שמאל הוא ההיפך מימין

השבוע עשתה מפלגת העבודה צעד נוסף בדרך לחיסולה. ח"כ דניאל בן סימון מאס גם הוא בתפקיד עלה תאנה של אהוד ברק, המשמש כעלה תאנה לנתניהו. בעקבות הבחירות האחרונות יש לנו אכן ממשלת ימין מובהקת, בעלת רוב פרלמנטרי מוצק. העבודה הפכה לשותפה נאמנה גם במלחמות, גם בהתנחלויות וגם בהרבה הפרטות מופקרות.

כשהימין בשלטון והאופוזיציה בעיקרה מפלגת מרכז-ימין קלאסית, קדימה, שמרבית חבריה יוצאי הליכוד – ברור שהשמאל חייב חשבון נפש. על הצורך שלנו בבדיקה ובתיקון לא יכול להיות ויכוח אמיתי. הוויכוח הוא על מה צריך לעשות.

לדעתי, דבר אחד אסור לשמאל לעשות: להיות ימין. לכאורה, גלישה ימינה היא מתכון מנצח; הימין מצליח, ואם נהיה גם אנחנו כאלה, נצליח גם אנו. אולם המתכון הזה בעייתי משתי בחינות.

ראשית, הוא שגוי ערכית. לחברה הישראלית אין צורך בימין נוסף, אלא בחלופה לדרך הימין. שנית, זהו גם מתכון לכישלון. הרי אם כבר ימין, עדיף המקור. שוב ושוב אנחנו רואים, גם בבחירות, שמי שמאבד את היכולת להעביר מסר ברור בשעת משבר – מאבד גם את תמיכת הציבור. שמאל בוודאי לא יכול להתחרות עם הימין, במגרש של הימין, על מיהו ימין טוב יותר.

להיות ימין פירושו, קודם כל, לאמץ את מערכת הערכים של הימין. ב"מניפסט השמאל הלאומי", למשל, מציעים לנו שמואל הספרי ואלדד יניב לוותר על ערכים דמוקרטיים וליברליים, ובוודאי לוותר על שותפות יהודית-ערבית. במציאות שלנו, המושתתת על הפרדה הולכת ומעמיקה מיום ליום בין יהודים לערבים, שותפות כזו היא אכן אתגר מורכב: על אף שאנחנו חיים באותה ארץ, נדמה שאנו מצויים בשני כוכבי לכת נפרדים - יהודים מנוגה וערבים ממאדים.

הציבור היהודי בישראל אמנם אינו מודע כלל לוויכוח הפנימי באוכלוסיה הערבית, אבל מי שהשמאל נראה לו קטן כי הוא לא סופר את הערבים בתוכו לוקה בחוסר הבנה בסיסי. "שמאל בלי ערבים" בהכרח מביס ומחליש את עצמו. מי שלאומיותו מתבטאת בדחיית האחר הוא ימין לפי כל הגדרה. לאומיות שמאלית היא תמיד חתירה לקיום משותף. איך יתכן קיום כזה של שני העמים בארץ, אם אפילו בשמאל הם לא מסוגלים להיות יחד?

לשמאל אסור לוותר על השמאליות. האם זה אומר שאיננו צריכים להשתנות? ודאי שצריכים, אבל השינוי צריך להיות בכיוון ההפוך. במקום לסגת מהערכים, עלינו לדעת להתקדם איתם צעד נוסף; להעז לחשוב מה הערכים שלנו באמת אומרים ביחס לשאלות היומיום של האנשים; להתחבר לציבור לא בדרך של ויתור על ערכים שמאליים, אלא על בסיס הבנה שדבקות בערכים היא רק נקודת המוצא של העבודה הפוליטית. המשך העבודה הפוליטית חייב להתבטא בתרגום הערכים האלה לתשובות אמיתיות לשאלות הממשיות המעסיקות בני אדם.

דוגמה טובה לכך ניתנה בתל אביב, כשתנועת "עיר לכולנו" מעולם לא הגדירה את עצמה רשמית כשמאל, אבל פעולתה המחישה היטב כיצד הוא יכול לפעול וגם להצליח. לא הסתפקנו בדיבור על ערכים מתקדמים, אלא שאלנו את עצמנו וענינו לציבור, מה צריכה להיות משמעותם בחיי העיר, בתשובות חלופיות לשאלות היומיום: תחבורה ציבורית, דמותו של הרחוב, דיור בר-השגה, דמוקרטיה ושקיפות, מערכת חינוך שיוויונית, זכויותיהן של קבוצות מיעוט, חיי קהילה ותרבות.

שמאל שלא יברח מערכיו, אלא ידע לתרגם אותם לתשובות אמיתיות לשאלות אמיתיות, יהיה לא רק יותר שמאל. הוא יהיה גם יותר מנצח.