היכל החפלה
בהופעת הבכורה של ליאור נרקיס בהיכל התרבות, נראה היה שהזמר קופא מגודל המעמד, עד שהחל בשירו "ערב טוב". חבל שהקהל לא נתן למקום את הכבוד הראוי, והיה עסוק בלעשן, לשתות ולהפוך את האולם המפואר לאולם שמחות
קצת אחרי תשע, עלה ליאור נרקיס, לראשונה בחייו, על הבמה בהיכל התרבות בתל אביב. הכנר הוציא את הקשת מהנרתיק, הגיטריסט החל לפרוט על מיתריו וזמרות הליווי התמקמו בגב הבמה. נרקיס הישיר מבט לעבר הקהל הרב שגדש את האולם וקלט לראשונה את גודל המעמד. שפת גופו שידרה באותם רגעים אי נוחות. גופו התקשח ומבטו היה אחוז בהלה. צלילי הסינגל החדש והמצליח, "ערב טוב", החלו להתנגן, הקהל הגיב במחיאות כפיים סוערות וקריאות בשמו של כוכב הערב הלכו וגברו. ואז הוא נשבר.
ליאור נרקיס. אנטיתזה ל"כוכב נולד" (צילומים: דנה קופל)
אם יש אמן שמהווה אנטיתזה למושג "כוכב נולד", הרי שזהו נרקיס. את הדיסק הראשון הוא הוציא כבר בגיל 17 ומאז הוא במרוץ שלא נגמר אחר ההצלחה. נדמה שאין מועדון שלא ביקר בו או אולם חתונות שלא הופיע בו. להיט אחרי להיט הוא הוציא, קליפים פרובוקטיבים הוא צילם, דואטים מצליחים הוא שיחרר. אין גימיק אפשרי שלא עשה, או צומת שלא חצה. אפילו באירוויזיון הוא היה. הוא עובד קשה, אולי יותר מכולם.
משום שלא נולד כוכב, הוא לא וויתר לעצמו אפילו לשנייה. סביר להניח שכשראה את דודו אהרון הצעיר חונך לפניו את היכל התרבות, הוא ידע שעבד יותר מדי קשה, כבר קרוב ל-20 שנה, מכדי לוותר.
"באנו לעשות שמח". אבל למה לרקוד על הכסאות?
אמש (ג'), על הבמה בהיכל התרבות, נדמה שהכל צף לו מול עיניו. כמו דמות בסדרה "אבודים" שנזכרת בפלאשבקים מהעבר. אך כשהרים ראשו, ודאי הבין שהוא חייב להתאפס על עצמו. קרוב לשלושת אלפים איש שילמו במיטב כספם כדי לראות אותו נותן את ההצגה הכי טובה בעיר. הוא החל לשיר את המילים "גל של בושם את נכנסת" מתוך " ערב טוב" ונתן את האות לתחילת החגיגה הגדולה.
אולי המילה "חגיגה" היא לא המילה הנכונה כדי לתאר את שהתרחש. המילה "חפלה" תהיה הגדרה מדויקת יותר. מהשיר הראשון ועד האחרון, הקהל היה על הרגליים ולא הפסיק לרקוד. אבל עוצמת הריקודים היא לא המדד להצלחה של הופעה בהיכל התרבות.
היה אפילו חידוש ל"לראות אותה היום"
בניגוד להופעותיהם של אייל גולן, בוודאי של איציק קלה ואפילו קובי פרץ, הרי שהמופע אמש העניק תחושה כי הוא נערך במלון באילת או באולם אירועים באזור התעשייה בת ים ולא בהיכל התרבות תל אביב. ראוי היה לחשוב איך מבדילים בין המופעים ומעניקים לכאן נופך אחר, איכותי יותר. אפשרות אחת היא לפתוח עם השירים השקטים ורק בהמשך לעבור לסלסולים, לא לדרבן את הקהל לרקוד כבר מהשניות הראשונות, ובטח שלא לחזור ולומר ש"באנו לעשות שמח". בשביל זה לא באים להיכל תרבות.
נקודה נוספת שבלטה לרעה היא שחלק גדול מהקהל הנציח בהתנהגותו את השם הרע שיש לז'אנר. החל מעישון בתוך האולם, שתיית אלכוהול תוך כדי המופע, ריקוד על הכיסאות עצמם ועוד תופעות מגונות שפגמו לרבים את ההנאה מהמופע וגרמו ללא מעט צופים לארוז עצמם אל מחוץ לאולם, וחבל שכך.
ניתן האות לחגיגה הגדולה
אבל מלבד נקודות אלו, המופע היה שזור בלהיטיו הגדולים של לנרקיס שרק תוך כדי האזנה להם מתעוררת בך התובנה עד כמה הם רבים: "אתן לך שנים", "תגידי", "המלכה שלי", "מה תעשי", "את מתוקה", "דוקטור", "חתול רחוב", "מעריץ מטורף", "סהרורי" ואפילו חידוש מוצלח ל"לראות אותך היום" של תיסלם.
שיאו של המופע התרחש כשנרקיס הזמין לבמה את הזמר שלומי שבת, שותפו ללהיט הענק ושיר השנה של שנת 2001, "לכל אחד יש". דבר בואו של שבת היה סוד והתקבל בתשואות ובמחיאות כפיים סוערות. השניים ביצעו את הדואט המצליח וכן ביצוע משותף ללהיט הענק של שבת "אבא", דבר שגרם לצמרמורת של ממש שכן הוא הביא את נרקיס לבכי תמרורים, עד כדי כך שלא הצליח אפילו לסיים את השיר.
קצת לפני חצות, צלילי הלהיט "ערב טוב" נועלים את הערב. הכינורות דוממים, זמרי הליווי משתחווים, והסדרנים פותחים את דלתות האולם. ליאור נרקיס משפיל עיניו לרצפה, חיוך ענק מתפשט על פניו, ואולי אומר בלב, תודה.
לכל כתבות המוזיקה בזמן ynet - לחצו כאן
