היורש של הארי פוטר?

פרסי, אתה הגיבור שלי. פגשתי אותך לפני שנים אחדות ומיד מצאת חן בעיני, אבל עדיין לא חלמתי לאן עוד נגיע ביחד. חשבתי שלנצח אשא את זכרו של הארי פוטר, ושלא יהיה לי עוד גיבור ספרותי מצליח כמוהו.

והנה באת אתה, פרסי, והוכחת שיש חיים אחרי הארי פוטר. לא רק פוטר יכול להחזיר ילדים לקריאה, לגרום להם לדלג על ארוחות, לקרוא מתחת לשמיכה בלילות, ולהיתקל בקירות מרוב עונג הקריאה.

ריירדן. הביא את פרסי לעולם (צילום: יחסי ציבור)

ושוב יש לי שם לחפש, שבוע אחרי שבוע, בטבלאות רבי המכר. ושוב מוצפת תיבת המייל שלי קריאות נרגשות מילדים שמתחננים לדעת מתי יצא הספר הבא בסדרה, אלא שהפעם לא אל הארי הם משוועים, אלא אליך, פרסי, גיבור שלי.

פרסי ג'קסון הוא גיבור סדרת ספרים מאת ריק ריירדן, טקסאני שכתב קודם לכן ספרי מתח למבוגרים, ועבד כמורה בבית ספר יסודי.

ריירדן מספר איך צפה בהשתאות בקדחת הקריאה שתקפה את תלמידיו בכל פעם שיצא ספר חדש בסדרת הארי פוטר: "התלמידים שלי היו קוראים את 'אבן החכמים' 14 פעם לפני שהסכימו לגעת בספר אחר, כי לטענתם, 'אין עוד ספרים כאלה טובים.' כשישבתי לכתוב את סיפורו של פרסי ג'קסון, שהתחיל כסיפור לפני השינה שסיפרתי לבני, לקחתי לתשומת לבי את מה שלמדתי מתלמידי. רציתי לכתוב ספר שימשוך אותם מאותן סיבות שהארי פוטר משך אותם".

ריירדן מפרט ארבעה מרכיבים שזיהה כחלק מהצלחתו של הארי פוטר: הומור, הרפתקה, פנטזיה ומיסתורין, ואת כולם הוא הכניס במנות גדושות גם לספריו. בנים, שהם קהל הקוראים הכי קשה לפיצוח, מעדיפים לקרוא ספרים על בנים, וגם בכך היה לפרסי יתרון. בנות, כך מראים מחקרים, פחות בררניות לגבי מגדר הגיבורים בספרים שהן קוראות, והן יקראו גם אם הגיבור הוא בן, כך שספר שגיבורו הוא בן מרוויח כקוראים את הבנים, מבלי להפסיד את הבנות.

ארצות הברית מלאה אלים יווניים

הורים אוהבים את ספרי פרסי ג'קסון בין היתר כי הם מעוררים בילדים סקרנות אמיתית בקשר לאחד מאוצרות התרבות המערבית: המיתולוגיה היוונית. הנחת היסוד הבדיונית שעליה מושתתת סדרת פרסי ג'קסון היא שאלי המיתולוגיה היוונית חיים וקיימים בארצות הברית המודרנית, וממשיכים להעמיד צאצאים/גיבורים הנראים כילדים מודרנים, אך חווים הרפתקאות מופלאות ומסוכנות.

היות ופרסי וחבריו הם בנים של אלים מהמיתולוגיה, אי אפשר לעקוב אחרי העלילה מבלי ללמוד דבר או שניים מסיפורי המיתולוגיה, ומי שיקרא קצת מיתולוגיה מהצד יהנה כפליים.

נוסף על מוצאו השמיימי, פרסי הוא דיסלקט וסובל מהפרעת קשב (בדומה לבנו של ריק ריירדן). אלא שבעולם שריירדן מתאר, הדיסלקציה והפרעת הקשב הן דווקא יתרון לגיבורים: בקרבות ובמצבי דחק מסוגל פרסי להעריך מצב ולמצוא תגובה הולמת במהירות שיא. כל זה תורם לסימפטיה הרבה שפרסי מעורר כדמות, וריירדן הרוויח קהל קוראים מפתיע וקשה במיוחד: ילדים דיסלקטיים, שמזדהים עם פרסי ושואבים ממנו נחמה.

