהרכב מצויין שיחרר מתיסיהו אחד אחרי השני ממכונת הירייה שבמקרה גם מכונת הפה שלו לצד השירים גם קטעי ביט בוקס רבים.
קשה להגיד שכל השירים סיפקו רמה אחידה של התלהבות ואנרגיות. האלבום האחרון, שעליו מבוססת ההופעה, הוא פחות סוחף מקודמיו ובסופו של דבר הצלחת הופעה כזו תלויה הרבה מאוד במידת החיבור של מתיסיהו עם הקהל. לפרקים נדמה היה שמתיסיהו והלהקה לוקחים את העסק לכיוון קצת יותר ג'אם סשני וניסיוני שהיה נחמד, אני מניח, לחדר החזרות בינם לבין עצמם - וקצת פחות להופעה הספציפית הזו .
אומנם מעבר ל"הלו ג'רוזלם" מתיסיהו לא ממש קישקש עם הקהל אבל יש לו את הדרך שלו לדיאלוג. ריקודים, קפיצות רבות וחיוכים חצי נבוכים וחינניים שהוא מספק לאנשים בקהל. כל אלו מעניקים למתיסיהו את הנוסחה המנצחת באיך להשאיר את הקהל מאוהב גם ברגעים פחות מקפיצים מבחינתם.
הישורת האחרונה של המופע היתה בלי ספק החלק הטוב ביותר שלו ושיא הערב נרשם בהדרן בלהיט הכי גדול שלו "ג'רוזלם" שבו גם אירח את דניאל זמיר הסקספוניסט המופלא ואת יהודה סלומון, סולן להקת המושב.
הביצוע היה לא פחות ממופלא. הקהל היה באוויר לא רק מטאפורית ואני יכול להשבע שראיתי לולבים שנזרקו לבמה. מתיסיהו עצמו לא נשאר אדיש לאקסטזה וביצע פעמיים סטייג' דיווינג מרשים אל ההמונים הצוהלים שחיכו ובסופו של דבר גם קיבלו רגעים מהסוג הזה.
לפנייה לכתב/ת 
