ריו בראבו: הכירו את העיר החמה של העשור הבא

זה מתחיל כמו זמזום קטן ובתוך עשירית שנייה הופך לשאגה אדירה. מין רעם אחיד מתגלגל של קולות אנושיים. שנייה, שתיים, והיא גוועת. מישהו, איפשהו, הבקיע שער, המשודר כמובן בשידור ישיר בטלוויזיה, ובבת אחת, בכל מקום - במסעדות המסוגננות של הדאונטאון, בבתי הקומות של שכונות היוקרה, בפאבלות העלובות, בחופי הים - גם אנשים מהיישוב יוצאים מדעתם.

• לפני שמתחילים: על מה אתם המלצתם בריו דה ז'ניירו?
  

אתה יושב במסעדה עם בני אדם מהוגנים ומנהל שיחה שקטה ותרבותית, ואז - בלי הודעה מוקדמת - הם קולטים את הגול בזווית העין מן המסך התלוי, מתרוממים, שואגים - וחוזרים לבלוס בטבעיות: אז איפה היינו?

עוד 7 שנים לפנינו, אבל ברזיל כבר באטרף - מגויסת כל כולה לקראת אירוח האולימפיאדה ב‭,2016-‬ ואולי עוד יותר - לאירוח המונדיאל של ‭.2014‬ החולצות ברחובות זועקות את הסיסמה המדויקת שנבחרה לקמפיין המונדיאל: "כדורגל, זו התשוקה שלנו‭."‬ תשוקה. לא אהבה, לא תחביב. בלוגו המשחקים, כדור הארץ המפורסם מדגלה של ברזיל הוא כדורגל. איך לא.

תשוקה, לא אהבה. שחקני נבחרת ברזיל חוגגים עוד גול (צילום: AP)

המקדש האולטימטיבי של הברזילאים, אצטדיון המרקאנה בן ה‭,59-‬ הר געש פעיל שפעם היו נדחסים לתוכו 200 אלף איש במשחק - רבים מהם בעמידה צפופה - עבר שיפוץ מאסיבי לא מכבר, ועכשיו הוא עומד לפני שיפוץ עוד יותר מאסיבי, לכבוד המונדיאל ישתבח שמו. כשלא מתקיימים בו משחקים, המקום פתוח לסיורים, אפילו מודרכים.

עיר תחתית כמו זו שמקננת מתחת למרקאנה לא ראיתם בבלומפילד: קומפלקס ענק של מחילות, חדרי הלבשה מצופי שיש, מגרשי חימום תת-קרקעיים, מנהרות כניסה ויציאה למגרש, מוזיאון פעיל, חדרי עיתונאים מפוארים, וכמו בהוליווד - "מדרכת התהילה‭,"‬ פינת טביעות הרגליים של האלים הגדולים: כאן תוכלו, למשל, להתרשם עמוקות מגודל הבוהן השמאלית של פלה.

המקדש - איצטידיון המרקאנה (צילום: Gettyimages/Imagebank)

קצת יותר קרוב

מחלוקת עזה ניטשת זה שנים בין מומחי התיירות בשאלה מיהי העיר היפה בעולם. ברוב המשאלים מופיעה בדרך כלל בשלב הגמר גם ריו דה ז'ניירו, בשל מתת האל שבה חנן אותה אלוהי אנטוניו קרלוס ג'ובים: נוף טבעי עוצר נשימה, יופי מסחרר, משוחרר, מתפרץ, פראי, חם, שכולל את כל מרכיבי האקזוטיקה האפשריים - צמחייה ירוקת-עד, ים ומים, חופי רחצה שלא נגמרים לעולם, הרי גרניט ענקיים שכמעט נוגעים בקו המים, מוזיקה מערפלת חושים, שמחת חיים מידבקת, אוכל משגע ועוד ועוד.

מזג האוויר בברזיל הפוך משלנו: קיץ בישראל הוא חורף בריו וההיפך. אם אפשר לקרוא "חורף" ל‭25-‬ מעלות בצל. כך שלפחות מבחינת מזג האוויר "העונה המוצלחת" לביקור בריו היא תמיד עכשיו - בחורף כדי להתחמם (בשמש ובקרנבל של פברואר) ובקיץ כדי להתקרר (בחלקים מסוימים של ברזיל אפשר לתפוס אפילו שלג בקיץ, כלומר בחורף‭.(‬

אז איזו עיר הכי יפה בעולם? המחלוקת עזה (צילום: AP)

מהזווית הישראלית יש לריו רק בעיה אחת: היא לא ממוקמת באנטליה. עד היום, כדי לפרגן לעצמך חופשה בברזיל היית צריך להיות יוצא צבא בדרכו להיעלם באמזונס, קיבוצניק מברור-חיל שקופץ לביקור הורים, או סוחר נשק. הנסיעה ארוכה, מייגעת ויקרה, ודרשה עד היום חניית ביניים באירופה ו‭20-‬ שעות באוויר או בהמתנה.

