ילדי הזרים בביה"ס: "הגירוש - כמו פצצה בלב"
בבית הספר רוגוזין בתל-אביב מנסים להגן על ילדי העובדים והמהגרים הזרים מהחששות שמלווים אותם. אבל זה לא מספיק. "אני קמה בבוקר ודואגת, יש מין אבן בלב", מספרת דמבה ראסל מכיתה ח'. מראש הממשלה הם מבקשים: שהחלומות ללמוד בארץ ולהתגייס לא ייגדעו
בין תקווה לייאוש. כך מבלים את החודשים האחרונים ילדי המהגרים והעובדים הזרים החיים בישראל. בימים האחרונים הם מגיעים לבית הספר רוגוזין בתל אביב שבו לומדים 302 תלמידים מועמדים לגרוש, בלב כבד. בכל פינה בבית הספר מביט הפחד מהנושא הזה של הגירוש, בציורים, בעבודות, בשלטים, שקוראים שאין לגרש אף אחד מביתו.
דמבה ראסל, תלמידת כיתה ח' שנולדה בארץ להורים שהגיעו מניגריה, סיפרה: "אני לא ממש מבינה למה רוצים לגרש אותנו. אני מרגישה מאויימת כל יום. לא כמו ילדה רגילה שהולכת לחברים, מכינה שיעורים ומסתובבת חופשי. אני כל בוקר דואגת מחדש, יש לי אבן בלב".
"כל החופש התחבאתי"
לצידה של דמבה יושב רבי אלעזר קרוז, תלמיד כתה ו', יליד ישראל, שהוריו הגיעו מהפיליפינים. הוא מספר שנאלץ להפסיד הרבה פעילויות בשבט "איתן", שרבים בו הם ילדי מהגרים ועובדים זרים, בגלל הפחד. "ההורים לא הרשו לי, אז נשארתי בבית והלכתי לדודים ולדודות. כל החופש התחבאתי בבית. אם הולכים עם חברים, אנחנו רצים מהר למקום, ששם נרגיש מוגנים. אני מאוד עצוב ומדוכא, אני לא רוצה שיגרשו אותי מפה".
סבסטיאן ספיינטה קורטז, תלמיד כתה י"א, יליד קולומביה, מתגורר שלוש שנים בישראל. גם הוא לא מבין למה רוצים לגרש אותו. "הבנתי שזה בגלל שהעובדים הזרים לוקחים מקומות
עבודה ורוצים כאן רק יהודים, אבל אני חושב שיותר טוב אם תהיה מדינה של כולם ביחד. יש לי הרבה חלומות בישראל, אני רוצה להיות במאי, אני מתרגש לקראת הגדנ"ע שהולכת להיות לי בקרוב וחולם להתגייס לצבא. כל החברים שלי מתגייסים וזה ממש עושה לי את זה. אם יגרשו אותי אני אצטרך להתחיל הכל מחדש, למחוק את החלומות שלי, לעזוב חברים ואת כל השאיפות שלי והדברים שאני רוצה להגיע אליהם. אם הייתי יכול לדבר עם ראש הממשלה הייתי מבקש ממנו שיחשוב על האנשים שאוהבים את הארץ, אנשים מחוברים באהבה, וזה מאוד יפגע אם הוא יפריד בינינו".
מנהלת בית הספר, קארן טל, סיכמה: "בחופש הגדול בירכנו אותם צאתכם לשלום, אך לא ידענו אם ישובו אלינו חזרה. אנחנו חיים בטלטלה נוראית, הילדים מגיבים בצורה קשה מאוד למצב, יש חוסר ודאות ויום יום הם מתפללים, רוצים להישאר כאן, אנו שומרים על בית הספר כעוגן, מקום של שפיות והיאחזות בשגרה. אני רוצה להאמין שהשכל הישר יגבר ויעשו הפרדה בין מהגרי העבודה לבין המצב ההומניטרי, שבו ישנם 1,200 ילדים במדינת ישראל הלומדים בבתי ספר ממלכתיים שחוגגים עם כולם את החגים וכמהים להתגייס כמו שאר חבריהם. אנו צריכים לתת להם חותמת ואשרה ישראלית לכל דבר".