נפרדנו כך. לא עניינכם

אתמול נסעתי באוטובוס מהדרין. מקדימה דנו הגברים בדו"ח גולדסטון ושאלו את הנהג מה דעתו "על ההוא מהספורט שהתאבד". הנהג הרגיש ידען וחשוב. מאחורה השיחות נסבו בעיקר על עיצוב מחודש לפינת אוכל, יוגה-לטיס - בעד ונגד, וגם על חוג לפטיפורים שנפתח. באמצע, "במעורב", הזוגיים השמיעו משפטים בסגנון "שלא תזלזל בתרופה שרשם הרופא" וכמה ציפורי אהבה טריים שלחשו זה לזו כל מיני דברים סודיים לאוזן וצחקקו כל הדרך. אף מילה לא נאמרה על הדיון בבית המשפט ועל נסיעה במהדרין, כן או לא. את אף אחד שם זה לא באמת עניין.

אז אתמול דיבר דו"ח של מדינת ישראל על קווי מהדרין - על בסיס וולונטרי בלבד. ולכל התוהים, המתרגשים והמטקטבקים, לא מדובר בשינוי סדרי בראשית, בסך הכול בחרה הוועדה להשאיר על כנו את המצב הקיים. ירצו, ישבו בהפרדה לא ירצו, לא ישבו.

קווי המהדרין כבר הספיקו לצבור קילומטרז' מכובד בכבישי הריכוזים החרדים. הם לא חלק מהנוף התעבורתי, הם הנוף עצמו. ועם הזמן הגיעה גם לשם סוג של נורמליזציה. הסדר לא רשמי, שלציבור החרדי כציבור, נוח איתו ולעסקנים חובבי החמרות, לא מאיים מספיק בשביל לריב עליו.

כיום, רק באזורים בעלי רוב חסידי מכריע נשמרת ההפרדה "במתכונת הקלאסית", נשים לחוד וגברים לחוד. שאר המקומות אימצו לעצמם מהדרין אחר: ברובם המוחלט יושבים זוגות מעורבים באמצע. ולא נדיר לראות דווקא את הגברים מתמקמים מאחורה והנשים מוצאות מקום מקדימה. לרוב, אם אין "מטורף צניעות" עצבני במיוחד באוטובוס, הנסיעה עוברת בצורה חלקה וכולם מגיעים מחויכים ליעדם. למה? כי ככה הם רוצים.

במצב הנוכחי, יכולים פקחי צניעות למיניהם להביע באופן דמוקרטי את דעתם הלא דמוקרטית. חילונים שעולים לאוטובוסים מחורדים ישבו איפה שירצו. ואם למישהו זה יפריע, תישמר בידי הנוסע-אורח הזכות להתחשב או לצפצף. הרבנים כבר מזמן פרסמו את דעתם כי אין לנהוג באלימות או לכפות על איש ישיבה בהפרדה. וגם לפני אותה "פסיקה מרעישה" שום משטרה לא באה לאפסן נוסעים סוררים "במקומם הראוי" וככה גם יהיה הלאה. בשביל זה נדרש בית המשפט להכריע "שלא להכריע"?

מה רע מאחורה?

באופן אישי, כל עוד אין בסביבה משוגע צניעות שממש מדגדג לי את כל היצרים הדווקאיים, לא אכפת לי לשבת מאחורה. ולמרבה הזוועה, דווקא די נוח לי לקשקש על נושאים שברומו של מגדר עם השכנה לספסל. גיליתי שמתאימה לי מאוד האפשרות להניק בשקט את הקטן בלי לבדוק כל דקה שהכול מכוסה כמו שצריך. כיף לי לשבת כשמימיני מיכל ומשמאלי אסתי ומלפני אפרת, לשאוף את הניחוחות המעודנים של מיטב הבשמים החדשים ולנהל שיחת בנות אמיתית בלי לחשוש ממאזינים סמויים מהמין הלא נכון. כל עוד זה על בסיס וולונטרי, גם שחומת העור ההיא מארצות הברית

לא הייתה מתנגדת.

הבעיה היא - ואותה בית המשפט עוד לא פתר - מה עושים עם "משוגעי הצניעות" האמורים לעיל. לצערי הרב גם להם יש קרובי משפחה במקום אחר או איזו "עצרת תפילה וזעקה" על חורבן צניעותי כלשהו להשתתף בה. למה בית המשפט לא פסק שאותם יכול וצריך הנוסע החרדי, שקצה נפשו במטורללים, לשלוח אחר כבוד לתא המטען, כדי לסדר הפרדה בין העגלות הורודות לכחולות? או לכל הפחות, לאפשר למשטרת ישראל להוריד את הפרובוקטור התורן להירגע בתא "גברים בלבד" בבית המעצר הקרוב. סתם כי זה לא חוקי לנפח לאנשים את הראש בשטויות לאיים ולעצבן.

ובין השורות הצפופות של הפסק הכי לא פסיקתי, מתגלה המרוויחה הגדולה של הסיפור כולו - חברת אגד. זו שהשופטים שיחררו אותה מהצורך להתנהג יפה לכל גוף קיצוני תורן שיאיים עליה בחרמות ופשקווילים. ואפרופו השיחה הסוערת והכי לא מעניינת על מתאבדים וספורט, איזה כיף שאפשר אחרת, באופן וולונטרי כמובן.