עסקת בזק: מדוע המשקיעים הזרים יוצאים?

רבות נכתב על עסקת המכירה של מניות בזק, שבה רוכש שאול אלוביץ' מידי קבוצת אייפקס-סבאג-ארקין את החברה תמורת כ-7 מיליארד שקל. כמה שאלות רחבות הופכות את העסקה למעין נייר לקמוס או סימפטום לתופעות ושאלות שכדאי לחשוב עליהן, וזאת מעבר לפרטים המספריים העסיסיים.

• הכירו את הבעלים החדש של בזק
• "אלוביץ' יקבל ברזלים אם לא יכבד הסכמים"  
  

זרים יוצאים מקומיים נכנסים 

בעסקת בזק יוצאים המשקיעים הזרים ונכנסים במקומם משקיעים מקומיים. זוהי חלק מתופעה רחבה יותר שבה משקיעים זרים "אסטרטגיים" יוצאים מהשוק הישראלי בתחומים מסוימים. עם מקרים אלה נמנית יציאתם של המשקיעים הזרים מבנק הפועלים, וכן יציאתה של החברה הבינלאומית האצ'ינסון מחברת פרטנר. במקרים אלה מדובר בענפי משק שאינם חשופים, יחסית, לתחרות מחו"ל.

נשאלת השאלה מדוע יוצאים הזרים מענפים מרוויחים במשק הישראלי? נראה כי בענפי התקשורת והבנקאות - מרוויחים ככל שיהיו - נדרשת "מומחיות" כדי להתמודד עם התרבות הכלכלית-חברתית הייחודית בישראל: רשויות הפיקוח המקומיות והרגולציה המסורבלת, המעורבות השלטונית ודרכי קבלת ההחלטות תחת אופיו של השוק.

לכן, במידה מסוימת, כשעסקה זו מצטרפת לעסקות קודמות לפניה עלינו לבחון כיצד ניתן לערוך רפורמות שיסייעו בהתמודדות עם קושי הזה ויביאו לצמצומו.

מה עם הפרמיה?

השליטה בבזק נמכרה ללא פרמיה, כלומר ללא תוספת מחיר, לעומת מחיר המניה בבורסה, אלא דווקא במחיר מופחת. לנוכח העובדה שמדובר בתופעה חריגה, נשאלת השאלה האם בעלי השליטה הקודמים של בזק יודעים משהו שגרם להם למכור את החברה מבלי להתעקש על פרמיית השליטה כמקובל? או לחלופין - האם קיימים פרטים נוספים בקשר לעסקה שטרם פורסמו?

ביצועים טובים למניית בזק

ביצועיה של מניית בזק מאז כניסת גרעין השליטה היוצא להשקעה בה היו טובים מאוד. המניה הניבה תשואה שנתית ממוצעת של 18% במשך 5 שנים וחצי, כולל דיבידנדים, כך שהתשואה הכוללת הסתכמה ב-150%. ביצועיה היחסיים של המניה היו טובים במיוחד בתקופה שבה הבורסות בעולם צנחו.

עם זאת, ההצלחה היא במידה רבה כלל-ענפית ולא פרטנית של בזק ומנהליה. כך למשל, בתקופה המקבילה רשמה מניית פרטנר עלייה חדה יותר מזו של מניית בזק, אף ששתיהן עלו יפה. נשאלת השאלה מדוע בעצם לא רכש אלוביץ' את השליטה בבזק קודם לכן, לפני כמה שנים, כשהמניה הייתה במחיר נמוך משמעותית, אלא דווקא עתה, כשמחירה גבוה?

שינויים מבניים

המכירה של בזק חייבת להביא בהכרח לשינויים מבניים בתוך המציאות המורכבת של בזק מול אחזקותיו של אלוביץ'. בזק מורכבת משתי חברות גדולות - חברת טלפוניה (שהכנסותיה הולכות ויורדות) וחברה סלולרית (פלאפון) ושתי חברות קטנות יותר - בזק בינלאומי וחברת הלוויין.

נוסף על ארבע חברות אלה מחזיק אלוביץ' ב-012 וביורוקום ובהשקעות נוספות בתחום. האם אלוביץ' ירצה למכור חלק מאחזקות אלה - הישנות והחדשות - או לחלופין יתבקש על ידי הרשויות למוכרן, כתנאי לקבלת היתר לביצוע העסקה?

לא מעט הערכות בעניין זה התייחסו לתקדימים שנקבעו בעת מכירת פרטנר, עסקה שבה הרוכש לא נדרש למכור אחזקות שהיו בבעלותו. עם זאת המצב בעסקה זו שונה. מכלול האחזקות של בזק הוא רחב יותר מזה של פרטנר, והחשש לפגיעה בתחרות עלול להיות משמעותי יותר.

יש לציין כי במשך שנים רבות לא איפשרו הרשויות לבזק להתחרות בתחומים מסוימים, ובין השאר הביאו לקביעת הממונים על ההגבלים העסקיים כי בזק היא "מונופול". הסיבה לאיסור זה של הרשויות הייתה החשש מפני הפגיעה בתחרות. כתוצאה מכך, הוכפפה בזק למשטר פיקוח מגביל, יחסית, על רקע הסברה כי המתחרות בפועל ובכוח של בזק זקוקות להגנה מפניה מאחר שהן עדיין צעירות, כלומר"תעשיות ינוקא". כחלק מהגבלות אלה בזק לא הייתה רשאית, למשל, להציע חבילות - triple play - אינטרנט, רב ערוצי + שיחות.

שאלה מעניינת שתתבהר בהמשך היא באיזו מידה הבעלים החדשים של בזק יצליחו להסיר לפחות חלק ממכשולים אלה. האתגר בפני המפקחים יהיה כיצד עליהם לעודד את התחרות ובו בזמן לא לפגוע ביכולתה של בזק להשקיע ולהתפתח לכיוונים שעשויים לסייע גם לבעלי המניות של בזק וגם לתחרות במשק.