מכתבי האהבה של סבתי

מכתבי האהבה של סבתי

הַלַּיְלָה אֵין כּוֹכָבִים

זוּלַת כּוֹכְבֵי הַזִּכָּרוֹן.

וּבְכָל זֹאת מַה גָּדוֹל מֶרְחַב הַזִּכָּרוֹן

בָּאַבְנֵט הָרוֹפֵף שֶׁל גֶּשֶׁם רַךְ.

יֵשׁ אֲפִלּוּ מֶרְחָב מַסְפִּיק

לְמִכְתְּבֶיהָ שֶׁל אֵם אִמִּי,

אֶלִיזַבֶּט,

שֶׁהָיוּ דְּחוּקִים זְמַן כֹּה רַב

בְּפִנַּת הַגַּג

עַד שֶׁהָפְכוּ חוּמִים וְרַכִּים,

וַעֲשׂוּיִים לְהִמּוֹס כְּשֶׁלֶג.

עַל פְּנֵי גְּדוּלַת מֶרְחָב כָּזֶה

חַיָּבִים הַצְּעָדִים לִהְיוֹת עֲדִינִים.

הַכֹּל תָּלוּי עַל שֵׂעָר לָבָן נֶעֱלָם.

הוּא רוֹטֵט כְּאֵבְרֵי לִבְנֶה מְרַשְׁתֵּי אֲוִיר.

וַאֲנִי שׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי:

"הַאִם אֶצְבְּעוֹתֶיךָ אֲרֻכּוֹת דַּיָּן לִפְרֹט

עַל קְלִידִים יְשָׁנִים שֶׁאֵינָם אֶלָּא הֵדִים:

הַאִם חֲזָקָה הַדְּמָמָה דֵּי הַצֹּרֶךְ

לַשֵׂאת אֶת הַמּוּסִיקָה חֲזָרָה לִמְקוֹרָהּ

וּלְהַשִּׁיבָהּ אֵלֶיךָ שֵׁנִית

כְּאִלּוּ הֻשְּׁבָה אֵלֶיהָ?"

וְאַף עַל פִּי כֵן הֲיִיתִי אוֹחֵז בְּיַד סָבָתִי וּמוֹבִילָהּ

מִבַּעַד לְהַרְבֵּה מִמַּה שֶּׁלֹּא הָיְתָה מְבִינָה;

וְכָךְ אֲנִי מוֹעֵד. וְהַגֶּשֶׁם נִמְשָׁךְ עַל הַגַּג

בְּקוֹל כָּזֶה שֶׁל צְחוֹק חֶמְלָה עֲנֻגָּה.

מאנגלית משה דור

הַארְט קְרֵיין (1899-1933), מחשובי המשוררים האמריקאיים של המאה ה-20, נולד במדינת אוהיו. בהיותו בן 18

החל נודד בין ניו יורק לאוהיו בחיפושי עבודה, על רקע של יחסים קצרי-ימים עם גברים שהיו אופייניים להמשך חייו, עד שהשתקע דרך קבע בניו יורק.

תפיסתו האמנותית, שהתבטאה בשירה נלהבת ואלימה, ראתה את ההווייה בכלל ובפרט כניצבת על סף תמורה. סופו שהתאבד בקפיצה לים, מעל סיפון אנייה שבה הפליג בחזרה ממכסיקו לארה"ב.