מסע בין כוכבים: טרי פויזן באל.איי

יום 1: נחיתה רכה, הדים של מיתון וסיום בג'קוזי

נחתנו בעיר המלאכים. בשדה אל.איי.אקס חיכו לנו שני מארחים ישראלים שנראו פחות כמו מלאכים ויותר כמו חיקוי קלוקל של קלוני וטרבולטה. הצמד התנהל באופן שהזכיר ללהקה את סדרת הקאלט "פינקי והמוח". קלוני הוא המוח, טרבולטה המבצע, וביחד הם מתכננים להשתלט על המאפיה הישראלית באל.איי.

סיבוב קצר על חוף "וניס" בו צולמה הסדרה המיתולוגית "משמר המפרץ" הספיק לאנה כדי להנפיק לאסונות האופנה שהילכו שם הגדרה מדויקת: "זה לא אל.איי,

 זה אי-לת!". העיר של לארי דיוויד בסדרה ב"תרגיע" נראתה ריקה מאדם. "כולם עברו להורים בגלל הריסשן", טען מקומי בקפה, ניים דרופר ידוע שעוסק לטענתו בפאשן ויוגה. "פאשן ויוגה?", שאלתי. "כן, עם השפעות של קפווארה". "יה שור", הנהנתי בנימוס. "מה מעשיכן בהוליווד?”, הוא התעניין. "אנחנו להקה של בנות מתל-אביב". "להקה של בנות איטס אוסום! אבל מתל-אביב איטס אוסומר!". הבטתי בו בהשתאות.

נחתנו נחיתה רכה בדירת פאר ברחוב מלרוז שכללה אח, ג'קוזי וסופר מודל שבור לב שננטש ע"י אשתו בעקבות, שוב, הריסשן. הוא בדיוק התכונן מול המראה לאודישן של ארמאני, אנה החסירה פעימה ופרשה לחדר. את הלילה סיימנו בג'קוזי אנה, גילי, אני והגרנדה הוט שוקלט מסטארבאקס. הרגשתי כמו הת'ר לוקליר בסיום עוד פרק של מלרוז.

יום 2: שתי הופעות, קליפ אחד ומולטי מיליונר

בבוקר למחרת נפגשנו למדידות לקראת ההופעה בשבוע האופנה הישראלי באל.איי בהפקת הקונסוליה הישראלית. לרגל המאורע רקחה עבורנו הסטייליסטית שלנו

 מעיין גולדמן מלתחה שחוגגת ארבעים שנה לנחיתה של ניל ארמסטרונג על הירח. בשיתוף עם אודליה ארנולד נתפרו תלבושות המתכתבות עם הסרט האוסטרלי "דיסטריקט 9" ומסמסות לגלאם המטאלי של מארק בולאן. מחלפות שיערנו נצבעו בקפידה וכבודנו קופל בחזרה למגירה. גופותינו נויילנו בבד נצמד ובשריונות קשקשים שלא היו מביישים ארוחת גורמה במאנטה ריי. הבטנו האחת בשנייה ובצדודיות שנשקפו מן המראה הלומות, מחוסרות מילים או מסמנים, אך סמוכות ובטוחות שאף אחד בהוליווד לא שיווה בנפשו שכך נראות בחורות שנחתו הרגע מהמידל-איסט.

שבוע האופנה נפתח בביצוע של השירים "סמאק סנאק" ו"קומסי קומסה". לואיזה ואני רצנו הלוך ושוב על המסלול לעבר הפלאש-לייטס כחייזרים שנחתו מגלקסיה רחוקה ומנסים לאמוד את המרחב. לאחר ההופעה שולחו אל המסלול דוגמניות לבושות בבגדיהם של מעצבים ישראלים כמו ברכה בר-און, ששון קדם, קרן נפתלי, יוסף, "אלמביקה והמותג "שוגר-דדי", ברוח אתנית ששידרה קו מאופק יחסית לעיר הנוצצת.

הבנות על הבמה. הצילומים באדיבות הקונסוליה הישראלית בלוס אנג'לס

משם פרשנו להופעת אפטר פארטי במועדון הפליי-האוס המפואר שאף תועדה לכדי קליפ. הקהל היה מורכב ברובו מאנשי תעשייה ישראלים שהגיבו בקרירות מסוימת

 והותירו אותנו במצב של דכדוך קל. "הולכים לישון?", שאלתי בסנטר קפוץ. בחור ג'ינג'י חיוור ושמנמן ניגש אליי, הציג את עצמו בשם אוליבר ובישר לי שנהנה כל כך מההופעה עד שהחליט לערוך בביתו מסיבה במיוחד עבורנו. בחוסר חשק נענינו ללחציו והואלנו בטובנו להיכנס לוואן הענק שדשדש לאיטו במעלה הפתלתל והאפלולי של מולהולנד דרייב. הוואן נעצר על מדשאת גולף ואוליבר קיבל את פנינו בחיוך רחב. לשאלה המתבקשת על מעשיו באל.איי ענה: "סטארט אפ קטן בשם פיקסאר שבדיוק מכרתי לדיסני". גילי ואנה נעמדו על הרגליים, לואיזה קפצה לבריכה כדי להכיל את מה שהרגע שמעה, עיניי כולנו ברקו בפליאה עת הבטנו שנית באוליבר, שהפעם נגלה לפנינו כלא אחר מאשר הבעלים של פיקסאר, האדם המוכשר ביותר בתעשיית הקולנוע העולמית.

לואיזה התיישבה על ברכיו של אוליבר והחלה להתאהב. כולנו ציפינו שהוא יאחה את ליבה שנשבר לאחרונה, אך מסע הפלירטוטים שלה נקטע באחת בצירוף המילים המוכר לה מדי: "Well, now I’m really sorry that I’m gay". עוד בטרם הספיקה להתאושש נשק לה אוליבר והסביר שאת המסיבה ערך רק בגלל שחש שהיא שייכת לעולם שלו, לכוכב ממנו הוא בא. מחינו דמעה ונרדמנו בתחושה שבהוליווד הכל יכול לקרות.

יום 3: מרחק נגיעה מבריטני

למחרת בבוקר סידרו לנו פינקי והמוח פגישה עם צ'ארלי מידנייט, כותב השיר "Living in America" ושירים נוספים של בריטני ספירס. צ'ארלי מחפש מוזה, הסביר המוח. בדיינר חשוך ובמבטא ברוקלינאי כבד הזמין אותנו צ'ארלי לכתוב איתו שיר חדש. לרגע הרהרתי בהתקדמות המסחררת של שלושת הימים האחרונים. מאז שהגענו להוליווד הספקנו לצלם קליפ חדש, לפגוש סלבס למכביר ואף להתחיל לכתוב שיר. מה יהיה אם אשאר כאן חמישה ימים, תהיתי, האם אהפוך לקשישה?