הקו החדש שפתחה אל על הקיץ לסאו פאולו קיצר את הסיוט והוזיל אותו: 14 שעות טיסה ישירה במטוסי 777 חדשים, כשרים ודוברי עברית, פלוס 50 דקות טיסה פנימית לריו עושים את ההבדל. מגיעים אמנם רעננים כמו סחבה מיובשת, אבל מרביצים מקלחת וישר עולים לקורקובדו.

ישו והגיבן

סיור בריו דה ז'ניירו חייב להתחיל בהר הקורקובדו (הגיבן‭,(‬ וליתר דיוק, בפסל "ישו הגואל" ‭.(Cristo Redentor)‬ הפסל האדיר הזה, שמציג את ישו פורס כפיו לצדדים ומרכין ראש לעבר מאמיניו, הוא האח הגדול האמיתי: מכיוון שהוא ממוקם כמעט במרכזה של העיר, נעלה על כל סביבתו ‭710)‬ מטר)‬ הוא עוקב אחריך כל הזמן. רואה ונראה.

המרקאנה, אגב, ממוקם מאחוריו, כך שאת המתרחש שם הוא תופס, אולי, רק מזווית העין. מצד שני, כשאתה עומד למרגלותיו, על שפיצו של ההר, נשען על מרפסת עתיקה ומביט סביבך, 360 מעלות, בנשימה עצורה, גם אתה קצת אח גדול. אין עוד נוף כזה בעולם.

המושיע ‭1,145)‬ טונות, 38 מטר)‬ נבנה במשך חמש שנים במבצע הנדסי מסוכן ונחנך ב‭1931-‬ לציון 100 שנות עצמאות משלטון הפורטוגלים. מכיוון שבכל זאת מדובר בישו, והואיל ולוותיקן היו יד ורגל בבנייתו, זהו גם קצת אתר קדוש: בסיסו הוא כנסייה קטנה, מה שלא כל כך מאפשר לצעירי ריו לקיים פה מסיבות טראנס.

האח הגדול האמיתי. המושיע משגיח על העיר (צילום: רויטרס)

קדוש קדוש, אבל רומנטי: כשהיינו שם, ביום האב האחרון, הואר הפסל בלילה בתאורה מיוחדת כך שלב האבן הרחום שלו פעם לקילומטרים באדום זרחני.

העלייה אל פסגת הקורקובדו, כמו הירידה, היא חוויה כשלעצמה. אפשר להגיע במונית בכביש מפותל. אבל הכיף האמיתי הוא לעלות (או לרדת) בקרוניות האדומות הציוריות היוצאות מיער טיז'וקה ‭Floresta da Tijuca -‬ - יער טרופי אמיתי ענק, 40 אלף קמ"ר, הממוקם ממש בלב העיר. הקרוניות חוצות באיטיות את היער במרכזו, והמראה פראי, ירוק ורענן.

ואם אתם כבר פה, לא תוכלו להתחמק מכמה שעות מהנות של שיטוט רגלי ורגוע (רצוי בקבוצה מודרכת ולפחות בזוגות, אף שמשטרת התיירות שפועלת כאן נחשבת יעילה) בין שבילי היער האקזוטי שכולל הכל: הרים, מפלי מים טבעיים, חיות בר, נופים מרשימים וצמחייה טרופית פראית. השבילים מסומנים לפי דרגות קושי.

נוף מתוק

זה לא של"קריוקאס" (כך קוראים תושבי ריו לעצמם) יש איזו חולשה מיוחדת לתצפיות ולנופים ספקטקולריים, אבל הקורקובדו לא לבד. קילומטרים ספורים מערבית ממנו, ממש על גדותיו של המפרץ, נישא הר הסוכר ‭.(Pao de Acucar)‬

מה שמייחד את ההר הזה הוא הדרך להגיע אליו: רכבל. בעצם שניים. הראשון מוביל אל ראש הר נמוך יותר, אורקה. ממנו יוצא רכבל נוסף להר הסוכר עצמו ולמרפסות התצפית שלו. כיום תלויות הקרוניות הענקיות על הכבל, בין שמיים וארץ, רק דקות ספורות, אבל בעבר הן היו משייטות באיטיות מאיימת - כחצי שעה. ב‭,1912-‬ כשנבנה הפרויקט המטורף, לא הייתה בעולם חברה שיודעת בכלל לייצר קרוניות כאלה. אז ניסו, יהיה מה שיהיה.

