נשים בהודו דורשות: "אין אסלה? - אין חתונה"

לנשים רבות בכפרים ברחבי הודו יש דרישה אחת מבעליהן לעתיד - אסלה. הנשים מסרבות להתחתן אם המחזר לא מבטיח לרהט את ביתם העתידי בחדר שירותים, ומשחרר אותן מאי הנוחות והמבוכה הכרוכה בשימוש בשירותים ציבוריים או בעשיית צרכים בשטחים פתוחים.

לכמעט 665 מיליון בני אדם בהודו - כמחצית מהאוכלוסיה - אין גישה לבתי שירותים. אולם מאז שקמפיין "אין אסלה, אין כלה" החל לפני כשנתיים, כ-1.4 מיליון בתי שימוש נבנו במדינת האריאנה שבצפון הודו, חלקם בעזרת סיוע כספי ממשלתי. פעילות למען זכויות הנשים מכנות את השיפור הזה כ"מהפך", בעוד היוזמה מתפשטת ברחבי אזורים כפריים בהודו.

"אני לא אתן לבת שלי להתקרב למישהו שאין לו בית שימוש", סיפרה אושה פאגדי, שדאגה לכך שבתה בת ה-18 תסיים את לימודיה בבית הספר התיכון ותלמד קורסי אלקטרוניקה. בביתה הרעוע סיפרה כי אביה מעולם לא הרשה לה ללמוד, "בכל פעם ששטפתי רצפות, חשבתי על כמה שאיני יודעת דבר. היום, לנשים צעירות יש כוח. גברים לא יכולים לסרב לנו", אמרה.

נשים הודיות נתפסות על פי המסורת כמעמסה כלכלית, מאחר שאביהן צריך לרוב לממן מכספו - בדרך כלל כסף שחסך כל חייו - את הנדוניה למשפחת החתן. אולם הדבר משתנה בשנים האחרונות, שהנשים החלו מתחתנות בגיל מאוחר וכשהן יותר עצמאיות מבחינה כלכלית.

"אני חייב לעבוד קשה כדי להרשות לעצמי שירותים. אני לא אשיג שום כלה אם לא יהיה לי כזה", סיפר הרפל סירשווה, צעיר בן 22 שמקווה להתחתן בקרוב. "אני לא אעלב כשאשה שאני מחבב תבקש בית שימוש", אמר.