פתאום גם סחרוף הוא בעיה דתית?

לא באמת. תחזיקו אותי שלא אתמוטט מרוב צחוק. בסוף השבוע ב"ידיעות אחרונות"הודיע אורי משגב כי הוא חש מאוים. ולא, אלה לא האיראניים שמטרידים את שלוותו, לא המשבר הכלכלי העולמי ולא "הרווק" בערוץ עשר. הטרנד היהודי במוזיקה - זהו כרגע האיום הדומיננטי הרובץ מעל שגרת חייו. הכינו את מסכות האב"כ.

"אנשים שמאמינים באלוהים ומרשים לעצמם לדבר בשמו מאיימים לחסל לי את המדינה הדמוקרטית-חילונית שבה גדלתי", כותב משגב. הייתי מתווכחת גם עם הטיעון הפומפוזי הזה (ניסית פעם למצוא מסעדה כשרה בתל אביב?), אבל יש כאן סוגיה בוערת ומדממת בהרבה לנעוץ בה שיניים: המוזיקה הישראלית.

מפעל הזמר העברי המפואר נמצא בסכנה. כך קובע משגב. כל מיני מתחזקים חובבי פסוקים מולחנים דחקו לפינה את החלונות הגבוהים, אריק איינשטיין ויהודית רביץ. זה היה יכול להישמע מאוד מאוד מפחיד, אלמלא הפופולריות שלהם במדפי הדיסקים של אלה שמשגב קורא להם "הצד השני".

אם גדלת בבית דתי, סביר להניח שעד הצבא לא ממש הכרת את לד זפלין והקלאש, אבל את שלום חנוך והחלונות הגבוהים ציטטת בכל כך הרבה מכתבי אהבה, עד שהאמנת שאתה כתבת את השירים שלהם. שירה עברית תמיד הייתה צורת הבילוי המועדפת על המגזר חובב הפסוקים. יותר ממחול מודרני. יותר מקולנוע. יותר מתיאטרון.

בעיניי, זה היה חבל, לכן המרתי את חצאית הגי'נס במכנסיים, אבל להתרפק על דני רובס שר את "מילה טובה" - כמעט המנון בפעולות של תנועות הנוער הדתיות - ובאותה נשימה להגדיר אותו ואת ורביץ כיבול נבחר ש"הצד השני אף פעם לא ראה לנכון להתכתב ולשאוב ממנו"? הצחקת את זבולון המר. צא ולמד מי ממלא אולמות בהופעות של קלאסיקנים ישראלים, מרביץ וחנוך ועד אהוד בנאי ואלון אולארצ'יק. ומי מאכלס את האולם המחניק בפסטיבל עין גב? קיבוצניקים ודוסים. דוסים וקיבוצניקים.

ועוד גול עצמי

עד כאן מלחמה על העובדות. אבל את הגול העצמי המכריע, מבצע משגב כשהוא מחלק את הנכסים התרבותיים העבריים ל"שלכם" ו"שלנו". מעולם לא הרגשתי שיש לי בעלות על המקורות היהודיים, אבל הזמר העברי מסתבר, רשום בטאבו על שם משגב. מכאן ש"אינך יכולה" שלו ו"דרור יקרא" שלי. ואת זה הוא עושה תוך שהוא מכתיר את עצמו

אביר הפלורליזם, ובמקביל מאבד עשתונות בגלל מה שהוא קורא "שעבוד הפזמון העברי לטקסטים דתיים".

סליחה? מה ההבדל המהותי בין "התשמע קולי" ל"מה לך יחידה"? מבחינתי אין הבדל. שניהם מתנדנדים בשלווה על אותו ערסל, מי שרוצה ליטול - יטול. וילחין. וישיר.

מה לעשות שבאו ברי סחרוף ורע מוכיח והטריפו את אבן גבירול? אני הייתי נהנית באותה מידה אם היו בוחרים לעשות שמות (במובן החיובי כמובן) גם ברחל המשוררת. אבל היי, אנחנו מדברים פה על פלורליזם. שזה החופש לבחור מתוך היצע רחב ומגוון ככל האפשר.

אבל ייתכן שאורי משגב מבין פלורליזם טוב ממני. אחרי הכל, אני למדתי באולפנא.