נאס"א שיגרה טיל ראשון בתכנית החלל החדשה

לאחר 30 שנה של שימוש במערכות קיימות, פרויקט "קונסטליישן" של נאס"א יוצא לדרך. היום (ד') שוגר מכף קנוורל שבפלורידה הטיל אראס 1-X, ועימו נפתח עידן חדש בחקר החלל. עידן שבו עשוי האדם להגיע לירח ובשלב מאוחר יותר גם למאדים.

הטיל אראס 1-X הוא טיל הניסוי הראשון בסדרה הנקראת אראס-1. השיגור שבוצע היום הוא שלב ראשון בסדרה של שיגורי ניסוי שמטרתם להפוך את הסדרה כולה לשמישה.

תפקידם של טילי האראס-1 בתכנית קונסטליישן (משמעות השם באנגלית היא קבוצת כוכבים) הוא לשגר קפסולות ונחתות הנושאות ארבעה עד שישה אסטרונאוטים למסלול היקפי סביב כדור הארץ, ממנו יוכלו להמשיך ליעדים רחוקים יותר. בנוסף לסדרה זו, מפתחים בנאס"א את סדרת טילי האראס-5 שיישאו מטענים לא מאוישים שייאספו על ידי תחנת החלל הבינלאומית.

טילי אראס הם טילים דו-שלביים. מנוע רקטי המורכב בתחתית הטיל, מעיף אותו אל הסטרטוספירה ואז נפרד ממנו בגובה של כ-40 קילומטר. בשלב השני מנוע נוסף, המבוסס על בעירת חמצן ומימן נוזלי, מעיף את הטיל לנקודה גבוהה יותר שבה מנותקת ממנו החללית שמחוברת לחרטום.

בשלב זה, נמצאת החללית בנקודה גבוהה מספיק כדי שתוכל להיכנס למסלול היקפי סביב כדור הארץ. דגם הניסוי ששוגר היום כולל קפסולה מדומה במקום קפסולת ה"אוריון", שתשמש להובלת אסטרונאוטים, וחיישנים שיתעדו את התנהגות הטיל במהלך התעופה.

אוריון: המונית של תחנת החלל

הקפסולה החדשה "אוריון", היא מרכיב מרכזי נוסף בתכנית "קונסטליישן" והיא תחליף את מעבורות החלל שהתרגלנו לראות עד כה. אוריון עוצבה בהשראת אפולו-11, החללית שהנחיתה את האדם הראשון על הירח והיא דומה לה מאוד בצורתה. עם זאת, היא מרווחת יותר ויכולה לשאת שישה אנשי צוות ולא שלושה כמו אפולו.

אוריון תיכנס לשימוש פעיל בין השנים 2014-2010 ותשמש בתחילה להבאת אסטרונאוטים לתחנת החלל ובחזרה. לאחר שייצבר מספיק ניסיון בתעופת חלל עם הקפסולה, מתכננים בנאס"א להשתמש ב"אוריון" כדי להקיף את הירח ולשלוח אליו בני אדם, לראשונה מאז 1972. כאן נכנסת לתמונה הנחתת אלטייר.

אוריון, תחליף את המעבורת (צילום: נאס"א)

נאס"א רוצים להישאר על הירח

אלטייר, הקרויה על שמו של הכוכב אל-טאיר, היא נחתת (כלומר רכב חלל המשוגר מחללית-אם אל אדמתו של גרם שמיימי). לאלטייר ישנה היכולת להתחבר לאוריון אשר תישא אותה עד לירח ותשגר אותה לאדמתו, וניתן יהיה גם לשגר אותה על גבי טיל אראס למסלול סביב כדור הארץ ומשם תאסוף אותה ה"אוריון".

באמצעות אלטייר ניתן לשגר ארבעה אסטרונאוטים לאדמת הירח עם ציוד שיספיק להם לשהות של שבוע. כמו כן ניתן לשגר באמצעותה מטען שיקלט על ידי צווות השוהה על הירח.

כאן טמון ההבדל המהותי בין תכנית "קונסטליישן" לתכנית אפולו - משך השהות. בשנות ה-70 של המאה הקודמת הסתפקו האסטרונאוטים בשהות קצרה יחסית על הירח, הפעם נאס"א רוצה לכבוש אותו באמת. במסגרת תכנית קונסטליישן מפתחים מדעני נאס"א מבנים מיוחדים, חליפות ורכבי סיור שיאפשרו להם להוציא משימות מחקר של עד 180 יום אל הירח.

אראס 1-X על כן השיגור (צילום: נאס"א) 

היעד הבא - מאדים

המשימות הראשונות אל הירח מתוכננות, כאמור, לשנת 2020. מטרת המשימות היא לחקור את הרכב הקרקע של ידידנו הזוהר, לחפץ מחצבים וכמובן שבנאס"א רוצים גם לבסס את שליטת ארה"ב על הירח. אך המטרה החשובה ביותר של החזרה לירח היא לבדוק את היתכנותו של מסע מסובך הרבה יותר - המסע אל מאדים.

המין האנושי כבר שלח מספר רכבי חלל אל כוכב הלכת האדום. הטכנולוגיה הדרושה כדי להגיע לשם קיימת אך הבעיה היא לעשות זאת עם בני אדם. מסע אל מאדים אורך כחצי שנה והמשימות שנאס"א מתכננת להוציא לשם יארכו בסך הכל שנתיים וחצי (חצי שנה לשם, שנה וחצי שהות ועוד חצי שנה כדי לחזור). 

מאמצים רבים נעשים על ידי כל מעצמות החלל בניסיון להתגבר על האתגרים שמציב המסע האנושי הראשון אל כוכב לכת אחר. ברוסיה נערכו מספר ניסויים בסגנון "האח הגדול", שבמהלכם בדקו את יכולתו של צוות אנושי לשרוד בחלל מצומצם לאורך תקופה ארוכה ללא קשר עם כדור הארץ.

בנאס"א עובדים על חליפות חלל מיוחדות שיאפשרו לבני אדם לשרוד את התנאים המיוחדים שעל מאדים. כמו כן מנסים עדיין למצוא פתרון לבעיות טכניות שעלולות לצוץ במהלך המסע הארוך. החשש הגדול ביותר הוא שבמהלך פרק זמן ארוך שכזה, יתרחשו תקלות טכניות חמורות בחללית, שאותן לא ניתן יהיה לתקן ללא סיוע מכדור הארץ.

כדי להימנע מהסיטואציה המתוארת בשירו של דייויד בואי, "גראונד קונטרול", שבו משוגר האסטרונאוט מייג'ור טום לחלל ונשאר שם לשנים רבות, בנו את תכנית קונסטליישן נדבך על נדבך. קודם ישגרו משימות מאויישות לתחנת החלל, אחר כך ישלחו מספר משימות מחקר לירח ולבסוף, אם יווכחו שהדבר אפשרי, ישלח צוות ראשון למאדים. הצעד הראשון במסע הארוך הזה - נעשה היום, עם שיגורו של אראס 1-X.