ילכו המים עליי
"אל תדברו איתי משפטים על שום שאני חובק ידיים בפינתי, קרוב ככל האפשר אל התנור/ בעוד המצפון נדרס והרשע חוגג בראש חוצות". שיר חדש של משה דור
עוול
מֹשֶׁה, אֲבִי הַנְּבִיאִים, הִכָּה בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמַיִם עַל סֶלַע בְּמִדְבַּר צִיָּה וְהִקִּיז מִמֶּנּוּ מַיִם לְשֵׁשׁ מֵאוֹת רִבּוֹא צְמֵאִים;
אֲנִי, לוּ גַּם אֶחְבֹּט בְּמַקְלִי אֵין סְפוֹר פְּעָמִים על שֻׁלְחַן מִסְעָדָה, לא אַגִּיר מִמֶּנּוּ אַף לֹא טִפַּת דַיֵּיט קוֹלָה אַחַת.
אֲתוֹנוֹ שֶׁל בִּלְעָם פָּתְחָה אֶת פִּיהָ וְהוֹכִיחָה אוֹתוֹ עַל פָּנָיו;
בִּמְרוּצַת חַיַּי הִקִּיפוּנִי אַף סְבָבוּנִי הֲמוֹנֵי חֲמוֹרִים וַאֲתוֹנוֹת וְלֹא נִמְצָא בָּהֵם אֲפִלּוּ עַיִר אֶחָד שֶׁיִּפְתַּח אֶת פִּיו וִידַבֵּר אֵלַי אִם דִּבְרֵי כִּבּוּשִׁים וְאִם דִּבְרֵי חֲלָקוֹת. נְעִירוֹת וּנְהָקוֹת שָׁמַעְתִּי אַף שָׁמַעְתִּי אַךְ לֹא מִלָּה וְלֹא חֲצִי מִלָּה, וְגַם לֹא הֲבָרָה אַחַת לִרְפוּאָה.
אֵלִיָּהוּ הַגִּלְעָדִי תָּפַשׂ עַל הַכַּרְמֶל אַרְבַּע מֵאוֹת נְבִיאֵי הַבַּעַל, שֶׁכָּל חֶטְאָם הָיָה שֶׁבִּקְּשׁוּ לַשָּׁוְא לְהָבִיא גֶּשֶׁם אֶל אֶרֵץ מֻכַּת בַּצֹּרֶת נוֹרָאָה, הוֹרִידָם אֶל נַחַל הַקִּישׁוֹן וְשָׁחַט שָׁם אֶת כֻּלָּם לְלֹא רַחֵם;
לִי לֹא יַנִּיחוּ לִרְקֹק עַל הַמִּדְרָכָה לְרַגְלֵי רַב אֶחָד וְיָחִיד מִשְׁחוֹרֵי הַלְּבוּשׁ וְהַמִּגְבַּעַת, הַמְשַׁקֵּץ וּמְגַדֵּף וּמְאָרֵר בְּאֵין מַפְרִיעַ אֶת שׁוֹפְכֵי דָּמָם כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּפֹּל שַׂעֲרָה מִשַּׂעֲרוֹת זְקָנוֹ וּפֵאוֹתָיו שֶׁלּוֹ. שִׂימוּ לֵב: לֹא בְּפָנָיו, לְרַגְלָיו!
שְׁתַּיִם דֻּבִּים נָקְמוּ אֶת עֶלְבּוֹן קָרַחְתּוֹ שֶׁל אֱלִישָׁע, תַּלְמִידוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ וּמַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ, הֵגִיחוּ מִן הַיַּעַר "וַתְּבַקַּעְנָה מֵהֶם אַרְבָּעִים וּשְׁנֵי יְלָדִים" שֶׁהִלְעִיגוּ עַל רֹאשׁוֹ הָעֵירֹם מִשֵּׂעָר;
אֶת עֶלְבּוֹן קָרַחְתִּי שֶׁלִּי לֹא יִתְבַּע גַּם כֶּלֶב כְּנַעֲנִי מִסְכֵּן וּבוֹדֵד.
יֵשׁוּעַ הָלַךְ עַל הַמַּיִם וַאֲפִלּוּ סַנְדָּלָיו לֹא נִרֱטְבוּ;
אִם אֵלֵךְ אֲנִי עַל הַמַּיִם, יֵלְכוּ הַמַּיִם עָלַי.
הַיּוצֵא מִזֶּה, יַקִּירַי וַאֲהוּבַי, אַל תְּדַבְּרוּ אִתִּי מִשְׁפָּטִים עַל שׁוּם שֶׁאֲנִי חוֹבֵק יָדַיִם בְּפִנָּתִי, קָרוֹב כְּכָל הָאֶפְשָׁר אֶל הַתַּנּוּר, בְּעוֹד הַמַּצְפּוּן נִדְרָס וְהָרֶשַׁע חוֹגֵג בְּרֹאשׁ חוּצוֹת, כִּי רַק זֹאת יֵשׁ בְּפִי לוֹמַר לָכֶם: שִׂמְחַת זְקֶנְתִּי.
משה דור, משורר, מתרגם ועורך. חתן פרס ביאליק לספרות יפה ופרס ראש הממשלה ליצירה (פעמיים). פרסם עשרות ספרי שירה ותרגומים. היה ממייסדי קבוצת "לקראת" ועורכי ביטאונה, וכן עורך מדור הספרות ב"מעריב". בין 1975 ל-1977 שימש כנספח לענייני תרבות בשגרירות ישראל בלונדון. לשיר נוסף של דור שפורסם ב-ynet לחצו כאן
לכל כתבות המדור לחצו כאן
לפנייה לכתב/ת 
