סופרי העטלפים
עטלפי החרקים מחסלים כמויות עצומות של חרקים באופן טבעי. ארז ארליכמן הצטרף לסקר העטלפים השנתי של החברה להגנת הטבע בשמורת הר מירון, כדי לצפות באלפי יונקים מעופפים פורצים ממערה בדרך לארוחת ערב מהירה
מספר רכבי שטח שמנמנים של רשות הטבע והגנים עוקפים אותה בדרך, מדלגים בין האבנים כאילו היו חטיפי מרשמלו רכים. בתום הירידה והגעה אל שטח הכינוס, הציוד נפרק מהרכבים ויחידת סופרי העטלפים מתקדמת לעבר המערה.
יתדות ברזל נשלפות ומוכות בחוזקה אל האדמה. רשת ערפל גדולה נמתחת כמו מסטיק בזוקה מחורר ועומדת זקופה במרחק של מספר מטרים מפתח המערה, ממנה יזרמו בקרוב אלפי עטלפים רעבים.
שני מסוקי אפאצ'י צה"ליים מכריזים על בואם מאחת מפסגות ההרים, מרעידים את האוויר ומדרבנים את השמש להתכונן לצניחה חופשית. השמיים הופכים לכתומים חומים וסופרי העטלפים כבר אחוזי תזזית. חוקרים, פקחי רשות הטבע והגנים, ביולוגים וכל מי שעטלף מהווה מבחינתו סיבה למסיבה, מחכה להסתערות.
מגיחים רעבים ממערה בעומק של 157 מטר
נקישות קטנות הבוקעות מהמכשירים מסמלות את תחילת הכאוס. מספר גששים עם כנפיים פורצים בטיסה מהירה. "הם מגיעים מעומק של 157 מטרים והם רעבים", לוחש דולב. "תהיו מוכנים". שעות שיחור המזון של עטלפי החרקים הן כמו שעון, החל משקיעה ועד החשיכה כדי לצוד חרקים ולחזור עם בטן מלאה בחזרה למערה.
"תמיד יש את הראשונים שיוצאים להרגיש את המתרחש מחוץ למערה, הם חוזרים להעביר דיווח לחברים ואז מתחילים הגלים הגדולים", הוא אומר. "יש אצלם סדר והיררכיה בכל הנוגע ליציאה לקראת הארוחה".
ציפור? מטוס ריגול? עטלף חרקים רעב חורך את השמיים (צילום: ארז ארליכמן)
מגלאי העטלפים בוקעות נקישות רמות, שהולכות ומתגברות. מה שמתחיל בזרזיף קטן עם כנפיים, הופך תוך מספר דקות ליציאת מצרים. אני נשכב על הגב ומתבונן לעבר פתח המערה. מה שנראה בתחילה כמו תעלול דיגיטלי נפוץ בסרטים הוליוודיים הופך בן רגע למחול שחור ומטושטש של מאות עטלפים שפורצים מחוץ למערה. השמיים מתמלאים ברחש כנפיים, מתערבבים בקול הנקישות ההמוני. המשתתפים בסקר כבר מחייכים.
החושך כבר עוטף את השמורה, פנסי הראש של צוות מחלצי העטלפים פועלים ומאירים את העטלפים שנלכדו ברשת. מספר כנפנים ונשפוני גדות מסרבים לנהל עם חוטי הרשת דיאלוג שקט ומנסים לברוח. המחלצים מזנקים אליהם במהירות. "רשתות הערפל לוכדות את העטלפים אך לא פוגעות בהם", מסביר דולב. "הם יכולים להסתבך ברשת אבל אנחנו כאן כדי להוציא אותם בשלום. רק באמצעות לכידה, אנחנו בעצם יכולים לדעת איזה מין של עטלף חי במערה ושלא שמענו אותו דרך הגלאי".
נשקלים, נמדדים ומשוחררים לחופשי
ד"ר בני שלמון, זואולוג רב פעלים מרשות הטבע והגנים הגיע מאילת כדי לקחת חלק בסקר. יחד עם ערן לוין, חוקר עטלפים באוניברסיטה בתל-אביב הם מוציאים בעדינות את העטלפים מהרשתות. שלמון אוחז בעדינות בראשו של הכנפן, עטלף בינוני ומהיר, שמצוי בסכנת הכחדה בארץ.