משיחות עם ילדים שאהבו את שתי הסדרות, עולה שמרכיב חשוב נוסף בהצלחה, הן של הארי פוטר והן של פרסי ג'קסון, הוא העובדה ששתי הסדרות עוסקות בשאלות של מוסר. גיבורי הספרים נדרשים לשאלות כגון מהם טוב ורע, כיצד בוחרים ביניהם, האם גם "רעים" יכולים לכפר ולגאול את עצמם וכיו"ב.

אבל בשעה שספרי הארי פוטר עוסקים לא מעט בריבוד חברתי, ובאחריות של חברה נבחרת ומיוחסת (הקוסמים) כלפי פשוטי העם (המוגלגים), ספרי פרסי ג'קסון עוסקים הרבה יותר בשאלות של אחריות אישית, יוזמה לעומת חוסר מעש, איכות הסביבה והגשמה עצמית.

אמריקה במרכז

בזאת מורגשת האמריקאיות של פרסי לעומת הבריטיות של הארי. האויבים של הארי פוטר הם בני אצולה המעוניינים לשמר בכל מחיר את זכויות היתר שלהם, את טוהר דמם ואת מעמדם הרם; לעומת זאת המפלצות שנגדם נלחם פרסי ג'קסון הן התגלמות הקפיטליזם (הידרה שמצמיחה סניפים של רשת מזון מהיר) או רעות חולות של תרבות השפע (אי תענוגות שמתברר כמלכודת מוות).

ריירדן לא מתבייש להציב את אמריקה במרכז. במרכז הספרים שלו, במרכז העולם, במרכז התרבות המערבית. "תרבות המערב", מסביר הקנטאור כירון לפרסי בספר הראשון בסדרה, "זה כוח אמיתי. מודעות קולקטיבית שבוערת באור יקרות זה אלפי שנים... האלים נמצאו תמיד במקום שבו הלהבה היתה זוהרת יותר... ולכן, פרסי, מובן שכיום הם נמצאים בארצות הברית שלכם".

אולי בשל כך היו הספרים להיט באמריקה, אך הצליחו פחות באנגליה - ארץ שלפי ריירדן האלים זנחו לטובת אמריקה. ההרפתקאות של פרסי וחבריו הם כמו סיור ברחבי ארצות הברית, עם תחנות באתרי החובה: גשר שער הזהב בסן פרנסיסקו, הקשת הגדולה בסנט לואיס, סכר הובר ועוד.

מה שמציל את הסיפור מלהפוך לשיעור גיאוגרפיה הם אותם מרכיבים עלילתיים שריירדן פירט: הומור,

הרפתקה, פנטזיה, מיסתורין. יש הרבה מודעות עצמית והומור בהצבת מעונם של האלים, הר האולימפוס, בראש בניין האמפייר סטייט בניו-יורק, שעה שהכניסה אל השאול היא דרך אולפני הסרטה בלוס אנג'לס.

בכל אופן, ניתן לומר כי סוד ההצלחה של סדרת פרסי ג'קסון הוא באיזון הנכון בין טקסט מבדר, לתוכן שיש בו ערך מוסף. ריירדן הצליח לקלוע למכנה משותף רחב, מבלי לרדת נמוך מדי. אפשר ללמוד מתוך הספרים על המיתולוגיה היוונית, על הגיאוגרפיה של ארצות הברית, על איכות הסביבה ועוד – אבל הם אינם מעיקים או מטיפים.

העלילה סוחפת ומלאת הומור, אבל לא מדובר בספרות "זבל". הספרים נכתבו מתוך כבוד לקוראים הצעירים, והקוראים גומלים על כך באהבה ובמסירות, ומוכיחים שוב שהקריאה לשם הנאה לא פסה מן העולם: רק צריך למצוא את הספרים הנכונים.

• גילי בר הלל, תרגמה את ספרי הארי פוטר לעברית, עורכת סדרת "גרף צעיר" בהוצאת "גרף"
  

• ספרי פרסי ג'קסון תורגמו לעברית ע"י יעל אכמון וראו אור בהוצאת "גרף"
  

לכל כתבות המדור לחצו כאן