מייסד ארגון זכויות אדם: למה להתמקד בישראל?

מייסד ארגון Human Rights Watch מתייצב לימינה של ישראל: במאמר שפירסם אמש (ג') בעיתון "ניו יורק טיימס", מתח רוברט ברנשטיין ביקורת על הארגון שבראשו עמד במשך 20 שנה, וטען כי הדו"חות שפירסם בשנים האחרונות מסייעים לאלה שרוצים "להפוך את ישראל למדינה מנודה".

ברנשטיין ציין כי הארגון בוחר משום מה להתמקד שוב ושוב בישראל, הדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, בעוד הוא מתעלם מההפרות הבוטות של זכויות האדם במדינות השכנות. לדבריו, הארגון תמיד הכיר בכך ש"בחברות דמוקרטיות יש פגמים והן עושות שימוש

לרעה בכוח. אבל ראינו שיש להן את היכולת לתקן זאת - באמצעות דיון ציבורי, עיתונות לוחמנית ומנגנונים רבים אחרים שמעודדים רפורמה. לכן, ביקשנו למתוח קו עבה בין העולמות הדמוקרטיים והלא-דמוקרטיים, בניסיון ליצור בהירות בתחום של זכויות האדם".

ברנשטיין מציין כי כשסיים את תפקידו בשנת 1998, הארגון היה פעיל ב-70 מדינות, "רובן חברות סגורות", אך כיום הארגון "זנח את ההבדלה החשובה בין חברות פתוחות לסגורות". לדבריו, הדבר ניכר במיוחד במזרח התיכון: "האזור מאוכלס במשטרים רודניים עם עבר מזוויע בתחום זכויות האדם. ועדיין, בשנים האחרונות Human Rights Watch גינה את ישראל הרבה יותר פעמים מכל מדינה אחרת באזור על הפרות של החוק הבינלאומי".

"המשטרים הערביים ברוטליים וסגורים" 

ברנשטיין מדגיש במאמר כי בהשוואה לשכנותיה, ישראל היא דמוקרטיה חופשית. "בישראל, בה חיים 7.4 מיליון בני אדם, קיימים לפחות 80 ארגוני זכויות אדם, עיתונות חופשית, ממשלה שנבחרת באופן דמוקרטי, מערכת משפטית שפעמים רבות פוסקת נגד הממשלה, אקדמיה פעילה פוליטית, מפלגות פוליטיות רבות ולפי כמות הפרסומים בתקשורת, ככל הנראה יותר עיתונאים על כל אדם מאשר בכל מדינה בעולם".

לעומת זאת, הוא מציין, המשטר האיראני והמשטרים הערביים ששולטים במאות מיליוני בני אדם, נותרו "ברוטליים, סגורים ואוטוקרטיים", והם מאפשרים מעט מאוד - אם בכלל - פעילות אופוזיציונית. "המצוקה של האזרחים שלהם, שירוויחו הכי הרבה מתשומת הלב שיכול לספק ארגון זכויות אדם גדול וממומן היטב, נזנחת - בעוד חטיבת המזרח התיכון ב-Human Rights Watch מכינה דו"ח אחר דו"ח בנוגע לישראל".

לדבריו, הארגון איבד את "נקודת המבט הביקורתית על הקונפליקט, שבו ישראל מותקפת שוב ושוב על-ידי חמאס וחיזבאללה - ארגונים שרודפים אחר אזרחים ישראליים ומשתמשים באנשים שלהם כמגנים אנושיים". הוא מזכיר כי ארגונים אלה פועלים בתמיכת הממשלה האיראנית, שפעמים רבות הכריזה על רצונה "לא רק להשמיד את ישראל, אבל גם לרצוח את היהודים בכל מקום".

הקורבן נאלץ לספוג את הביקורת

ברנשטיין טוען שבכירי Human Rights Watch מודעים לכך שחיזבאללה וחמאס מנהלים קרבות באזורים מאוכלסים ובאופן מכוון הופכים שכונות מגורים לשדות קרב. "הם יודעים שכלי נשק טובים יותר ובכמות גדולה יותר, מוברחים לעזה ולבנון - והם ישמשו לתקיפה. הם גם יודעים שהתוקפנות הזאת ממשיכה לשלול מהפלסטינים כל סיכוי לחיים השקטים שהם ראויים אליהם. ועדיין, ישראל - הקורבן של התוקפנות הזו - נאלצת לספוג את הביקורת של Human Rights Watch".

הוא ציין שהארגון אמנם מתייחס בעיקר לאופן שבו מתנהלים עימותים ולא למניעים

שעומדים מאחוריהם, אך הדגיש שיש הבדל בין עבירות שבוצעו כהגנה עצמית לבין כאלה שתוכננו בכוונה תחילה. ברנשטיין מזכיר גם כי לעיתונאים אין גישה לעזה ולזירות קרב באזורים אחרים, ולכן קשה לקבוע באופן נחרץ אם אכן בוצעו פשעי מלחמה. "הדיווחים מסתמכים לעתים תכופות על עדי ראייה, שלא ניתן לאשר את גרסאותיהם וייתכן שאף העידו ממניעים פוליטיים או מפני שהם חוששים מנקמה של השלטונות".

הוא ציטט גם את מפקד הכוחות הבריטיים באפגניסטן לשעבר, קולונל ריצ'רד קמפ, שאמר לאחרונה שצה"ל עשה בעזה יותר מכל צבא אחר בשביל לשמוע על זכויות האזרחים.

לסיכום, הוא אומר שכדי לחזק את מעמד הארגון ככוח מוסרי במזרח התיכון וברחבי העולם, על קברניטיו להיזכר בערכים שהדריכו אותם כשייסדו את הארגון. "אם ייכשלו בכך", אמר, "האמינות של הארגון תיחלש והתפקיד החשוב שלו בעולם יקטן באופן משמעותי".