"זה הדבר הראשון שצריך לעשות כדי להימנע מביסים. הקטנים האלו מצויידים בשיניים והם יודעים לנשוך", הוא צוחק ומשחרר במיומנות את העטלף שחושף פה גדול, ומוכנס לתוך שקית בד מאווררת. "אנחנו כאן כדי לשמור על העטלפים ואם הם מסתבכים אז גם נגזור את הרשת כדי להוציא אותם ועכשיו תסלח לי, אבל הוא צריך ללכת להישקל".
העטלף בשקית הבד מתפרע קלות ומועבר לידי יחידת המודדים. כל עטלף שנלכד ברשת נשלח לתהליך מדידה ושקילה, בו אפשר לדעת האם מדובר בנקבה או זכר. "לכל מין יש לו את המאפיינים והגודל שלו, לכן המדידות עוזרות לנו לא רק בזיהוי המין, אלא גם לדעת האם הנקבה מיניקה באותו הרגע או שזכר נמצא בתקופת של רבייה מינית והאשכים שלו בולטים", מגלים המודדים.
(צילום: ארז ארליכמן)
מחסלים יתושים, עשים ואפילו דגיגים במים
המוניטין הרעוע של העטלפים בקרב הציבור מופנה בעיקר לעטלף הפירות הנפוץ בכל חלקי הארץ, אך דווקא חבריו לכנף, 32 מינים של עטלפי חרקים זקוקים לתמיכה מוראלית רחבה יותר. בכל זאת, הם משמידים מדי יום עשרות אלפי חרקים והרי לכם מדבירים ביולוגיים מעופפים בחינם.
"למרות שאנשים מפחדים מעטלפים, כדאי שיהיו מודעים לכך שכל עטלף חרקים מתמחה בציד חרקים, החל מיתושים ועשים, אחרים מסוגלים לגרוף ברגליהם חרקי מים ואחרים כמו נשפון הגדות אפילו צד דגיגים מהמים", מציין דולב. "יש עטלפי חרקים שאוהבים לאכול עכבישים ויש כאלה שמתמחים דווקא בציד עקרבים על הקרקע".
לאחר מספר דקות של תעופה, האוזניים והעיניים כבר מתרגלות לעטלפים שמרחפים בכל מקום. מפגש קרוב עם עטלף המונח בכף ידו של דולב מפיג כל מיתוס או פחד שהשתרש במוח במהלך השנים. נשפון הגדות, עטלף חרקים קטן שבקיץ שעבר החליט להדאיג את החוקרים ונעלם ממרבית אתרי המחייה המוכרים, שב השנה במספרים יפים.
(צילום: ארז ארליכמן)
דולב וחבריו למשימה מקווים כי באמצעות הסקרים שיתקיימו לאורך כל עונות השנה, ניתן יהיה לזהות מגמות או תהליכים המתרחשים בטבע. "בשנה שעברה חשבנו שהנשפון סיפק לנו נורת אזהרה כי הוא פשוט נעלם מרוב האתרים המוכרים והחשד שלנו היה שעונת החורף שעברה הסתיימה מוקדם או שמקווי המים בהם הוא צד מזון התייבשו מוקדם מדי וגרמו לו לעזוב את האזור", מסביר דולב. "אבל לכידות חוזרות שלו בחורף ובקיץ השנה, הבהירו שהוא כאן איתנו".
בתום המפגן האווירי שנמשך יותר משעה, מדווחים החוקרים על 1,933 עטלפים שהגיחו מהמערה עם נוכחות מרשימה של כנפנים ונשפוני גדות. "זה כמו סניף מק'דונלדס אחד גדול, הם יוצאים לאכול ולאכול, עד שהבטן תתמלא ואז חוזרים לנוח במערה", צוחק אחד מסופרי העטלפים. בדרך חזרה, הרכבים נוסעים באיטיות בעליה לעבר היציאה מהשמורה. העיניים שכבר התרגלו לחושך ולמראה של עטלפים משובצים בשמיים, מחפשות אותם ללא הרף. היונקים המעופפים מסרבים לצאת מהראש.
