אכן תועבה באיילון
"בכל הקשור למלחמתם בעגלי הזהב המעורטלים, אני מברך ואומר להם: לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל". בצעד חריג, אסף וול תומך בקריאת החרדים להסרת תמונות הענק של בר רפאלי מנתיבי איילון
"שְׁאוֹן עַם אֱוִיל סְבִיב אֱלִילֵי הַפָּז" (ח. נ. ביאליק, אכן חציר העם)
ההנחה כי הציבור החילוני אדיש התנפצה השבוע. מסתבר, שכאשר הקהל הקדוש הזה חש איום ממשי על דברים שבנפשו, הוא מוכן לצאת ולהילחם. טוב, לא באמת להילחם. אבל לקום בעזוז מן הכורסה ולשלוח טוקבק נזעם, גם זה משהו.
תובנה זו עלתה במחשבתי בעקבות מזימת החרדים להרים יד על צלם דמותה של בר רפאלי המתנוסס בגאון מעל נחל איילון.
לכל עם וציבור ישנן פרות קדושות. מעניין היה לגלות סוף סוף, כי גם לעגלה החילונית רתומה בת-בקר שכזו. אם לשפוט על פי רוב תגובות החילונים לכתבה, מלאכתה של בהמה זו קלה במיוחד. הכרכרה שהיא נדרשת לסחוב קלת משקל במיוחד. שהרי על מה יצא הקצף החילוני? לא על כוונת החרדים לסגור ספריות ציבוריות בשבת. גם לא על מניעת לימודי משנותיהם של שפינוזה, מרקס ולפלס בתיכונים. הזעם פרץ בשל אידיאלים נעלים הרבה יותר, כמו הזכות להזיל ריר על פלקט של משתמטת ושל כוכב ריאלטי. או בשל החובה הנעלה לעודד את ילדינו לאידיאל בלונדי-אנורקטי. השליחות הנשגבה לעשות כסף מפרובוקציה הממחזרת עצמה מדי שנה.
לכן, בעניין הנוכחי אני לגמרי עם החרדים (למרות שעולה לי בדם לכתוב משפט שכזה). בתיק הזה הם צודקים בכל מילה. "פרסומי שחץ"? אמת. "זימה"? כאילו, דא! "תועבה"? ודאי. מדובר בתועבה אינטלקטואלית מן המעלה הראשונה.
ולא רבותי, אל תזכירו את "חופש הביטוי" כעלה תאנה לחופש הטימטום. הרי איני חושב שיש לאסור פרסומים שכאלה או להחרים רשת אופנה זו או אחרת. זו אינה הנקודה. השאלה היחדה שבה דן מאמר זה פשוטה: מה הם ערכיו של הציבור החילוני שעליהם הוא מוכן להילחם? אין לי בעיה עם תועבה וזימה, אלא שמקומן יוכר כתופעות לוואי נסבלות. לא כגרעין תפיסה תרבותי-אידיאולוגי מרכזי. "נקלענו" למצב שהזימה, השחץ ופיגועי האיכות באינטליגנציה הבסיסית שלנו, הפכו לדבר יום ביומו.
אני כותב "נקלענו", למרות שאין הדבר כך. אנו, הרואים עצמנו חופשיים, על שלל תארי השייכות המגזריים שלנו, הבאנו עצמו למקום זה בעיניים פקוחות ובדעה צלולה. אמר בעבר אחד מגדולי ישראל "הציבור מטומטם ולכן הציבור ישלם". קביעה זו היא בסך הכל תרגום מודרני לאמירתו של ישעיהו ב': "אכן, חציר העם". המקרה דנן מדגים זאת היטב. מי ששיגר את רפאלי מעורטלת אל האיילון ידע שהציבור מטומטם ושהוא הולך להרויח מן העובדה הזאת הרבה מאוד כסף.
הפארסה הנידונה כאן נובעת מגורם מרכזי אחד. הציבור החילוני בישראל ברובו אינו קיים. מדובר בציבור המשוכנע כי הוא "חילוני", בעודו למעשה "צרכני". חלקו המכריע אינו מודע בכלל לערכי החילוניות, והגדרתו העצמית היחידה היא התנגדותו לכל עניין דתי. אך אידיאולוגיה שכל מהותה שלילת האחר - אין בה ממש.
אין בכוחם של רשתות אופנה וסלבריטאים למלא נפח של חלל תרבותי. אם הציבור החילוני לא יתעשת, כך ימשיכו להיראות ולחשוב תוצריו. עד אז, בעסק הזה (בלבד) אני לגמרי עם החרדים. בכל הקשור למלחמתם בעגלי הזהב המעורטלים, אני מברך ואומר להם: לכו בכוחכם זה והושעתם את ישראל. אחרת לא ירחק היום בו כל שידעו צאצאינו לצטט מן התנ"ך יהיה "שמש בגבעון דום, ורפאלי בנתיבי איילון".
רפאלי וטור לפוקס
צילם: קרן נתנזון
מומלצים