הר אורקה מציע על הדרך חוויה מסוג אחר: פחד מוות. קילומטרים ספורים ממנו, ממש על קו המים, ממוקם שדה התעופה סנטוס דומונט. מטוסי הענק, המנמיכים לנחיתה בסיבוב קל, כמעט "מגרדים" את ההר. אתה רואה אותם ממש מולך, חולפים במרחק מאות מטרים בלבד, מתרשם מקרוב מצבע עיניו של הקברניט, ומהרהר על העתיד הקצרצר הצפוי לך אם בדיוק עכשיו הוא ינטוש לשנייה את ההגאים כדי לגרד באף.

הרכבל אל הר הסוכר (צילום: AP)

לי נראו רחבות התצפית הנהדרות והנוף החלומי, שפורס את חופי ריו על כף היד, גן עדן למתאבדים. איפה רשתות המגן של עזריאלי? טעות, אומרים לי: גם הברזילאים הכי מדופרסים לא נוהגים לנצל את שירותי המקום, ובכלל - אין הרבה כאלה, במיוחד אחרי שהמונדיאל בכיסנו והאולימפיאדה גם.

אל תמהרו לעזוב את ההר. הורידו ראש, הביטו למטה ותגלו מדרגות אבן קטנות שמובילות לשביל הליכה סלול וצלול. זהו שביל מטופח ומקסים, בתוך היער העבות, המוליך למורד ההר. הוא זרוע פינות ישיבה קטנות, גומחות מחבוא זעירות ותצפיות קטנות על המפרץ. קחו את הזמן ובקבוק יין צונן, וחִלמו בפורטוגזית.

האגם המזוהם  

הקריוקה בעל האמצעים מתגורר באזור הדרומי ‭(Zona sul)‬ של העיר, באחת משכונות החוף, מרחק הליכה מן הים. מבחינת תנאי הרחצה, אגב, חוף איפנמה נחשב למשובח ביותר (לכו ל‭Posto 9-‬ הטרנדי‭.(‬ הרובע המפורסם מכולם, קופקבנה, שבשנות ה‭50-‬ וה‭60-‬ שימש נושא לפנטזיות, ירד מגדולתו, אם כי עדיין שוקק פעילות.

חוף קופקבנה מושך אליו מיליוני תיירים בשנה, במיוחד (או-טו-טו) בחגיגות כניסתה של השנה החדשה בסוף דצמבר, שמלוות במופע זיקוקים אדיר שמתחיל בחצות ומתנהל מעל לראשם של עשרות אלפים צפופים ומיוזעים ברחובות מסביב.

האזור הכי איני בריו, נכון לעכשיו, הוא רובע לבלון היוקרתי, התוסס כל שעות היממה: זהו המקום לעמוד בתור לאחת ממאות המסעדות הייחודיות, סתם לשוטט, להציץ בעוברים ושבים על כוס קפה (ברזילאי) משובח, ליהנות מאווירה שינקינאית תוססת.

כאילו לא הספיקו לתושבי ריו הים ונופיו, אלוהים העניק להם גם אגם סגור, מרהיב ביופיו, ממש ליד הבית. ה"לגואה" היא כתם כחול ענק, ממש בלב ה-Zona sul‬. הקריוקאס אמנם נזהרים מלרחוץ במימיו המזוהמים, אבל עושים ג'וגינג לאורך 8 קילומטרים מסביב, מדוושים עם הילדים באופניים, מתאמנים בשיט, או סתם נהנים מהמראה שיוצרים בתי המידות והרי הענק. עשרות בארים ציוריים וכמה מן ה"קלאבים" הגדולים של העיר ממוקמים על הגדות.

מוכנים לוותר על הקרבה לחוף תמורת רחובות מפותלים מרוצפי אבן, בתים ציוריים, גלריות, בארים הומי אדם וקהילה אמנותית תוססת? אזור שזוכה באחרונה לתחייה בריו הוא גבעת סנטה תרזה. הכי כיף להגיע לכאן בקו החשמלית המקרטעת, האחרון שנותר בריו.

הקרונית עוברת בדרכה על גשר הקשתות העתיק של העיר ‭- (Arcos da Lapa)‬ חוויה מטלטלת. ממש בימים אלה נפתח ברובע גם מלון בוטיק קטן על טהרת הרגישות לסביבה: זוהי חוות קפה מ‭,1850-‬ שעוצבה במינימליזם נוסח מצפה הימים, עם דגש על עץ ברזילאי ממוחזר.

לילה? ממש למרגלותיה של סנטה תרזה מקנן מרכזה של הבוהמה העירונית, רובע לאפה ‭- (Lapa)‬ שילוב של חנויות עתיקות עם בארים מעוצבים ומועדוני מוזיקה מסוגננים, שמתעורר לחיים מדי ערב. בסוף השבוע האזור נהפך מדרחוב גדוש וצפוף. את האזור מזהים לפי גשר הקשתות שלצידו.

תזמינו מונית 

דלגו על הקניונים בריו: בעזריאלי יותר יפה ויותר זול. לא הרחק מלאפה, באזור הדאונטאון, ממוקם רובע המהגרים הישן סהרה, שבעבר התגוררו וסחרו בו יהודים לצד מוסלמים. אין דבר שלא מוצאים בין סמטאותיו ו‭1,200-‬ חנויותיו - מנעלי "נייק" וטי-שירטס מזויפות, עד עבודות עץ אופייניות ותכשיטי נשים מקוריים במחירים מצחיקים. רק תשמרו על הארנק.

בדרך למלון, עם שקיות גדושות, תוכלו להרים ראש לעבר הרכס הסמוך ולצפות בפצצת הזמן המתקתקת של העיר - הפאבלות. ‭6.1‬ מיליון תושבים "רשמיים" מונה ריו, ומקובל להניח כי 300 אלף נוספים מתגוררים בעשרות הפאבלות הפזורות על גבעות העיר: מדובר בהתנחלויות פיראטיות, הבנויות פרא מגיבובי פחונים וחומרי בניין, שצמחו עם השנים והפכו לקיני דלות, סמים ופשע.

מראה אחת הפאבלות בריו (צילום: mct)

הרשויות נכשלו כליל בביעור התופעה, והפאבלות מנוהלות ביד רמה על ידי ברוני מאפיה וכנופיות חמושות, שלא אחת מנהלות ביניהן קרבות אש מעל לרחובות ראשיים. שלא לדבר על ציידי הדולרים, שלא בוחלים בנשק חם. את הפאבלות רואים מכל מקום: על כל פיסת אדמה פנויה, על כל רכס חשוף. מול חלונות המלון שלכם.

אבל גם בלי קשר לבעיית הביטחון האישי (אין כמעט תושב ריו שלא חווה בחייו שוד מסוג כלשהו‭,(‬ כל המקומיים מתקשים לנוע בעיר, אפילו מחוץ לשעות העומס: הכבישים פקוקים תמיד, מערכת ה"מטרו" (הנקייה והמאובטחת) מצומצמת מאוד, ולאוטובוסים אין זכויות מיוחדות. קחו מונית: בריו הן זולות יחסית.

רחבת המצעדים

יחסית לגודלה ריו מבורכת בפארקים ובגנים. אחד שלא תרצו להחמיץ הוא הגן הבוטני ‭,(Jardim botanico)‬ מהעתיקים והמרשימים מסוגו בעולם. בגן, שחוגג עכשיו 200 לקיומו, מטופחים על קילומטר רבוע אחד כ‭8,000-‬ מיני צמחים מכל רחבי חצי הכדור הדרומי.

אי אפשר להתעלם משדרת עצי הדקל העתיקים, שגובהם מגיע לעשרות מטרים, מגן הקקטוסים ומגן הצמחים הטורפים. אזור מיוחד מיועד לעיוורים - כאן מותר לממש צמחים, להריח ולקרוא הסברים בכתב ברייל.

שקט? שלווה? בריו של הקרנבל והסמבה? ובכן, הכל שאלה של עיתוי וטעם: אם באים להסניף קרנבל (הקרוב בין 15 ל‭17-‬ בפברואר‭,(‬ תשכחו מזה. בתקופת החגיגות ריו מפוצצת בתיירים, יקרה בטירוף, רועשת מאוד ושיכורת חושים. אבל אם אתם בראש אחר, בחודש-חודשיים הקרובים עוד תתפסו את החורף הברזילאי בזנבו.

אם הלכתם על זה ובכל זאת אתם מתקשים לחזור הביתה בלי טיפ-טיפת קרנבל, קפצו ל"סמבודרומו" שבדאונטאון. זוהי הרחבה הרשמית שבה החגיגה מתנהלת, מסלול הצעידה שרואים בטלוויזיה - כביש רחב בן 800 מטר בלבד, שמשני צידיו נבנו טרסות ישיבה מיוחדות ומתחתיהן אולמות ‭.VIP‬

אף שאת המתחם תיכנן אוסקר נימאייר, גאון עם קבלות, שאחראי ליצירות מופת ארכיטקטוניות רבות בברזיל, הוא נבנה בעשרה ימים בלבד ובאמת נראה כמו שכונת מגורים נטושה. לקראת הקרנבל - שנהפך עם השנים מכונה משומנת שמגלגלת עשרות מיליוני דולרים בשנה - האזור כולו משנה את פניו והופך בבת אחת לכוכב לכת צבעוני, נוצץ וססגוני, ערוך לקליטת טירוף החושים הממוסחר ביותר בעולם.